נזקים עקב פינוי משאית ומשאבה ללא הרשאה

ב"כ התובעת הכחיש בסיכומי התשובה כי אחיה של מנהלת התובעת נתן לנתבע הרשאה לעשות שימוש בגלריה וכן אישר כי הנתבע פינה את הגלריה באותו מועד שבו פינה את המושכר.

התביעה על סך 10,000 ₪ בגין החזרת המושכר לקדמותו האסמכתה היחידה שצורפה לביסוס התביעה על סך 10,000 ₪ בגין השבת מצב המושכר לקדמותו היא קבלה על סך 500 ₪ בלבד מיום 7/8/14 בגין הוספת משאבת מים למזגן.

עוד נטען כי לא הוכח שנגרמו לתובעת הוצאות או נזקים כלשהם בגין עבודות הפינוי והניקיון בדירה.

...

אין כל פירוט לגבי תביעה זו ולא צורפו לכתב התביעה או לתצהיר אסמכתאות כלשהן כדי לבססה, ולכן, כפי שנטען בסיכומי הנתבע, דינה להידחות.

סיכום התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבע סך של 15,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, הנתבעת טענה כי התובע לא העביר לרשותה הרשאה חתומה לחיוב חשבונו בבנק ודו"ח על פדיון במושכר בגין חודשים אוגוסט עד דצמבר 2013 בהתאם להוראות ההסכם.

טענת התובע התייחסה לכך שבשל העידר אפשרות נקוז הוא נאלץ לשלוח את הכביסה לקבלן חצוני ולאחר שהתברר כי לא ניתן לעשות במקום חור נקוז, הותקנה על ידי הנתבעת משאבה, אשר לדבריו גרמה להצפות ונזקים (ראו סעיפים 16 ו-22 לתצהיר התובע).

המשכירה תהיה זכאית לפנות את הרכוש והציוד אל מחוץ לקניון, ותהיה זכאית, אך לא חייבת, לאחסן את הרכוש והציוד במקום שתימצא לנכון, ובמקרה כזה יהיה השוכר חייב בדמי שכירות ואחסון שיקבעו על ידי המשכירה על-פי שיקול-דעתה הבלעדי והמוחלט, וכן בכל התשלומים האחרים בהם תישא או תדרש המשכירה לשאת בגין פינוי זה..

יש גם לזכור כי ככלל באפשרותו של משכיר לידרוש מאת שוכר, כתנאי לחתימה על הסכם שכירות, להעמיד ביטחונות מתאימים אשר יהיה בהם כדי למנוע ניצול לרעה של המצב המשפטי ולהבטיח לו פיצוי מתאים בגין נזקים שעלולים להגרם לו עקב היתנהלותו של שוכר סורר.

...

לאור כל האמור, אני קובע כי פעולתה של הנתבעת בניסיונה לפנות את התובע מבית עסקו בדרך של עשיית דין עצמית ללא צו שיפוטי נעשתה שלא כדין וכי בשל כך קמה לתובע זכות תביעה נגדה.

עם זאת לנוכח קביעתי כי הנתבעת פעלה שלא כדין בניסיונה לפנות את התובע אני סבור כי מן הראוי לפסוק פיצוי לטובתו.

סוף דבר אשר על כן הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 18,000 ₪.

עוד נתבקש חיוב הנתבעת בתשלום שני סכומים נוספים שהתובעת נאלצה להוציאם לצורכי ביצוע שני תיקונים שהיה על הנתבעת לבצעם, והם: סך של 4,300 ₪ בגין החלפת משאבת מים וצנור; וסך של 7,950 ₪ בגין עבודות תיחזוקה וניקוי מערכות הביוב של המבנה, שהתובעת דאגה לביצוען לאורך כל השנים.

עתה – משהובהר כי הנציגות מוסמכת לפעול בתחום הרשאתה החוקי – נותר לבחון האם הפעולה שביצעה המשיבה נכנסת לגדרי סעיף 69 לחוק המקרקעין.

