נטישת עבודה על ידי מתקין מטבח בשל התחייבות אחרת

במהלך חודש יוני 2011 נטש הנתבע את העבודה, תוך הפרת ההסכם כשלא פעל לפי תכניות העבודה, כשעד למועד זה קיבל לידיו 90% מהתמורה החוזית, והעבודה שנותרה לבצוע עלתה על יתרת התמורה החוזית.

באשר לעבודות נוספות שביצע הנתבע לתובעת במהלך עבודתו המלון, מעבר לנקוב בהסכם, אפנה לחוות דעת מר מיכאל קרבצ'יק, שהוגשה בתביעה הראשונה כחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט וכחלק מתצהיר הנתבע, והן, הזזת קו קיים ראשי של מלון אחר של התובעת שעבר במיגרש, התקנת שני פילטרים על פי דרישת משרד הבריאות במלון האחר, נקוז עקב הפרישי גבהים בין המלון הישן למלון החדש, קדוח שני חורים בבריכה, הפיכת חדר לסוויטה, הכנה לג'קוזי וכיור מטבח, יצירת תשתית שונה לזו שנעשתה על ידי הנתבע לנקוז מזגן עילי בכל חדר, נקוז מזגנים בחדר האוכל והמטבחים, נקודה לדוש באיזור הבריכה, ביצוע תשתית למים רכים במטבח, ארבע עמדות מים ומרכזיה בקומת הכניסה, ניקוזים ונקודת מים למזרקה בקומת חדר האוכל, חדר מקלחת לעובדים (להלן: "התוספות").

יתרה מזו, הוכח בפני כי התובעת, באמצעות איציק, טענה כי ההיתקשרות בין התובעת לנתבע היא היתקשרות בהסכם פאושלי (ראו עדותו של איציק בעמוד 15 שורות 6-12), טענה המצביעה על כך, שהתובעת היתנגדה לשלם לנתבע עבור העבודות הנוספות, לפיכך, משנמנעה התובעת לשלם לנתבע תמורת ביצוע העבודות הנוספות, הפרה התובעת את היתחייבותה כלפי הנתבע והנתבע הפסיק את עבודתו כדין.

...

על כן, בהינתן האמור לעיל, לרבות, התנהלות התובעת בתקופה השנייה, חוסר בפרטים מהותיים בתצהירו של איציק בנוגע להתנהלות התובעת מול הנתבע בתקופה השנייה, מיעוט מסמכים היכולים ללמד על התפתחות ושלבי בניית המלון, על אף שמדובר במלון שנבנה בליווי מרכז ההשקעות, אי הבאת עדה רלוונטית, הגברת צביה לכטמן צביה, מי שתכננה את מערכות האינסטלציה וכיבוי האש וביצעה פיקוח עליון על עבודת הנתבע, למען הזהירות יצוין, שמכתבה של הגברת לכטמן אשר צורף לתצהירו של איציק, לא משמש כראיה בתיק, משלא הובא באמצעות עורכו והעדויות שנשמעו בבית המשפט, אני קובעת שהתובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי הנתבע עיכב את ביצוע עבודות הביוב, אי לכך, אין לקבל את טענת התובעת שהנתבע אחראי לעיכוב בפתיחת המלון.

מכל המקובץ, הגעתי למסקנה, שהתובעת לא הרימה את נטל הוכחת עילת התביעה.

סוף דבר, התביעה נדחית.

דיון והכרעה דרך הילוכו של פסק הדין יהיה כדלהלן: בשים לב לכך כי אחת השאלות העיקריות בתיק היא האם התובע פוטר בעקבות התלונות שהגיש, נדון תחילה בשאלת עילת הפיטורים, ובמסגרת זו, האם פיטורי התובע נבעו עקב נטישתו את מקום עבודה בבוקר יום 30.7.2018 בזמן הכנת ארוחת הבוקר, כנטען על ידי הנתבעת או שעילת הפיטורים האמיתית היתה תלונותיו החוזרות של התובע, כפי טענתו.

