נזקים לרכב מגשמים על הכביש קרוב לחניה

בהתאם לחברת איתוראן הרכב לא הוזז ממקומו במועד התאונה הנטען, וכי במועד זה הרכב חנה משך כל היום ברח' המסגר בנשר ולא במקום התאונה הנטען.

הנתבעת בתגובה הגישה מכתב של קב"ט איתוראן מיום 30.6.19, לפיו רכב התובעת הושבת ביום 26.9.17 כאשר נסע על כביש בקירבת קבוץ החותרים.

ניתן לראות בתמונה 10, לפיו הנזק בכנף הנו אלכסוני ואיננו מאפיין מגע עם מעקה בטיחות הנמצא במצב אופקי לכביש ולחזית רכב פוגע ולכן נזק זה לא יכול היה להגרם בנסיבות עליהם נטען.

כך הסביר מר וולמרק כאשר נטען בפניו כי ישנם משתנים שונים שיכולים להוביל למסקנה כי הרכב והצמיג נפגעו מהתנגשות בהיות הרכב בתנועה: "ש. חסר לי בהיגיון שלך, אין לנו וודאות באיזו זוית היתנגש הרכב עם המעקה, אין לנו את הידיעה הזו, אין לנו ידיעה שהיא בכלל לא בלמה, היא יכולה לטעות כי היא הייתה בטראומה. יכול להיות שבלמה ולא זכרה. אני אומר לך שהאינסטינקט יכול להסביר בלימה. אין לנו את נתון המהירות. יש טענה שהיה גשום, אני אומר לך שבהתנגשות בין 4 משתנים כאלה, אם נקח משתנים שונים, יכול להיות מצב שהצימג הזה והרכב הזה וצידו הקידמי אכן כן נפגע מהתנגשות כזו, כי יש משתנים שאתה לא יכול לפסוק בהם, מה אתה אומר על זה?

...

סוף דבר התביעה נדחית במלואה.

אשר על כן, אני מורה כי התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בגין העלויות בהן נשאה הנתבעת עבור כלל חוות הדעת ו/או דוח החוקר שהוגשו מטעמה לתיק, לרבות בגין שכר עדותם, ככל שאושר על ידי בית המשפט.

התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, וזאת תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי התובעת.

מ ב ו א לפניי תביעה שעניינה נזק אשר נגרם לשני רכבים עת חנו במקביל למדרכה מחוץ לביתם וכן נזק שניגרם לשער החניה בביתם של תובעים 2 ו-3 בעקבות הצפה של מי גשמים אשר ארעה ברחוב שלונסקי בהרצליה ביום 30.10.09 (להלן: "ההצפה").

הצדדים אינם חולקים כי הנתבעת חבה חובת "זהירות מושגית" כלפי התובעים כפי שהוכרה בפסיקה, כדלקמן: "לא פעם הוכרה חובת הזהירות המושגית ביחסים שבין גוף צבורי (כמו המדינה, ערייה, מועצה מקומית) לבין המשתמש בדרך הציבורית (ראה ע"א 144/60 [14]), בגן הצבורי (ראה ע"א 343/74 [6]), בבריכת השחייה (ע"א 145/80[9]), בשדה תעופה (ע"א 8/79, 19[7]) או בנסיבות אחרות היוצרות סיכון. גוף צבורי, כמו כל מזיק אחר, חייב לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע נזק. הוא משמש לעתים קרובות "מפזר נזק" טוב, דבר שעשוי לעתים להצדיק הטלת אחריות עליו.

יש לקבל את טענת הנתבעת ולקבוע כי התובעת 1 זוכתה בגין המע"מ. סכום הנזק אם כן, לא יכלול את סכום המע"מ. בנוסף, אין חולק כי רכב הניסן שוקם ועלה לכביש לאחר שנמכר למגרש מכוניות.

...

לא בכדי זנחו התובעים בסיכומיהם (פרק ד. גובה הנזק) את טענתם, כי שער החנייה ניזוק והוחלף בעלות של כ-6,500 ₪ לפיכך, דרישה זו - נדחית.

