נטל ההוכחה בטענת זיוף ומרמה בהעברת בעלות רכב

בנוסף, הם הואשמו בעבירות של היתחזות לאדם אחר, קבלת דבר במירמה, עבירות מס ועבירות על חוק איסור הלבנת הון.

ואולם, למרות זאת, גם בסופו של הדיון, המשיבה לא טענה לזיוף ההסכם, ולא שללה את קיומה של עסקת המכר.

הדיון בבקשה יהיה אמנם כבכל בקשה במישור הפלילי, אך לעניין נטל הוכחת "זכויות" בחפץ – לרבות הבעלות עליו, יחולו כללי המשפט האזרחי, שכן מדובר בבקשה שקשורה בעיקרה לזכויות הקניין של בעל החפץ (ראו: בש"פ 5105/20 שמעון נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 25.05.21); ע"פ 426/87 שוקרי נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(1) 732 (1988).

כאמור, ההכרעה בשאלת זכותו של צד שלישי העותר להחזרת תפוס, תדון על פי הדין האזרחי, ובמקרה זה, בהתאם לדין האזרחי, לא רק שהבעלות ברכב שייכת למבקש, שכן היא לא הועברה מעולם לנאשמים, מאחר ובהסכם – שכאמור אינו מוטל בספק - נקבע במפורש כי הבעלות תועבר רק לאחר תשלום מלוא התמורה, וזו לא שולמה; אלא שגם זכות החזקה ברכב היא של המבקש, גם ללא ביטול ההסכם, שכן הוא זכאי להחזיק ברכב, ואף באמצעות המפתח שבידו, החל מיום 15.04.21 משלא שולמה יתרת התמורה.

...

הדבר אמנם לא נעשה בזדון כי אם בטעות, ואולם אין הצדקה כי המבקש הוא זה אשר ישא בהוצאות טעות זו. משעה שהוא עמד על פסיקת הוצאותיו בעניין זה, המשיבה תשלם למבקש הוצאות בסך של 1,500 ₪.

ביום 19.1.20 הגיש התובע את התביעה דנן שבה טען כי הוא מעולם לא מכר את הרכב לנתבע ולא חתם על מיסמכי העברת בעלות לגביו, וכי לא נטל הלוואה מאת הנתבעת ולא שעבד את הרכב לטובתה.

הנתבעת חב' מימון ישיר בע"מ היתגוננה מפני התביעה וטענה כי התובע לא הוכיח את טענתו שלפיה הבעלות ברכב הועברה על שם הנתבע בדרכי מירמה וזיוף, והוסיפה כי אף אם יוכח הדבר, הרי היא נהנית מהגנת תקנת השוק הקבועה בסעיף 5 לחוק המישכון שזו לשונה: "נכסים נדים שמושכנו כשהיו בהחזקתו של הממשכן והם הופקדו כאמור בסעיף 4(2) או שמישכונם נרשם כאמור בסעיף 4(3), יהיה כוחו של המשכון יפה לכל דבר, אף אם הממשכן לא היה בעל הנכסים או לא היה זכאי למשכנם, ובילבד שהנושה פעל בתום-לב והנכסים באו לידי הממשכן על דעת בעליהם או על דעת מי שהיה זכאי להחזיקם" עינינו הרואות כי על מנת שהנתבעת תזכה בהגנת השוק, עליה להוכיח כי הרכב היה בחזקתו של הנתבע במועד נטילת ההלוואה והטלת השיעבוד על הרכב ביום 10.12.19, וכי הרכב הגיע לידי הנתבע על דעת התובע.

...

הנני מורה על ביטול השעבוד הרשום על הרכב לטובת נתבעת מס' 2 מימון ישיר מקבוצת ישיר (2006) בע"מ. הנני מורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל שנפתח על ידי הנתבעת מס' 2 למימוש השעבוד הרשום על הרכב.

הנני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשאת בתשלום הוצאות האחסון של הרכב.

הנני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובע אגרת משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לכתב ההגנה צורף מיסמך הנושא כותרת זכרון דברים (להלן: "זכרון הדברים") ובו נכתב: "אני הח"מ נבילה סוילאת ... מאשרת כי ביום 7.1.2021 קבלתי מאת שאדי ח'ורי סך של 1,000 שקל במזומן עבור מכירת רכב מסוג שברולט ... אני מאשרת שלא נעשה העברת בעלות ברכב וכי אני מתחייבת להוריד אותו מהכביש כי הרכב נמכר לפירוק ולחלקים." התביעה נקבעה לדיון (הוכחות וסיכומים בעל פה) ביום 1.5.2023.

לעניין זה ראו ע"א 7456/11 מוריס בר נוי נ' מלחי אמנון (11.4.2013): "כאשר אחד הצדדים להליך מעלה טענת מירמה או זיוף, מוטל עליו נטל השיכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע או בנתבע. הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנידרש לגבי טענת מירמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר ועל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות [ראו למשל: ע"א 3546/10 מישאלי נ' קליין (18.4.2012), פסקה 14; ע"א 3725/08 חזן נ' חזן (3.2.2011), פסקה 31; ע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 594 (1986) (להלן: עניין זיקרי)].

...

אשר על כן, אני קובעת כי בין הצדדים נערכה עסקת טרייד אין.

סופו של דבר מורם מהאמור עד כה כי התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים: נזק ממוני – 1,081 ₪; פיצויים בגין עגמת נפש בסך 2,500 ₪; הוצאות התובעת (אגרת בית המשפט ובטלת התובעת ובעלה) בסך 1,000 ₪; שכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪.