הנתבעת עשתה ניסיונות נוספים להקל על התובע, באמצעות הצבתו בתחנות עבודה אחרות, אך התובע ביקש להמשיך ולעבוד דוקא בתחנת אגד בחולון, למרות תלונותיו כי בלתי אפשרי לעבוד בה. באשר לאירועים מיום 30.7.2018, טוענת הנתבעת כי חסימת התובע מקבוצת הואטסאפ, היתה בעקבות הודעות התובע שהיו שערורתיות ומתלהמות, והופנו לכלל חברי הקבוצה שאינם רלוואנטיים לעניין, במקום לפנות ישירות למנהליו ומתוך רצון להפסיק היתנהלות זו. כך גם בשיחת הטלפון שקדמה לעזיבתו של התובע את המטבח באותו בוקר, הועלו בפני התובע טענות נוספות ביחד לעבודתו ועל רקע דברים אלו אמרה גב' קדוש "...לא מתאים לך אתה יכול ללכת[footnoteRef:4]". אמירה זו אינה מצדיקה נטישת המטבח ובודאי אין בה, כפי טענת התובע, בבחינת הנחייה לעזיבת התחנה לפני ארוחת הבוקר.

לאחר הודעה מטעם מנהל אגד, כי חדר האוכל סגור התברר לגב' קדוש כי התובע נטש את המטבח ולאחר שהתעלם מכל פניותיה, היא הגיעה למקום על מנת לוודא כי ארוחת הבוקר תוגש כמתחייב.

אף התובע לא טוען כי נטש את המטבח עקב החום, אלא בהתאם לעדותו עזב בסערת רגשות, בעקבות שיחת הטלפון עם הממונה עליו.

(1) התלונה הוגשה בידי העובד בתום לב או שהעובד סייע בהגשת התלונה בתום לב; (2) התלונה הוגשה על הפרת חיקוק במקום העבודה, או על הפרת חיקוק בקשר לעבודת העובד או בקשר לעסקו או לפעילותו של המעסיק, ובגוף צבורי – גם אם התלונה הוגשה על פגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין; (3) התלונה הוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונה או המוסמכת לבדוק או לחקור בענין המשמש נושא התלונה".

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה כדלקמן: הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיה, את הסכומים הבאים: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בסכום של 25,000 ₪; פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר במועד, בהתאם להוראות סעיף 26א. לחוק הגנת השכר בסך של 5,461 ₪.

תביעת התובע לתשלום פיצוי מכח חוק הגנה על עובדים – נדחית.

הנתבעת תשלם את הוצאות התובע בסכום של 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 4,000 ₪.

בהמשך חקירתו הנגדית (עמ' 29 ש' 18 – עמ' 30 ש' 19), כאשר נחקר על מכתבי חברת "מליבו" משנת 2012 ונשאל למה לא בחר מטבח בעקבות מכתבים אלה, ענה כי הוא ידע כל הזמן שהוא הולך על המטבח הסטנדרטי.

די לי להפנות בעיניין זה למאמרו של כב' השופט יצחק עמית "פיצוי מוסכם – סוגיות והיבטים", פורסם בנבו, פרק ו' 1 בעמ' 45 – 48 ולפסיקה המצוטטת שם, כדי לבסס מסקנה זו. להלן אביא מספר ציטוטים נבחרים מהמאמר, שקובעים וממחישים את המסקנה, שלפיה התובע לא היה רשאי לשבת בחיבוק ידיים ולתת לפיצויים המוסכמים להצטבר עוד ועוד: "בהסכם בין מזמין לקבלן התחייב האחרון לסיים את הבנייה בתוך 24 חודשים, שאם לא כן, ישלם בגין כל חודש של פגור פיצוי מוסכם עתי בשיעור של 2,000 דולר. נניח כי הקבלן הפר את ההסכם ולא השיג כלל היתר בנייה, לא התחיל בבנייה, או החל בבנייה אך נקלע לקשיים, נטש את אתר העבודות מבלי לסיים את הבנייה, והפרויקט "תקוע". ברור כי הקבלן לא ישלים את הפרויקט.

משמע - התובע כבר היה חייב להבין, כי ההבטחות הינן הבטחות סרק וכי אם חרף הבטחות מספר, לרבות תיקונים שבוצעו בדירה, לאחר שהמפתח הוחזר לקבלן לשם כך, עדיין לא הותקן המטבח, הוא כנראה כבר לא יותקן וכי במצב זה, של הפרה נמשכת מצד הנתבעת, עליו להתחיל לפעול להקטנת הנזק, על ידי התקנת המטבח בעצמו, אחרת עשוי למצוא עצמו במצב שלא יוכל לתבוע פיצוי עבור המשך התקופה.