סוף דבר: אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת 1 בגין הנזק שנגרם ללנד-רובר סך כולל של 68,650 ₪ כמפורט להלן: סכום נזק מאושר בקיזוז מע"מ - 58,400 ₪ ירידת ערך - 9,800 ₪ שכ"ט שמאי - 450 ₪ בנוסף תשלם הנתבעת סך כולל של 36,692 ₪ בגין הנזק שנגרם לרכב הניסן כמפורט להלן: ערך הרכב - 65,835 ₪ קיזוז שרידים - 29,626 ₪ - העברת בעלות - 33 ₪ שכ"ט שמאי - 450 ₪ כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע 3 סך של 4,486 ₪ בגין השתתפות עצמית והשתתפות עצמית לירידת ערך בהן נשא.

הנתבעת תשלם לתובעים החזר האגרה הראשונה והשנייה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל, וכן שכ"ט בסך של 12,000 ₪, צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל .

בית משפט השלום בהרצליה תא"מ 22961-11-10 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ליזרבאום ואח' בפני כב' השופטת חנה קלוגמן התובעת והנתבעת שכנגד התובעת שכנגד הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ ע"י עו"ד שמפל איילון חברה לביטוח בע"מ ע"י עו"ד לימור הנתבעות הנתבע שכנגד 1.ששון מיטל ליזרבאום 2.איילון חברה לביטוח בע"מ ע"י עו"ד לימור אחמד סאמר ע"י עו"ד שמפל פסק דין

לטענת התובעת, הרי שבנוסף לעדים מטעמה התומכים בגירסה זו, ניתן ללמוד על כך גם ממיקום הנזקים שנגרמו לשני הרכבים, שכן הנזק שניגרם לרכב התובעת היתמקד באיזור הדלתות בצד שמאל של הרכב בעוד הנזק שניגרם לרכב הנתבעת מיתמקד בפינה השמאלית קדמית של הרכב באיזור הפנס.

מורה הנהיגה העיד: "ת. אני ראיתי אותו פעם ראשונה כשהוא בא ממולי בתוך העקומה, לא יודע באיזה מרחק בדיוק הוא היה ממרכז העקומה, ראיתי את האוטו נוסע באמצע הכביש ואני מבין שהאוטו לא נוסע ע"פ חוק, אני לוקח את רכבי יותר ימינה לשוליים כאשר חלק מהרכב שלי היה בשול ובנתיים הרכב שבא ממול בלם ומגיע עד אליי" (פרט' עמ' 7 שורות 21-24) "ש. דוקא מכיוון נסיעתך יש שלט האט, נכון ?

זה היה מאוד קרוב, במרחק שהוא אילץ אותי לבלום כדי שהוא לא ימשיך וייכנס בי. לקחתי את ההגה ימינה ובלמתי תוך כדי.

" (פרט' עמ' 22 שורות 16-19) מעדויות הצדדים עולה שהיה מדובר ביום גשום ואין מחלוקת על כי הכביש היה רטוב.

...

הנהג אחמד נסע מכיוון מערב לכיוון מזרח" לא מצאתי בדו"ח מסקנות נוספות, ומכאן אני למדה שגם הבוחן שהגיע למקום סמוך לאירוע וחקר את הצדדים והעדים לא הגיע למסקנה פוזיטיבית על מי מהנהגים יש להטיל את האחריות לתאונה.

גובה הנזק: לא הייתה מחלוקת בין הצדדים לעניין גובה הנזק ולכן אני מקבלת את גובה הנזק כפי שנקבע בחוות דעת השמאים של שני הצדדים.

סוף דבר: לאור האמור לעיל הנתבעות תשלמה לתובע , באמצעות הנתבעת 2 סך של 21,320 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

הוא שלל אפשרות שרכב הניסן היה ממוקם סמוך לכביש, כפי שנראה בתמונות אותן צילם הנתבע 1 (נ/1, נ/2) והפנה לתמונה שהוא צירף לתצהירו וצילם מספר חודשים לאחר התאונה (סומנה גם נ/4) שם נראה רכב הניסן חונה על מיגרש כורכר רחוק מהכביש, קרוב לחנות האופניים.

בהודעתו במישטרה של הנתבע 1 נרשם כך: "נסעתי ברכבי בחזרה הביתה היה עומס תנועה פיתאום נעצר לפני רכב באופן פיתאומי על מנת למנוע את התאונה כתוצאה מכך סטיתי עם רכבי לצד ימין של הכביש והכביש בשוליים היה עם חצץ ואז רכבי החליק ולא שמתי לב שיש רכב עצר בצד הכביש ואז פגעתי ברכב השני ולא הבחנתי שיש אנשים אפילו בכלל. כתוצאה מכך נפגע בן אדם ברגלו הימנית". בעדותו בבית המשפט ציין כי באותו היום היה גשום והכביש היה עמוס וחלק.

