נטל ההוכחה בתביעה בגין אי תשלום שכר מינימום

בהליך זה מבקש התובע לחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לו פצויי פיטורים ולחילופין פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפיצויים, פיצוי בשל אי ביצוע הפרשות לפנסיה ולקרן הישתלמות ולחילופין – פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפקדון עובדים זרים מחודש 5/17, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בשל פיטורים ללא שימוע, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, שכר עבודה שנוכה שלא כדין, גמול עבודה בשעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועי, פיצוי בשל אי מסירת הודעה בכתב על תנאי עבודה ופצוי לדוגמה לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.

התביעה לפצויי פיטורים, לדמי הודעה מוקדמת ולפצוי בשל פיטורים שלא כדין תביעת התובע לפצויי פיטורים מבוססת על סעיף 3 לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, ואולם כאמור, התובע לא הרים את הנטל להוכיח את טענתו כי פוטר.

התביעה להחזר נכויים התובע זכאי להחזר בסך 1,350 ₪ שנוכו משכרו ל"ביטוח רפואי" מאחר שלא הוכח שאכן נרכשה עבור התובע פוליסה לביטוח רפואי בכספים אלה שנוכו משכרו.

חישוב הגמול שהגיע לתובע בחודשי עבודתו עד 11/17 מבוסס על תעריף שכר מינימום שעתי עדכני בסך 26.88 ₪, כך שבעד 51.6 שעות נוספות 125% (33.60 ₪) הגיע לתובע סך של 1,734 ₪ ובעד 40.85 שעות נוספות 150% (40.32 ₪) הגיע לתובע סך של 1,647 ₪, ובסה"כ 3,381 ₪, בעוד שהסכום ששולם לו בכל תקופת תקופת העבודה היה גבוה יותר, למעט חודש אחד בלבד, בו שולם סכום נמוך יותר (חודש 8/17).

...

הוצאת חשבונות לנתבעת 1 "עבור עגלות סניף תלפיות" אינה שוללת את המסקנה שהעסקת התובע בסניף תלפיות של הנתבעת 2, נעשתה באמצעות הנתבעת 1 כקבלן כוח אדם.

סוף דבר הנתבעות ישלמו לתובע, יחד ולחוד, את הסכומים הבאים: הפרשי פקדון עובדים זרים בסך 4893.50 ₪.

הנתבעות ישלמו לתובעים יחד ולחוד שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪.

בקשת רשות העירעור בבקשת רשות העירעור שהגישה המבקשת נטען כי בהתאם לתקנה 49(ב)(2) לתקנות, אין בעצם אי ההתייצבות כדי לזכות את הצד שכנגד בסעד הנתבע, אלא עליו להביא ראיותיו לשם הוכחת התביעה ולהרים את הנטל המוטל עליו; קביעת בית הדין האיזורי אינה מתיישבת, כך נטען, עם חקירתו של המשיב בדבר השכר ששולם לו, עם הודאתו כי קיבל את כל התנאים המגיעים לו והודאתו בדבר מועד עזיבתו; בנגוד לנפסק הוגש כתב הגנה עינייני המפרט את הסתירות בחקירתו הנגדית של המשיב.

המבקשת ציינה בכתב ההגנה כי תחשיבי המשיב "מופרכים". מעיון בכתב התביעה ובתצהיר ניתן להסיק כי הפרישי השכר מחושבים בגין אי תשלום שכר מינימום ובהנחה של זכאות לגמול של 60 שעות נוספות מידי חודש.

...

בכתב ההגנה שהגישה המבקשת נטען, תוך שהמבקשת מפנה בהרחבה לחקירה הנגדית של המשיב, כי שילמה למשיב את כל המגיע לו וכי דין תביעתו להידחות.

בית הדין נימק החלטתו כך: "הנתבעת לא הגישה תצהירים מטעמה ולא הגישה ראיות בתמיכה לטענותיה הלקוניות בכתב ההגנה. מכלל החומר המצוי בפני בית הדין, שוכנענו כי מלבד שכר עבודה כנקוב בכתב התביעה, לא שולמו לתובע סכומים כלשהם, לא נמסרו לו תלושי השכר, והנתבעת איפוא נותרה חייבת לו הפרשי שכר, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות כמפורט בכתב התביעה". (להלן – פסק הדין).

המבקשת ציינה כי עורך דין שי רוזן, אשר הופקד על הטיפול בתיק מטעמה לאחר החלפת עורך הדין הראשון, שהה עקב מגיפת הקורונה מספר פעמים בחל"ת ואף שהה בבידוד במקביל להעברת התיק ומשכך התיק "נפל בין הכיסאות". המבקשת הוסיפה וטענה כי בנסיבות בהן אי ההופעה לדיון אינה נובעת מזלזול ולנוכח סיכוי התביעה הנמוכים דין בקשתה להתקבל.