ליקויים אלה נכנסים לגדרי סעיף 69 לחוק המקרקעין בהיותם עניינים הנוגעים "להחזקתו התקינה" של הרכוש המשותף ולתיקונים בו. מכאן שעל פי הילכת קדמת לוד, המשיבה רשאית לפעול בשם הדיירים להגשת תביעה כספית על הנזקים שנגרמו לרכוש הצבורי בבניין .

...

יצוין, כי בכתב התביעה נתבקש פיצוי בסך של 40,000 ₪ בגין ראש נזק זה. אלא, שהתובעת טענה כי לאור ממצאי מומחה בית המשפט יש להיעתר לדרישתה לפיצוי גבוה יותר וכמבוקש בסיכומיה.

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ולאחר שעיינתי בחוות דעתו של המהנדס אשר מונה מטעם בית המשפט ובקבלות שהוצגו מטעם התובעת, שוכנעתי כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא הוצאותיה המפורטות בסעיף 3 לעיל.

על כן, אני דוחה את דרישת התובעת לקבלת פיצויים בגין עוגמת נפש.

לסיכום אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים בגין הוצאותיה: · סך של 3,744 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 13.9.2016 ועד היום; · סך של 2,700 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 24.11.2016 ועד היום; · סך של 497 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 3.5.2015 ועד היום; · סך של 2,950 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 15.3.2015 ועד היום; · סך של 2,500 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 24.4.2012 ועד היום; · סך של 1,404 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 10.10.2015 ועד היום.

בנוסף למשיבה 1 הרשעה בזיהום נחל צין באותן עבירות שיוחסו לה בכתב אישום זה וכמו כן מיתנהל נגדה הליך בגין עבירות דומות בבית משפט השלום בבאר שבע (כאשר בהליך הנ"ל נתפסו כלים ושוחררו על ידי בית המשפט מבלי שתהיה בתפיסה הרתעה של העוררות) ב"כ המשיבה היפנתה לפסיקה בה נקבע כי יש לתפוס כלים ששוחררו בעבר ונתפסו שוב, עד תום ההליכים, בעבירות של השלכת פסולת ממשאיות.

ב"כ העוררות גם טען כי פרט לעובדה שמדובר במחלוקת משפטית, כיצד יש הגדיר את תוצר המחזור של פסולת הבנין , העוררת מס' 1 הנה חברה מסודרת , שהוציאה רישיון עסק, זכתה במיכרז לפינוי פסולת בנין, עשתה תב"ע נקודתית לתחנת מעבר למחזור פסולת הבניין, השקיעה כימעט 10 מיליון ₪ בהקמת התחנה, יש לה תשתיות למנוע נזקים סביבתיים ואין לה עבר פלילי (פרט לתאונה בקוו צנור הנפט מלפני 23 שנים).

  בעניינינו, קיומה של התשתית הראייתית הלכאורית וסכויי החילוט , ככל שהעוררות יורשעו בעבירות נשוא כתב האישום, כבר נבחנו על ידי כבוד השופט נ. סילמן בע"ח 30876-07-20 (ערר שהגישו העוררות על החלטה שלא להשיב את התפוסים עובר להגשת כתב האישום), ואין לי אלא לאמץ את דבריו שם. כבוד השופט סילמן דחה את הבקשה לשחרר את התפוסים אך הוא ציין כי בחלוף הזמן יש לשקול הבקשה מחדש, ואני סבורה כי נוכח חלוף הזמן מאז התפיסה ועד היום, ונוכח הנזקים הכבדים שנגרמו לעוררות עד היום , השתנתה נקודת הכובד בעריכת האיזון בין הפגיעה בעוררות ובין האנטרס הצבורי, וכי בנסיבות אלה צדק בימ"ש קמא כאשר הורה על חלופה שפגיעתה בקניין פחותה מזו של השארת התופסים בידי המשיבה , בין למטרת מניעה ובין למטרת החילוט בסופו של ההליך.

...

