נטישת עבודה ללא הודעה מוקדמת

בנסיבות אלה, על אף שמלכתחילה הנתבעת היא שפיטרה את התובע בעידנא דריתחא, הרי שלאחר שהנתבעת חזרה בה ממעשה הפיטורים, ביקשה לערוך בירור עינייני עם התובע ואף ביקשה ממנו להתייצב לעבודה, התובע הוא זה שהתפטר מהעבודה, על דרך של נטישת העבודה ללא מתן הודעה מוקדמת.

...

] לאור כל האמור, התובע לא הוכיח כי מנהלי הנתבעת נהגו עמו בחוסר תום לב העולה לכדי התעמרות בעבודה ועל כן, התביעה לתשלום פיצוי בגין התעמרות בעבודה- נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית על כל רכיביה.

התובע ישלם את הוצאות הנתבעת בסכום של 3,500 ₪ וזאת תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לידיו.

התובעת לא פוטרה ע"י הנתבעת 2 אלא נטשה את עבודתה ללא מתן הודעה מוקדמת.

...

בנסיבות אלו אנו מחייבים את הנתבעת ב- 9 ימי חג לשנה.

פיצויי הלנה נוכח דחיית תביעתה של התובעת לפיצויים ולשאר רכיבי התביעה הרלוונטיים להלנה, נדחה רכיב תביעה זה. סוף דבר: התביעה נדחית ברובה.

נוכח דחיית מרבית התביעה, התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

לטענתו סנגה נטש את העבודה ללא הודעה מוקדמת ורק לאחר זמן מה גילה אורן שסנגה פנה לעבוד ישירות עם אחד מלקוחותיו, באמצעות אדם בשם פאבל.

...

לא מצאנו מקום להרחיב בעניין, שכן מדובר בתביעה שכנגד שמלכתחילה טוב היה לולא הוגשה.

סוף דבר אשר על כן אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פדיון חופשה בסך 1,239 ש"ח, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.10.2018 ועד התשלום.

פיצוי בגין העדר הודעה לעובד בסך 1,500 ש"ח. יתר התביעה נדחית וכך גם התביעה שכנגד.

ואם לא די בכך, הרי המבקשת (בנגוד לטענתה בבקשה) מאשרת בכתב ההגנה כי "התובע הועסק כעובד דעתי באטליז הבשר בסניף הנתבעת בכפר דיר אלאסד בתקופה מיום 20/01/2001 ועד ליום בו נטש את עבודתו ללא הודעה מוקדמת ביום 09/01/2023. שעות עבודתו היומיות והשבועיות היו משתנות כך שהתובע לא עבד במתכונת שעות קבועה, כאשר בפועל התברר כי גנב בשר מהאטליז". המבקשת אף הוסיפה כי "התובע היה מקבל שכר שעתי בסך 40 ₪ לשעה. זה השכר לו היה זכאי עבור ביצוע עבודתו וזה השכר ששולם לו בפועל על פי הרישום בתלושי השכר". לאור המקובץ לעיל, תלושי השכר, הדו"חות החודשיים, רכוז תשלומים חודשיים ובנוסף הודאת המבקשת בכתב ההגנה כי היתקיימו בינה לבין המשיב יחסי עבודה, כל אחד ואחד וכולם יחדיו מהוים לטעמי ראשית ראיה לתביעתו של המשיב ולכל הפחות לחלק ממנה.

...

ואם לא די בכך, הרי המבקשת (בניגוד לטענתה בבקשה) מאשרת בכתב ההגנה כי "התובע הועסק כעובד דעתי באטליז הבשר בסניף הנתבעת בכפר דיר אלאסד בתקופה מיום 20/01/2001 ועד ליום בו נטש את עבודתו ללא הודעה מוקדמת ביום 09/01/2023. שעות עבודתו היומיות והשבועיות היו משתנות כך שהתובע לא עבד במתכונת שעות קבועה, כאשר בפועל התברר כי גנב בשר מהאטליז". המבקשת אף הוסיפה כי "התובע היה מקבל שכר שעתי בסך 40 ₪ לשעה. זה השכר לו היה זכאי עבור ביצוע עבודתו וזה השכר ששולם לו בפועל על פי הרישום בתלושי השכר". לאור המקובץ לעיל, תלושי השכר, הדו"חות החודשיים, ריכוז תשלומים חודשיים ובנוסף הודאת המבקשת בכתב ההגנה כי התקיימו בינה לבין המשיב יחסי עבודה, כל אחד ואחד וכולם יחדיו מהווים לטעמי ראשית ראיה לתביעתו של המשיב ולכל הפחות לחלק ממנה.

מהטעמים האמורים שוכנעתי שאין מקום לחיוב המשיב בהפקדת ערובה, והבקשה נדחית.

סוף דבר- הבקשה נדחית.

לאור האמור לעיל, טענה השותפות כי בהתנהלות העובד שגנב תנובה גרם לה נזק בסך מיצטבר של 22,500 ₪ (15 ₪ ליום* 25 ימי עבודה* 60 חודשים העסקה); לאור נטישת מקום העבודה ללא הודעה מוקדמת עתרה לתשלום פיצוי בסך של 6,500 ₪; כמו כן, על פי תחשיב משרד החקלאות, תרומתו של עובד זר בענף החקלאות היא 1,500 ₪ ליום עבודה.

...

לאור כל האמור לעיל, דין התביעה ברכיב זה – להידחות.

סוף דבר לאור כל שפורט לעיל על השותפות ועל השותף לשלם לתובע יחד ולחוד הסכומים הבאים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין: פיצויי פיטורים - 26,077 ₪; הפרשות לפנסיה - 24,904 ₪; דמי חגים - 12,992 ₪; דמי הבראה - 14,968.8 ₪; דמי חופשה - 9,889.6 ₪; מענק שנתי - 6,800 ₪.

התביעה שהגישה המעסיקה בתיק סע"ש 11587-04-22 – נדחית.