דיון והכרעה תמצית ההכרעה והמסגרת הדיונית לאחר בחינת פסק הדין, בקשת רשות הערעור, התשובה לבקשה וכלל חומר התיק, ומשהצדדים נמנעו מלהתייחס לאפשרות שהוצגה להם לפיה נעשה שימוש בסמכות המוקנית לנו בתקנה 82 לתקנות, החלטנו, משמצאנו כי זכויות הצדדים לא ייפגעו, לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור ולקבל את הערעור.

עם זאת, נוכח התנגדות המשיב לביטול פסק הדין לא מצאנו לפסוק לזכותו הוצאות משפט בגין ההליך שבפנינו (השוו: דב"ע (ארצי) נה/3-52 כל הקריות בע"מ – קדוש, פד"ע כח 303, 305 (1995)).

סוף דבר – ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל, כך שפסק דינו של בית הדין האזורי בטל.

לתובעת נימסרו מדי חודש בחודשו תלושי שכר העומדים בהוראות הדין וכוללים את מלוא הפרטים הנוגעים להעסקתה ולתשלומים אשר שולמו לה. טענות התובעת לעניין אפליה בגין אי ביצוע הפרשות לקרן הפנסיה מקוממות ואבסורדיות מה גם שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח טענותיה.

לתובעת כמו לעובדות אחרות שולם שכר מינימום כך שאין כל שחר לטענות התובעת לאפלייתה בגין תשלום שכר מינימום.

טענת הנתבעות לא הוכחשה על ידי התובעת ואף עולה מהתכתבויות בין הנתבעת לבעלה של התובעת ונפנה להודעה ששלח בעלה של התובעת לנתבעת ביום 10.1.2019 :"בנוגע לכך שלא בוצע ניכוי מנעמי הרי שהיא נפגעה מכך שכן לא נהנתה מזיכוי של 35% במס ולכן לא ניתן להפריש בגין כל החוסרים ללא ניכוי ממשכורתה. נהפוך הוא עקב רשלנות זו נידרש שהמעסיק יגלם את סכומי הנכוי.". נציין כי כאשר נישאלה התובעת מדוע סירבה להעביר את חלקה בהפקדות היא טענה כי הנתבעת לא הסבירה לה מדוע היא צריכה לשלם את הסכום הזה[footnoteRef:19] אולם טענה זו אינה מתיישבת עם האמור בהודעה לעיל של בעלה וגם עם כך שבכתב התביעה טענה התובעת כי דובר בסכום גבוה שברור שלתובעת אין[footnoteRef:20].

...

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית.

התביעה כנגד הנתבעת 2 מתקבלת חלקית באופן כזה שעליה לשלם לתובעת כדלקמן: 91.1.

תביעת התובעת בגין רכיבים –קרן השתלמות ואפליה, נדחית הכל כמפורט לעיל.

עם זאת, נדגיש כי לאחר הגשת התביעה ובמהלך ניהול ההליך, התובע לא תבע עילת תביעה נפרדת לקבלת הפרישי שכר בגין אי-תשלום שכר מינימום.

] "כללו של דבר: מגמת הפסיקה היא הגמשת הכללים בדבר נטל הראייה שיחול על עובד התובע גמול שעות נוספות, בנסיבות שונות: מקרים בהם שוכנע בית הדין כי העובד עבד במתכונת עבודה קבועה הכוללת עבודה בשעות נוספות; מקרים בהם קיימת תופעה של העבדה בשעות נוספות ללא תשלום גמול שעות נוספות כמתחייב מהדין; מקרים בהם הדרישה להוכחת מדויקת של שעות העבודה אינה הולמת את נסיבות יחסי העבודה, כבמקרה של עובדים סיעודיים. בכל המקרים האלה, די בכך שהעובד הוכיח את מתכונת העבודה בכללותה, והוא אינו נידרש להוכחת מדויקת של שעות עבודתו." דברים אלה קיבלו משנה תוקף לאחר תיקון 24 לחוק הגנת השכר, שניכנס לתוקפו ביום 1.2.2009.

...

] - אשר לטענות הקיזוז החדשות שהועלו בסיכומי הנתבעת (למשל – אי-מתן הודעה מוקדמת[footnoteRef:69]), הרי שטענות אלה הועלו לראשונה בשלב זה, ומשכך דינן להידחות.

סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל באופן חלקי, ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים, כדלקמן: גמול שעות נוספות – סך של 55,834 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל ממחצית תקופת עבודתו של התובע (15.12.2017, לנוחיות החישוב) ועד למועד התשלום בפועל; הפרשות פנסיוניות בסך של 14,246 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל ממחצית תקופת עבודתו של התובע (15.12.2017, לנוחיות החישוב) ועד למועד התשלום בפועל; פדיון דמי חופשה בסך של 6,148 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד סיום עבודתו של התובע (30.9.2019) ועד למועד התשלום בפועל; מענק שנתי בסך של 320 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד סיום עבודתו של התובע (30.9.2019) ועד למועד התשלום בפועל; פיצוי בגין תלושי שכר פגומים בסך של 15,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד הגשת התביעה (2.2.2020) ועד למועד התשלום בפועל.