הנטל להוכיח את טענת זיוף הוא אומנם על התובעת, אולם, בית משפט צריך להתרשם מהנספחים והעדויות לפניו, ולהשוות את החתימות בעצמו.

טען כי שותפו רימה אותו אולם לא הביא כל ראיה בנושא זה. הנתבע אישר כי קיבל רכב מהתובעת.

           (ד)  בלי לגרוע מהוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב), יראו לעניין אותם סעיפים קטנים מי שמוכר רכב משומש, שאינו רשום כבעליו ברישיון הרכב, כעוסק ברכב, אלא אם כן הוכיח אחרת; ואולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על מי שמוכר רכב משומש של בן משפחתו מדרגה ראשונה.

מעדותו כאמור לעיל עולה שהרכב הועבר לחזקתו, היה בבעלותו והוא קיבל את תגמולי הביטוח, כל זאת מבלי שהביא מיסמך כלשהוא שמופיע כיצד קנה וממי קנה את הרכב.

...

מועד פירעון 5.5.2019 שחזר מהסיבה של "חשבון מוגבל". כל האמור לעיל, להלן "השיקים". השיקים הוגשו לביצוע בלשכת הוצאה לפועל, הוגשה התנגדות אשר התקבלה וזאת מאחר והמשיבה לא התייצבה לדיון.

לעניין זה ראה ע"א 3912/90 A s eximin תאגיד בלי נ טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, מז (4) 064 (1993) הקובע כי: "אם שניים גרמו סיבתית לנזק, אין להעדיף אחד על רעהו, אלא יש לחלק את האחריות ביניהם באופן שכל צד יישא בחלקו בנזק". כן ראה ע"א 1691/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' רחל צוברי (פורסם בנבו; 15.12.2015) לפיו: "בנסיבות שכאלה, בהן שני הצדדים נושאים בצוותא באשמה לחוסר ההבנה שנוצרה והנזק שנגרם כתוצאה מכך, ראוי ליישם את דוקטרינת האשם התורם ולהורות על חלוקה של האחריות לנזק בין הצדדים". סוף דבר בנסיבות העניין מקבל את התביעה באופן חלקי בלבד, ומורה כי הנתבע ישלם לתובעת תוך 30 יום מהיום סך של 20,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה חוקיים מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

ביום 13/9/22 נדהם התובע לגלות כי הרכב הועבר על שמו ללא הסכמתו ובנגוד לחוזה שנחתם בין הצדדים דרך ביצוע עבירה פלילית של זיוף חתימה או קבלת דבר במירמה והכל לאחר שהתובע הביע את היתנגדותו להעברה פעמים רבות לפני ביצועה.

התובע מבקש לייחס לנתבע מעשה פלילי בהליך אזרחי אולם, לא צירף כל ראייה להוכחת טענה זו לרבות אישור הגשת תלונה במישטרה ולא עמד בנטל ההוכחה המוגבר להוכחת טענה זו ובסיכומיו, התובע לא חזר על טענה זו. בתא (י-ם) 61585-01-13 ראיד גאזי אסעד ראדי נ' מאור השרון יזמות (א.מ) בע"מ (פורסם בנבו) נפסק כי :"אמת, כאשר אחד הצדדים להליך מעלה טענת מִרמה או זיוף, מוטל עליו נטל השיכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע או בנתבע. בעיניין זה נקבע כי הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנידרש לגבי טענת מִרמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר ועל בית-המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות (ראו למשל: ע"א 3725/08 חזן נ' חזן [פורסם בנבו] פסקה 31 (3.2.2011),; ע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 594 (1986)).

הנתבע טען כי המפגש בין הצדדים היה בתאריך 28.8.22 לצורך מכירת הרכב, כי אחרי יומיים כשהרכב בידי התובע והעברת הבעלות טרם הסתיימה , הנתבע ביקש להחזיר את הרכב ולקבל את כספו בחזרה ואז הנתבע ביקש כי ימתין בסבלנות ושלח לו חוזה ביום 30.8.22 ובו הוא מתחייב להעביר את הבעלות עד ליום 6.9.22 לאור בדיקה שערך עם חברת המימון שהודיעה כי הסרת השיעבוד על הרכב תבוצע בתוך מספר ימים בודדים וכך העריך את המועד לעיל.

לאחר עיון בטענות הצדדים, בחומר הראיות שהוגש לתיק ולאחר שמיעת העדים , הגעתי למסקנה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה ולא הוכיח כי החוזה מתאריך 28.8.22 , שצורף לכתב התביעה וכולל התחייבות לבצוע העברת בעלות על לתאריך 6.9.22 אחרת הקונה יקבל ביטול עסקה, נחתם על ידו לפני התאריך 6.9.22 ואנמק: הנתבע צירף לכתב ההגנה התכתבות עם הנתבע בווטספ , נספח א' לכתב ההגנה, בה הנתבע העביר לתובע את החוזה חתום ע"י הנתבע ובתשובה התובע כתב כי "החוזה לא נכון . אני גם לא חתמתי עליו" .

...

" (עמ' 175) בנסיבות העניין, משניתן הסבר לעיכוב בביצוע העברת הבעלות בדמות שחרור השעבוד על הרכב, משהרכב הועבר לחזקת התובע מיד עם ביצוע העסקה והתובע המשיך לעשות בו שימוש ומשהנתבע השלים את ביצוע העברת הבעלות וזו בוצעה כעבור שבעה ימים, הגעתי למסקנה כי אין מדובר באיחור קיצוני ואין מדובר בהפרה יסודית מצד הנתבע המזכה בביטול העסקה והשבת התמורה.

סוף דבר: התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסכום של 2,000 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין אצל התובע באמצעות בא כוחו.