נחבלה בגבה במהלך נסיעה באוטובוס

ביום 25.12.17 החליקה המערערת ונפלה במהלך נסיעה באוטובוס ופגיעתה הוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

" למקרא פרוטוקול הועדה ומכתב ההכרה (מע/1) עולה, כי התאונה בה המערערת היתה מעורבת ביום 25.12.17 הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה כמשמעותה בחוק, והפגימות שהוכרו כתוצאה ממנה הן: "חבלת ברכיים וגב". הועדה קבעה בהחלטתה, כי בבדיקת הגב נמצאה הגבלה קלה בתנועות הגב התחתון אולם לדעת הועדה, הגבלה זו מיוחסת לשינויים נווניים מבניים ובלטים דיסקאליים שהודגמו בצלומי CT מיום 26.4.18 ולא לתאונת העבודה שהוכרה.

...

מנגד, טען המשיב, כי דין הערעור להידחות בהיעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמכלול החומר שבתיק, מצאתי, כי דין הערעור להידחות.

לפיכך, לא מצאנו כי נפלה טעות בהחלטת הוועדה מיום 12.3.2012 ולא מצאנו כי ישנו צורך להתערב בהחלטה זו ולהשיב את עניינו של המשיב לוועדה לצורך ביצוע חשבון עובר ושב.

סוף דבר על יסוד כל האמור, ובהיעדר טעות משפטית בפעולת הוועדה או בהחלטתה – הערעור נדחה.

ביום 24.12.2017 במהלך נסיעה באוטובוס למקום העבודה נפלה התובעת קדימה לכיוון הכסא שמלפניה (להלן – התאונה).

בעת התאונה, בה לא הייתה חבלת גב, היתה התובעת בעיצומו, או בסופו, של התקף קשה של כג"ת שהחל ב 18/12/17.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנו את טענות הצדדים ומכלול הראיות שהוצגו לפנינו כמו גם את חוות דעת המומחה הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

באשר לתקופת אי הכושר שבמחלוקת קבע המומחה כי זו נמשכה מקרות האירוע ביום 24.12.2017 עד ליום 2.2.2018 כך, שדינה של התביעה להידחות גם לעניין זה. לאור כל האמור לעיל, ומאחר שהתובעת לא הצביעה על כל הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן איננו מוצאים לנכון לסטות מחוות דעת המומחה ודינה של התביעה להידחות.

סוף דבר: התביעה נדחית.

אין חולק, כי כתוצאה מהתאונה נפגעה התובעת פגיעות רב מערכתיות, לרבות שבר בחוליה בעמוד השידרה, חבלות בראש ובצואר, חבלות בבטן שהצריכו היתערבות ניתוחית, פגיעה בחזה ובחלקי גוף נוספים, הכל כפי שיפורט להלן ובהתאם לחוות דעת המומחים שמונו מטעם בית המשפט.

הוא פירט בחוות דעתו את אופי הפגיעה האורתופדית ממנה סבלה התובעת, תוך שהביא בחשבון גם פגיעות גופניות קודמות מהן סבלה התובעת בשנת 1990, כאשר נפגעה מירי בגבה עת נסעה באוטובוס שניפגע בפיגוע.

...

לסיכום, עלה כי מדובר באקטואר הבקיא היטב בתחום הפרישה ותנאי השכר של עובדי ההוראה.

בסופו של דבר, ביקש בא כוח התובעת לאמץ באופן מלא את המפורט בתחשיבי הנזק, תוך ביצוע התיקונים בהתאם לעדות האקטואר.

לפיכך, על דרך האומדן, אני קובע סכום פיצוי לעבר ולעתיד של 50,000 ₪.

סגן הנשיא י' נועם: ההרשעה הנאשם נותן את הדין בגין פיגוע טירור קטלני מיום 13.10.15 כלפי נוסעי אוטובוס בירושלים, שבמהלכו קופדו חייהם של שלושה אנשים – אלון אנדריי גובברג ז"ל, ריצ'רד לייקין ז"ל וחביב חיים ז"ל, ונפצעו אחרים.