בדו"ח פעולה שנירשם על ידי משטרת ישראל ביום האירוע נרשם כך: "היתקבל דיווח ביומן התחנה...לגבי ת"ד בין רכב לבין הולך רגל זקוק למד"א במקום. הגענו למקום פגשנו ברמ"ח טייבה בתחקור במקום נימסר מהנהג הפוגע אשר עונה לשם עמאד מואעסי...אשר נוהג ברכב מסוג פורד פוקוס...זה מסר כי נהג ברכב מכיוון דרום לצפון על כביש 5614 לפני הכיכר הצפונית לכיוון "צומת המשתלה" לטענתו מסר כי רכב אשר נסע לפניו ביצע עצירת פתע והנ"ל סטה מהנתיב לשולי הדרך ובכך גרם לפגיעה באדם העונה לשם מיכה.

הנתבע 1 טוען בסיכומיו כי הוא ניסה "לברוח" מהרכב שנסע לפניו ועצר עצירה פתאומית וכך פגע ברכב הניסן "שעמד בשולי הכביש בעמידה מסוכנת וממנו פורקה סחורה לחנות אופניים סמוך". הוא טוען כי רכב הניסן חנה "חנייה אסורה שלא כדין תוך שיצר סיכון תעבורתי" וכי רכב הניסן "עמד בעמידה מסוכנת המסכנת את הכביש...עמד במקום שלא מותר לחנייה כלל וכלל...במקום שמסכן את הכביש והנוסעים בו" ולכן מבטחת הניסן נושאת באחריות לפיצויים בגין ניזקי הגוף שנגרמו למנוח.

...

התביעה נגד הנתבעים 5-3 נדחית.

עוד ישלמו הנתבעים 2-1 לנתבעים 5-3 שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ כולל מע"מ. חבות הנתבעים 2-1 כלפי התובעים וכלפי הנתבעים 3-5 היא יחד ולחוד.

בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק ומשלא הוגש כתב הגנה בהודעה לצד שלישי וגם לא נטענה על ידי הנתבע 1 כל טענה של ממש כנגד ההודעה לצד שלישי, דין ההודעה לצד שלישי שהוגשה כנגד הנתבע 1 להתקבל וכך אני מורה.

נהג הנתבע אישר למעשה בעדותו בדיון את נכונות המתואר בסירטון: "נסעתי בכביש הראשי... נכנסתי לכביש השרות והופתעתי מרכבים שעומדים על הכביש, יותר מחצי רכב היה על הכביש, לחצתי ברקס והרכב החליק. באותו יום היה גשם. החלקתי ופגעתי ברכב" (עמ' 8 שורות 22-24 לפרוטוקול).

טענת החסימה כגורם לתאונה אינה נכונה עובדתית (אף אם התאונה לא היתה נגרמת כתוצאה מהחלקה) בשים לב שחניית רכב התובעת באופן המתואר (מחצית על הכביש ומחצית על אי ההפרדה) לא חסמה את הנתיב.

בהמשך, לא ניתנה הסכמת ב"כ הנתבע לבצע את החלפת בעלי הדין בטענה שהוא מייצג רק את הנתבע, למרות שזו המציאות הנוהגת בתביעות של ניזקי רכוש לרכב בנסיבות כגון דא, בהתאם לפסיקה שהוזכרה בסעיף 17 לעיל ובשים לב לקרבה המשפטית בין הצדדים שחילופם מתבקש – אב ובן.

...

כמו כן אני קובע, כי דין התביעה להתקבל במלואה בשל כך שהאחריות לתאונה מוטלת במלואה על הנתבע 2 (בנו של הנתבע 1), כשהנתבע 1 מושתק מלטעון להעדר אחריותו לשאת בנזקי התובעת משהציג עצמו כבעל הדין הנכון בפני נהג התובעת ואף הציג גרסה לגופו של עניין.

בהתאם, משהתובעת פירטה והוכיחה את נזקיה כדבעי ואלה הוכחשו אך בצורה סתמית וכללית בכתב ההגנה, אני מחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בסך 68,879 ₪ בתוספת המחצית הראשונה של האגרה בסך 861 ₪.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובעת את המחצית השניה של האגרה בסך 878 ₪, הוצאת עד התובעת, מר חסין קעדאן, בסך של 400 ₪ (התובעת תשלם סכום זה לעד, והנתבעים ישיבו לה סכום זה) ושכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪.