נגד מר משה רצון (להלן - "הנאשם") וחברה בבעלותו חברת י.מ רצון בע"מ (להלן – "הנאשמת"), הוגש כתב אישום שבו יוחסו להם, בין היתר, עבירות של ניכוי מס תשומות מבלי שיש בידיהם מיסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, (להלן - "חוק מע"מ"), וכן עבירות של מסירת ידיעה כוזבת או מסירת דו"ח הכולל ידיעה כאמור.
ראיות בסיסיות לענין זה אין משמען כאמור ראיות שמשקלן והיקפן מאפשר הרשעה על אתר, אלא כדברי בית-המשפט העליון, ב-ע"פ 28/49 הנ"ל, ראיות במידה היוצרת אותה מערכת הוכחות ראשונית, המעבירה את הנטל של הבאת ראיות (להבדיל מנטל השיכנוע) מן התביעה לנאשם.
לאור האמור, אין בעובדה שמנהלה של חברת "ח.מ מיכשור" מר חיים מוניץ ז"ל הלך לבית עולמו, כדי לשלול את האפשרות שיעלה בידי המאשימה להוכיח כי החשבוניות של חברת "ח.מ מיכשור" אינן חשבוניות כדין, וזאת בפרט נוכח הנטל המוטל על הנאשם להביא ראיות בהתאם לסעיף 132 לחוק מע"מ, לאחר שהמאשימה הניחה תשתית בסיסית בעיניין זה.
יצוין, כי הנאשמים בבקשתם מפרטים בהרחבה ראיות אשר לגישתם מלמדות, כי מי שניהל בפועל את הנאשמת היה מר דני ביטון ז"ל, וכי לנאשם עצמו לא היה חלק בניהול החברה.
...
ברע"פ 2627/18 יעקב ביטון נ' מ"י [פורסם בנבו] (5.7.2018) נפסק כי הועבר הנטל המשני:
'אין בידי לקבל את טענת המבקש לפיה הוטל על שכמו נטל הבאת הראיות, במסגרת אישומים 2-1.
סעיף 132 לחוק מע"מ מיישם למעשה את הכלל האמור בדבר העברת הנטל המשני מקום שעוסק טוען לניכוי על פי חשבונית מס.
סבורני כי אין מקום לקביעה שהועלתה על ידי הסנגורים, כי הוראת סעיף 132 חלה במשפט אזרחי בלבד, אולם, גם ללא הוראת סעיף 132, במקרה של ניכוי חשבונית מס הנטל המשני עובר אל העוסק בהתקיים הכללים האמורים לעיל, וכך גם נפסק ברע"פ 5140/19, ברע"פ 2627/18 וברע"פ 3354/97.
לפיכך, ניתן לסכם ולומר, כי לאחר שהמאשימה מציגה ראיות בסיסיות התומכות במסקנה שניכוי מס התשומות נדרש על יסוד חשבוניות מס שאינן כדין, עובר הנטל המשני אל הנאשמים, להציג ראיות, שיבססו את דרישתם לניכוי מס תשומות על יסוד חשבוניות מס כדין.
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את טענת הנאשמים שאין עליהם להשיב לאשמה.