במהלך הארוע, ירה הנאשם, בין-השאר, כדור בראשו של חביב חיים ז"ל, ששה כדורים בפלג גופו העליון של אלון גובברג ז"ל, כדור אחד בראשו של ריצ'רד לייקין ז"ל ושני כדורים בבטנה ובידה של ש', רעייתו של חביב חיים ז"ל. בהאא דקר במהלך הארוע, בין-היתר, את אלון גובברג ז"ל בבטנו ארבע פעמים, את ריצ'רד לייקין בבטנו, את מ' ר' בגבה ואת מ' ו' מספר דקירות בכתף ובחזה.

...

על יישומו של המבחן המוסרי-מהותי עמד כב' הנשיא שמגר עוד בפסק-הדין בע"פ 399/89 מדינת ישראל נ' זלום, פ"ד מו(2) 187 (1992), בהצדיקו הטלת מאסר מצטבר על מפגע שקטל חייהם של שני קרבנות: "גזירת עונשי מאסר חופפים על מספר מעשי רצח – אף אם מדובר בכאלה שבוצעו ברצף אחד – יש בה מכללא משום מזעור של הזוועה שבגרם המוות הזדוני והמכוון של שורה של אנשים... האמונה שלנו בקדושת חיי אדם חייבת למצוא ביטויה גם בענישה של עבריין ובהדגשת משמעותו של כל קיפוח של חיי אדם בעניינו. מקובלת עלי, על כן, ההשקפה כי לא רק שיש לגזור עונש נפרד על כל עבירה, אלא כי מעשי פגיעה נפרדים בחיי אדם צריכים גם למצוא ביטויים בעונשים המצטברים זה לזה" (בעמ' 192, ההדגשות במקור).

מסקנה זאת היא הכרחית גם מנקודת מבט מוסרית, המכירה בקדושת חייו של אדם כערך-יסוד.

ביום 7.4.2021 התובעת נפלה במהלך נסיעה באוטובוס בדרכה מעבודתה לביתה (להלן: התאונה).

מתוך נתונים אלה עולה כי קרוב לוודאי שהתובעת לא נפלה, לא ניחבלה באופן ישיר בגב התחתון והאנרגיה בטלטול הגוף בעת החבלה הייתה קטנה (ברשום מד"א נרשם: "תלונה עיקרית של חבלה קלה").

מסקנת המומחה שיש סבירות נמוכה לקיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין כאבי הגב של התובעת מבוססת על השיקולים הבאים: הראשון, מיד לאחר התאונה התובעת תארה את פגיעתה לצוות מד"א. התובעת דיווחה על חבלה קלה, התלוננה על כאב ראש ושללה חבלות נוספות; בביקור בחדר מיון ביום התאונה התובעת התלוננה על חבלה בבטן ובראש, ולא ציינה חבלה בגב; בתעוד הרפואי מפורט מיום 17.9.2021 צוין שהתובעת ניחבלה בשמשה שמאחורי דלת האוטובוס אבל לא נפלה לרצפה; פער זמנים בין התאונה לבין התלונה הראשונה על כאבי גב. לאמור, מסקנת המומחה אינה מבוססת על נימוק יחיד בדבר פער זמנים, אלא גם על מנגנון התאונה, ועל עוצמת התאונה כפי שתועדו במסמכים הרפואיים הסמוכים לה. ולכן אין לתמוה על כך שפער זמנים נמוך מזה שהוערך בתחילה אינו משנה את מסקנתו.

...

על יסוד קביעות אלה התובעת טוענת שיש לקבוע שיש קשר סיבתי בין התאונה לבין כאבי הגב ולכן יש לקבל את תביעתה.

והטעות השלישית היא שהמומחה לא נימק את המסקנה שלו.

בכך אין די כדי להרים את נטל ההוכחה הדרוש לביסוס קשר סיבתי בין הליקוי בגב לבין התאונה ולכן דין התביעה להידחות.

סוף דבר – לא עלה בידי התובעת לשכנע שיש קשר סיבתי בין כאבי הגב שלה לבין תאונת העבודה מיום 7.4.2021 ולכן התביעה נדחית.

על פי פסיקת בית הדין הארצי ככלל, ככל שמונה מומחה רפואי בהליך, והתביעה נדחית בשל חוות דעתו של המומחה הרפואי, כבענייננו, אין מקום לחייב את המבוטחת בהוצאות (ראו: עב"ל (ארצי) 45497-03-20 הרצנו – המוסד לביטוח לאומי (1.7.2021)).