טענה דומה נדחתה גם בע"פ 8664/19 ‏ ‏ מוחמד בכר נ' מדינת ישראל(8.3.20): "באשר לחילוט הרכב. צודקת המשיבה כי המבחן לעניין זה הוא מבחן הזיקה בין העבירה לבין הרכב (ע"פ 1000/15 אבו אלחווה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (3.7.2015)). בהתאם לכך, בית המשפט מורה לא פעם על חילוט כלי רכב במסגרת הטלת עונשים על עבריינים שביצעו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה (וראו: ע"פ 8970/15 עיסא נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (7.11.2016); ע"פ 8547/15 מדינת ישראל נ' מחאג'נה [פורסם בנבו] (5.6.2016)). מקרה זה נכנס יפה אל תוך גדרם של מקרים בהם קיימת זיקה בין העבירה לבין הרכב, שכן העבירה עצמה בוצעה בעזרתו. כמו כן, איני רואה חוסר מידתיות בין שווי הרכב לבין העונש הכספי בדמות קנס שהיה ניתן להטיל על המערער. זאת ועוד, ישנן רגליים מוצקות לסברה, כי חילוט כלי רכב לאחר ביצוע עבירת תעבורה קשה, אף אם הרכב יקר ערך (שלא כבמקרה זה), יחזק את ההרתעה כלפי עבריינים פוטנציאליים לעתיד לבוא". לפיכך, אני מורה על דחיית ערעור העוררות.

באשר לערעור המשיבה, אני מקבלת את הטענה כי ככל שיש לאפשר לעוררות לשחרר את התפוסים, יש להוסיף תנאי לפיו עם שחרור התפוסים יציגו העוררות בפני המשיבה פוליסת ביטוח רכוש, לפיה יבוטחו כל התפוסים בשווי שנקבע בחוות דעת השמאי מטעם העוררות, כאשר המשיבה תהיה המוטב על פי הפוליסה, בכל מקרה של נזק או אובדן התפוסים.

בנוסף, על מנת לאפשר לעוררות לשחרר חלק מהתפוסים, אני מורה כי העוררות יהיו רשאיות לשחרר אחד או יותר מהתפוסים, לפי בחירתן, בכפוף למילוי כל תנאי השחרור שנקבעו בהחלטת בימ"ש קמא + תנאי הביטוח כאמור לעיל, ולרבות הפקדה במזומן או ערבות בנקאית בשווי מחצית התפוס אותו היא מבקשת לשחרר.

האם מדובר בזכות רישיון הדירה או בלתי הדירה? האם זכות הרישיון מוגבלת לתנאי הרישיון בלבד או שמא היא כפופה למערכת היחסים העסקית בין הבעלים לשוכרים אחרים? כפועל יוצא, האם הופרה על ידי האחות התניה של איסור מכירת בשר במזנון, והאם היא חבה בפצוי בגין הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מכך.

טוען התובע כי נוכח היתנהלותה של הנתבעת, לא נותרה בידיו כל ברירה, זולת מתן הודעה בדבר ביטול ההרשאה שכביכול ניתנה לה. משכך, הוגשה תביעה לפינוי ולסילוק ידה מן המזנון.

מעדות ההורים עולה מפורשת כי העניקו לביתם בזמן אמת הרשאה בלתי הדירה במזנון, גם אם לא ידעו לכנות את הפעולה במונח המשפטי "רשות בלתי הדירה" או לא היטיבו להבטיח את כוונתם.

..נמסרת בזה לגבריאל זכות להשתמש בשטח הדשא שבתחנה וכן בשטח שבחזית המסעדה ועד לקיר הקיים שבחזיתה, למטרת הצבת שולחנות וכסאות ללקוחות המסעדה ובתנאי מפורש שהצבת השולחנות והכסאות כאמור, לא תיגרום הפרעה למעבר החופשי כל כלי רכב למקום הסכה ומשאבות הדלק שבתחנה".

...

בנסיבות אלה אני מורה לנתבעת להשיב לתובע: סך של 1598.30 ₪ בתוספת סך של 340.70 ₪, ששולמו ע"י התובע לעיריית יוקנעם, שהם נושאים הפרשי ריבית והצמדה מימים 25.4.13 ו - 17.7.13 בהתאמה.

עם זאת, כפי שהציעה הנתבעת, וכפי שמתחייב על פי דין, אני מורה כי כל הוצאה בגין מערכות משותפות במתחם ישולמו ע"י כל כלל המחזיקים בחלקים שווים וכנגד אסמכתא על ההוצאה בפועל.

התביעה לפינוי וסילוק יד נדחית.