נזקים שנגרמו עקב איחור בקבלת כבודה שנשלחה בטיסה

תביעת התובע לתשלום סך 10,282 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מהפסקת פעילות רכבת שבה נסע מכיוון שדה התעופה לכיוון הקריות.

לצד הטירחה הרבה תאר התובע הפגיעה בכבודו כמקבל שירות בשל היתנהלות לא מכבדת מצד נציגי הנתבעת, הפגיעה בגופו ובבריאותו בשל האילוץ לשאת כבודה על גבו ולטרטר עצמו עימה עד הגעתו ליעדו והנזק שניגרם לרווחתו, לרבות ביטול זמן בשל העיכוב עד הגעה למקום חפצו והתמודדות עם הקושי הכרוך במציאת חלופות תחבורה בשל השעה המאוחרת.

בתא (מחוזי ת"א) 1694/07 שגית פן (בן מרגי) נ' רכבת ישראל בע"מ (19.8.08), נדחתה תביעת נוסעים לפצוי בגין נזקים ישירים ועקיפים שנגרמו להם בשל איחור רכבות, זאת לאחר שתבעו פיצוי בשיעור העולה על השעור שנקבע בנוהל.

המזכירות מתבקשת לשלוח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

...

עיינתי בטענות הצדדים, אלה שנטענו בכתבי הטענות ואלה שנטענו במעמד הדיון ולאחר ששקלתי האמור – באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

אשר על כן, אני מחליטה לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבעת בתשלום הפיצוי המוסכם לפי הנוהל לשני נוסעים, לאמור 4 כרטיסי נסיעה בעלות כוללת של 160 ₪ (עלות כל כרטיס, כפי שעולה האסמכתא שצרף התובע לתביעתו, 40 ₪).

בפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, עקב היתנהלותה של הנתבעת לקראת עלייה לטיסת חזור משדה התעופה באדן–באדן לנתב"ג, היתנהלות אשר כתוצאה ממנה שער העלייה למטוס ניסגר בטרם הספיק התובע לעלות למטוס.

ביום 30.10.2021, יום לפני ההמראה, נשלחה לתובע הודעת מייל אישית נוספת בה נכתב כי הנתבעת תפתח את דלפקי הצ'ק אין (להלן: "דלפקי מסירת הכבודה") 180 דקות לפני מועד ההמראה ותסגור אותם 60 דקות לפני מועד ההמראה, וכי מומלץ להגיע לשדה התעופה "זמן רב" לפני ההמראה, כדי לעשות צ'ק אין מוקדם (נספח ב' לכתב ההגנה).

לאור האמור לעיל ולאור דברי התובע כי הגיע לשדה התעופה בשעה 5:30 טענה הנתבעת כי התובע איחר להגיע לשדה התעופה, משזה לדידה אמור היה להיות במקום שלוש שעות לפני מועד ההמראה.

בנסיבות אלו, ומשנוצר התור הארוך בדלפק קבלת הכבודה בשל מחדלה של הנתבעת, הרי שהיה על הנתבעת לדאוג לפתיחת דלפקי קבלת כבודה נוספים, מעבר לשניים שניפתחו, ומשזו לא עשתה כן, גרמה לכך שהתובע לא הגיע לשער העלייה למטוס במועד שנקבע בתוכנית המסע.

נשאלת השאלה, לפיכך, האם התובע התמהמה, כטענת הנתבעת, במשך 22 דקות אלה, ולכן איחר להגיע לשער.

...

בטרם אתייחס לנימוקי החלטתי הנ"ל, יובהר כדלהלן: בהחלטתי מיום 3.11.2022 קיבלתי את בקשת הנתבעת והתרתי לה להיות מיוצגת בהליך זה ע"י מתמחה ממשרד עורכי הדין ש. הורוביץ.