אני ער לכך שגם לאחר מועד זה, היינו הן בחודש מאי 2015 והן בחודש ספטמבר 2015, קיבל התובע הבטחות נוספות נציגי הנתבעת השונים, כי המטבח יותקן, כפי שקבעתי, אולם אין הדבר משנה את מסקנתי הנ"ל. החובה של הנפגע להשלים את התחייבויות המפר, במצב של פיצויים מוסכמים עיתיים, חלה מעת שברור שהמפר לא יעשה כן בעצמו (בין אם בשל כך שביטל את החוזה, בין אם בכך שהודיע זאת ובין אם בדרך אחרת, לרבות בהתנהגות).

...

סוף דבר אשר על כן, התובע זכאי לסכומים הבאים: איחור במסירה – 32,662 ₪ עלות מטבח ופריטים נוספים – 20,945 ש"ח עלות תיקון ליקויי הבנייה שנותרו בדירה – 17,992 ₪ עגמת נפש – 10,000 תשלומי ועד בית – 1,636 ₪ סה"כ 83,235 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

בנסיבות, זכאי התובע לשכר טרחת עו"ד. הסכום ששילם עבור הייצוג בתביעה, בסך 20,475 ₪ כולל מע"מ, לפי הקבלה שצורפה, הנו סביר וריאלי בנסיבות העניין, הן בהתחשב בסכום שנפסק לתובע בסופו של דבר והן בשל העובדה שבמחלוקת העיקרית, האם אי הספקת המטבח הייתה כדין אם לאו והאם היה איחור במסירה, נמצאו טענות התובע כמוצדקות ומסקנה זו נכונה גם אם נפסק לתובע סכום חלקי בהרבה מאשר תבע עבור הפיצוי על האיחור.

לגבי האגרה, תשלם הנתבעת לתובע השתתפות באגרות בשיעור 19% מהן, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ששולמו האגרות עד לתשלומן מאת הנתבעת לידי התובע.

בסעיף 6 להסכם הבניה הצהירו השניים, כי בידיהם הידע, הניסיון, המיומנות והמשאבים הדרושים לבצוע העבודה על פי הסכם זה. בסעיף 8 להסכם הבניה, התחייבו השניים להתחיל בבצוע עבודות הבניה מייד עם חתימת הסכם הבניה, ולהמשיך בביצוען ללא הפסקות עד להשלמתן ביום 26.8.09, בתוך ארבעה חודשים ממועד כריתת הסכם הבניה.

אך אם אליבא דטענת הנתבע עצמו, המדידה מטעם הערייה התבצעה לאחר שהושלמה הבניה – מדוע לא ניתן להתרשם מממצאיה של מדידה זו, ולאיזה תכלית נידרשת מדידה מאוחרת לכך? זאת ועוד, בסעיף 2 להסכם הבניה הצהיר דוד, כי בדק את השטח, וכי ביכולתו לבצע את הבניה בהתאם לתכניות העבודה וכמוסכם, כדלקמן: "הקבלן מצהיר כי הוא בדק את תוכניות העבודה והוא מכיר את הקרקע ו/או הבניין וכן מכיר את כלל הנתונים העלולים להשפיע על ביצוע התוספת וכי הוא שקל והביא בחשבון את כל אלה לצורך התחייבויותיו עפ"י הסכם זה". התקשרותו של דוד בהסכם הבניה נעשתה, אם כן, לאחר בדיקת השטח והערכת פוטנציאל העבודה הכרוך בהשלמת הבניה.

אורן נימנע מלהבהיר אם העבודות הושלמו בפועל על ידי ניסים לוי, או על ידי גורם אחר.

עוד טען אורן לראשונה בסיכומיו, כי סך התשלומים עבור עבודות האלומיניום והתקנת החלונות עמד על 30,500 ₪ (תשלום באמצעות המחאה מס' 0010142 ע"ס 15,000 ₪, וכן תשלומים נוספים במזומן ששילם אליעזר קלר, כנגד המחאות מס' 0010146, 0010148 ו- 0010149, בסך כולל של 15,500 ₪, כמבואר, בין היתר, בסעיף 6 לתצהיר אליעזר).