מנגד, יצוין כי הנתבעת חויבה בסופו של דבר בסכומים לא מבוטלים.

זכאות התובע לפצוי פיטורים עיון בכתב התביעה מעלה כי התובע טען בכל הנוגע לנסיבות סיום העסקתו כמפורט:" 6. התובע התפטר בחודש 8/17 עקב אי הענות הנתבעת לבקשות ופניות התובע הרבות הן לתשלום שכר מינימום בענף הבניה והן לתשלום זכויות סוציאליות אליהן הוא זכאי ושלא שולמו ע"י הנתבעת, ע"כ אין לידרוש ממנו להמשיך בעבודתו ורואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים ולכן התובע זכאי להשלמת פצויי פיטורים וזכויות סוציאליות". זה המקום לציין כי התובע לא הציג כל פניה שלו בנידון לנתבעת עובר להתפטרותו.

בסעיף 26ב' לחוק הגנת השכר נקבע: "(א) בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רשומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו..." בית הדין הארצי נידרש לידון בפרשנות תיקון 24 ובשאלה כיצד ובאילו תנאים יש ליישם את החזקה שנקבעה בסעיף 26ב' לחוק הגנת השכר.

מעבר לאמור, הנתבעת אף לא הרימה את הנטל להוכיח כי אכן שילמה את רכיב הנסיעות מעבר לשכר.

...

מנגד טוענת הנתבעת כי שילמה לתובע את כל זכויותיו וכי התובע נטש את עבודתו ועל כן יש לדחות את תביעתו.

הכרעתינו מה היה שכרו של התובע לאחר שבחנו את טענות הצדדים והראיות שעמדו בפנינו בעניין, הגענו לכלל מסקנה כי תלושי השכר שהופקו לתובע הן באמצעות מדור התשלומים והן באמצעות הנתבעת בנוגע לסכומים הנוספים שמצויינים בתלושי השכר משקפים את השכר שקיבל התובע.

ערים אנו לכך כי לא הוצג בפנינו הסכם עבודה ואשר להעברת נטל ההוכחה בעניינים השנויים במחלוקת בין הצדדים, העולה מחיבור הוראות סעיפים 2 ו 5א' לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) תשס"ב – 2002, כיוון שלטעמנו לא מתקיים התנאי לפיו: "ובלבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין" כאמור בסעיף 5א', שכן לא מצאנו את עדותו של התובע מהימנה בנוגע לרכיב זה כפי שפורט לעיל.

ערים אנו לטענת הנתבעת בנדון , אולם שעה שבפועל בזמן אמת הנתבעת בחרה לשלם רכיבים אלו ולא קיזזה אותם משכר עבודתו של התובע, לא שוכנענו כי יש לקבל את טענותיה בדבר קיזוז בדיעבד.

יפה לעניינו פסיקת בית הדין הארצי בע"ע 33791-11-10 נובכוב מיכאל – ר-צ פלסט בע"מ (24.5.12) שם ציין בית הדין הארצי כי: "ככל שמעביד משלם לעובד הטבה מעבר למגיע לו על פי החוק או צו ההרחבה, הטבה זו הופכת לחלק מתנאי עבודתו המוסכמים של העובד, והמעביד אינו רשאי לבטלה לאחר שהעובד מסיים את עבודתו, בתגובה להגשת תביעה על ידי העובד לתשלום זכויות אחרות המגיעות לו  [דב"ע (ארצי) נד/48-3  מזרה – ענת ימין, מיום 2.5.94; ע"ע (ארצי) 1260/00 מרקוביץ – אקורד הנדסה בע"מ, מיום 5.8.02]". בדב"ע נד 48-3  מזרה – ענת ימין שלעיל אישר בית הדין פסיקה של האזורי שקבעה כי: "מעביד איננו יכול, מחד לשלם לעובד שכר מלא גם אם הוא מאחר, ומאידך, לשמור את הזכות לנכות, בשלב מאוחר יותר את האיחורים (פרט למקרים שהוא הודיע על כך מפורש בעת התשלום). ובהעדר הודעה כזאת, יש לראות את המעביד כמי שמוותר על הזכות לנכות בגין העדרות, בין אם מדובר באיחורים ובין אם מדובר בחיסורים...." מנגד, שעה שקבענו כי התובע התפטר מעבודתו ושעה שקבענו כי לא מדובר בהתפטרות בדין מפוטר שוכנענו כי יש לקבל את טענת הקיזוז של הנתבעת בדבר הודעה מוקדמת ומשכך שוכנענו כי יש לקבל את טענת הקיזוז ע"ס 4619 ₪.

סוף דבר תביעתו של התובע מתקבלת בחלקה כמפורט לעיל.