שנית, אני מקבלת במלואן את עדויות מר בנימין ומר לביא בסוגיה, עדויות המחזקות את גרסת התובע באשר לתורים הארוכים שהיו במקום; שלישית, עיון בנספח ג' לכתב ההגנה מגלה כי למעט זוג אחד שמסר את הכבודה בשעה 7:17 דקות, כל הנוסעים אשר מסרו את כבודתם לאחר השעה 7:03 לא הצליחו לעלות על המטוס בטרם נסגר השער.

לא ניתן לדעת כיצד הזוג האחד שהצליח לצלוח את הבידוק הביטחוני ב-23 דקות, וזאת להבדיל מ-21 הנוסעים האחרים, אך אני מקבלת במלואה את טענת התובע לפיה "אף חברת תעופה לא יכולה לאלץ אותי להיות אגרסיבי" בשולי הדברים ומעבר לצורך אציין כי לא נעלם מעייני כי הנתבעת השאירה את שער העליה למטוס פתוח 10 דקות מעבר לתוכנית המקורית, עד שעה 7:40, אך החלטתה לסגור את השער בשעה זו, מבלי להשאירו פתוח עוד כשלוש דקות כך שכל הנוסעים יוכלו לעלות (בהתחשב בכך שבממוצע בדקה עלו למטוס כ-10 אנשים) הייתה מוטעית ואף שרירותית, ובוודאי שמקימה עילת תביעה לפי חוק שירותי תעופה לנוסעים שנותרו בגרמניה, על אחת כמה וכמה מקום בו ידעה הנתבעת כי הורדת מזוודותיהם של אותם נוסעים תיקח זמן ארוך בהרבה (כמעט פי עשרה), וכן נוכח העובדה שהמטוס המריא רק בשעה 8:13 (במקום 8:00).

לאור כל האמור לעיל ובהתחשב בהתנהלות הנתבעת במקרה דנן, הנני קובעת כי התובע זכאי לקבלת פיצוי מהנתבעת לפי הוראות חוק שירותי תעופה.

סעיף 19 לאמנה שכותרתו "איחור" קובע, כי "המוביל אחראי לנזק שניגרם מחמת איחור בתובלה האוירית של נוסעים, כבודה או מטען. אף על פי כן, המוביל לא יהיה אחראי לנזק שניגרם מחמת איחור אם יוכיח שהוא ועובדיו ושליחיו נקטו בכל האמצעים שהיו עשויים להדרש באופן סביר כדי למנוע את הנזק או שנקיטה באמצעים כאמור הייתה בלתי אפשרית מבחינתו או מבחינתם" (ההדגשות אינן במקור- אס"ח).

לאחר סיום שלב תיוגן של שתי יחידות כבודה של התובע, עובד מחלקת איתור כבודה של הנתבעת 2 שלח הודעת הטסה של כל אחת מהיחידות כבודה הללו למחלקת איתור כבודה של הנתבעת מס' 1 בנמל תעופה שארל דה גול בפאריס, באמצעות מערכת כלל עולמית "WORLD TRACER". בנסיבות אלה שוכנעתי, כי הנתבעות נקטו בכל האמצעים שהיו עשויים להדרש באופן סביר כדי למנוע את הנזק ולמזערו, ואין להם כל שליטה על עיכוב הכבודה בשל בדיקות ביטחוניות בשדה התעופה בנתב"ג, המבוצעות על ידי גורם אחר.

נוכח כל האמור, אני קובעת, כי התובע לא פנה לנתבעות בתוך 21 ימים ממועד קבלת הכבודה כנדרש בהתאם לאמנה ולחוזה ההיתקשרות, ולפיכך הוא אינו זכאי לפצוי בגין איחור במסירת הכבודה.

...

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל התביעה מתקבלת בחלקה ביחס לנתבעת 1.

התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.

התובע ישלם לנתבעת 2 הוצאות משפט בסך 500 ₪.