תמונת המטבח לא צורפה, ולא ניתן להתרשם בכל דרך בנזק שניגרם, ובעבודות שנדרשו לשם השלמת המטבח.

בפועל, נמשכה עבודת הבניה על ידי פאיז לאחר מועד זה. אורן נימנע מלנקוב בתאריך בו נטש פאיז את אתר הבניה, אך השתמע מעדותו בתצהיר העדות הראשית מטעמו, כי הדבר היתרחש ב- 20.9.09 בקירוב (אורן העיד כי פאיז עבד באתר "כימעט חודשיים" לאחר כריתת ההסכם השני "בסוף יולי", בסעיפים 18 – 20 לתצהירו.

...

לסיכום, לא הוכח כי אורן שילם את מלוא התמורה החוזית, וממילא אף אין ביסוס לטענתו כי שילם ביתר לנתבעים.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבע 1 לשלם לתובע פיצוי מוסכם בסך של 11,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ה- 5.5.16, ועד למועד התשלום בפועל, וכן פיצוי בגין עגמת נפש בסך נוסף של 6,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

עוד ישלם הנתבע 1 לתובע שיעור של 10% מאגרת בית המשפט, כפי ששולמה, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

ח'ורי לא התקין סף בחלון המטבח, ולכן לא ניתן היה להתקין את החלון.

ליקויים שונים נוספים נותרו במקום ועבודות רבות לא הושלמו (אי התקנת כלים סניטריים, דלת הרוסה, עבודות איטום, ריצוף ועוד).

על כן הודיעה לו, שאין לו מה לחזור, אלא אם בדעתו להשלים את העבודה על פי התחייבותו.

לאור טענות הצדדים, כפי שפורטו לעיל, יש להכריע בשאלות הבאות: האם עזב ח'ורי את מקום העבודה בטרם השלים את עבודתו, או שמא הופסקה עבודתו על ידי רושו? במילים אחרות, מי מבין שני הצדדים הפר את החוזה? האם לתמורה החוזית בעד עבודות הגמר, בסך 140,000 ₪, נוסף חיוב נוסף של 7,000 ₪ בגין עבודות נוספות שנתבקשו? מה שיעור עבודות הגמר שביצע ח'ורי עד להפסקת עבודתו? האם ישנם ליקויי בנייה בעבודות שביצע ח'ורי? אם כן, מה עלות התיקון? האם יש לחייב את ח'ורי לשלם לרושו סכומים ששילם רושו לקבלן אחר להשלמת עבודות הגמר? האם יש לחייב את ח'ורי בפצוי נוסף בשל הפרת הסכם? אדון בשאלות אלו כסדרן.

מאחר ולא הוכח לפניי כי הליקויים תוקנו בפועל, יחויב ח'ורי בתשלום על פי חוות דעת המומחה, ללא רכיב המע"מ. סעדים נוספים מהאמור לעיל עולה, כי ח'ורי נטש את אתר העבודה לאחר שעיכב באופן משמעותי את ביצועה, לא השלים את ביצוע עבודתו במועד, ואף לא מצא לנכון לשוב לאתר העבודה ולהשלים את העבודה אשר עזב באיבה, אף על פי שניתנו לו הזדמנויות רבות לעשות כן. ניתן לקבוע, איפוא, כי ח'ורי הפר את החוזה.

...

זאת, כמובן, בנוסף לפיצוי בגין ביצוע לקוי, כאמור לעיל, ובהתאם לחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש. נוסף על כך, הגעתי לכלל מסקנה כי מקרה זה מן הראוי שייפסק בו פיצוי אף בגין נזק לא ממוני, אשר נגרם לרושו בשל הפרת ההסכם.

לעניין זה, כאמור, מצאתי במיוחד את עדותה של גב' רושו אמינה מאוד, ולאור העובדות שהצטיירו מכלל העדויות שוכנעתי, כי אכן נגרם נזק בלתי ממוני (עגמת נפש) המצדיק פיצוי.

סוף דבר, התביעה העיקרית נדחית.