כאשר הגיעו לאחר טיסת ההלוך לפריז ביום 3.9.2022 נתברר לתובעים כי הרגלית של כסא הגלגלים, שנשלחה במסגרת כבודת נוסעים, אבדה.

דיון והכרעה סוגיית זכאות נוסעים לפצוי כספי בגין נזק שניגרם בגין אי קבלת כבודה או איחור במסירת הכבודה מוסדרת באמנה בדבר איחוד כללים מסוימים לתובלה בינלאומית באויר, מונטראול 28.5.1999 (להלן: "אמנת מונטראול").

על-פי הוראות סעיף 17(2) לאמנה המוביל אחראי לנזק בתנאי שהארוע שגרם לאובדן הכבודה הרשומה ארע בכלי הטיס או בעת שהכבודה היתה רשומה בהשגחת המוביל.

...

לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות בדבר הנזק בעין ועוגמת הנפש שנגרמה לתובעים, ואת ההתנהלות של כל אחד מהצדדים, אני סבורה כי זהו המקרה המצדיק מתן פיצוי בסכום הקרוב לתקרת הפיצוי הקבועה באמנת מונטריאול, העומדת על סך של 12,000 ₪ עבור שני התובעים.

בפסיקת הוצאות ההליך, סבורני כי יש להביא בחשבון גם את העובדה שלא הובאה בפניי מחלוקת מהותית, כאשר מלכתחילה הודתה הנתבעת באחריותה ובמחדליה, והכירה בעוגמת הנפש שנגרמה לתובעים ובזכאותם לפיצוי.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

התובעים עברו לטענתם מסכת היתעללות מצד נציגי הנתבעת, שטרטרו אותם הלוך וחזור בשדה התעופה והבטיחו להם שכבר באותו הערב ידאגו לשלוח את המזוודה למלון בו שהו.

בהקשר זה מפנה הנתבעת לדו"ח אודות כבודת התובעת 2 בו צויין כדלקמן: הנתבעת הדגישה כי עשתה מאמצים להשבת המזוודות לתובעת 2 בהקדם האפשרי וכי במועדים הרלוואנטיים חל חג פסח בו הורגשו עומסים חריגים גם בנתב"ג. עוד הוסיפה הנתבעת כי לתובעים הוצע פיצוי בסך 505 דולרים בהתאם לקבלות שצרפו טרם הגשת התביעה, אולם התובעים סרבו לפצוי ולניסיונות ההידברות.

בהתאם לאמנת מונטראול כאמור, האחריות לנזק שניגרם בגין איחור הכבודה מוטל על המוביל האוירי בלבד, ולא ניתן לייחס באופן ישיר לכל גורם אחר את האחריות לנזק שניגרם לנוסע.

סעיף 18(2) לאמנת מונטראול קובע כי ההובלה האוירית כוללת את "כל תקופת הזמן שבה מצויים הכבודה או הטובין בהשגחתו של המוביל, אם בשדה התעופה, אם בתוך כלי טיס ואם במקרה של נחיתה מחוץ לשדה התעופה- בכל מקום שהוא". ניתן להקיש מסעיף זה גם לגבי איחור במסירת הכבודה ולא רק נזק לכבודה.

...

הכרעה ונימוקיה: לאחר ששקלתי טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

עם זאת, אני סבור כי חלק מהנזקים שהוערכו ע"י התובעים הם מופרזים וחסרי ביסוס- כך למשל, דרישה לפיצוי בגין החזר עלות כרטיס טיסה ושהות במלון אינה עולה בקנה אחד עם חוסר הנוחות הכרוכה באיבוד מזוודה לשלושה ימים.

אף דינה של טענה זו להידחות בהעדר כל הוכחה (הן של נטילת תרופות פסיכיאטריות והן כי התרופות היו מצויות באותה העת בכבודה החסרה).

סוף דבר נוכח האמור לעיל, הנתבעת תישא בפיצוי התובעים בסך של 3,000 ₪.