נזקים כלכליים לעסק בגלל הפסקת חשמל

ביום 17/3/17 ונוכח מחדלי הרשת לשלם את חובה למשכירה ולקיים אחר מלוא התנאים והפרת הסכם הזיכיון, המשכירה ניתקה שלא כדין את זרם החשמל למושכר, פעולה אשר הסבה לזכיינית נזק כלכלי רב, בין היתר, נוכח סחורה רבה אשר היתקלקלה.

" בהמשך ההסדר ובמסגרת סעיף 5, נקבע עיצום בו רשאית המשכירה לעשות שימוש, ככל שהרשת לא תעמוד באופן מיצטבר בהוראות סעיף 1 ביחס להסדר החוב, כאשר צוין בסעיף זה בין היתר שהמשכירה תהיה רשאית לסלק את הרשת ו/או מי מטעמה, תהיה רשאית להפסיק את הספקת המים/חשמל למושכר, ובנוסף לממש את השיעבוד כאמור בסעיף 3 הנ"ל. בימ"ש דוחה טענת הרשת שתוכן הסדר החוב לא השליך על זכויות הזכיינית.

בשים לב, לאורך רוחה של המשכירה בתחילת הדרך, התרשלותה הרבתית של הזכיינית באופן בו כרתה ההסכם ותפסה חזקה במושכר, וסימן השאלה שריחף על עתידו של העסק בגלל חוסר ניסיון ורשלנות ניהולית, מצד אחד ומצד שני חובת בימ"ש לשרש תופעות פסולות של שימוש בסעד עצמי שלא כדין, בימ"ש פוסק פיצוי בגין עוגמת נפש על הרף הנמוך בסך של 3,500 ש"ח בלבד.

...

סוף דבר התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה, והתביעה שכנגד נדחית.

התביעה כנגד הרשת מתקבלת באופן חלקי, כך שבימ"ש קובע שההסכם בוטל כדין ומחייב הרשת לשלם לזכיינית הסך של 105,600 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התובענה ועד מועד התשלום בפועל, מהם 10,000 ₪ ביחד ולחוד עם המשכירה.

התביעה נגד עו"ד עובדיה נדחית, ובהתאם בימ"ש מחייב את הזכיינית לשלם לעו"ד עובדיה שכ"ט ב"כ בסך של 12,000 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין ממועד מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

התובע טוען כי חברת החשמל היא גוף דו מהותי על כל המשתמע מכך ועליו להתנהל בתום לב, בהגינות וביושר ובמקרה זה חברת החשמל הפרה עקרונות אלה, תוך שהיא מפלה את התובע על בסיס מקום מגוריו והעדפת גורמים אחרים אשר מתגוררים בישובים אחרים ותוך שהיא מפרה התחייבויותיה כלפיו ואת ההסכמים בין הצדדים, לרבות ספר אמות המידה, תוך שהיא מונעת ממנו הכנסות וגורמת לו נזקים כלכליים רחבי הקף והתעשרה על חשבונו שלא כדין.

חברת החשמל מדגישה שבינה לבין התובע לא נכרת כל הסכם להצטרפותו להסדרה השנייה ולכן מעולם לא הייתה לו זכות או ציפייה להנות מן התעריף המסובסד הקבוע בהסדרה זו. התובע אינו זכאי לנזקים הנתבעים על ידו, מאחר ואינו זכאי היה להתקין מתקן עסקי.

בבקשה הצהיר התובע כי מקום החיבור הוא "מגורים צמוד קרקע". בסעיף 6 להוראות ותנאים כלליים של הזמנת החיבור הוצהר והוסכם: "אנו מאשרים בזה, כי עצם קבלת הזמנה זו לא תחייב אתכם לבצע את החיבור הנ"ל תוך זמן מסויים, או בכלל, אם הסתבר כי קיימות או נוצרו נסיבות המונעות מכם ביצוע החיבור, ובמקרה זה יחול האמור בסעיפים 2 ו- 8 במסמך זה." סעיף 8 לאותו מיסמך קובע: "במקרה שיתברר לכם, לפי שיקול דעתכם הבלעדי, שההזמנה אינה ניתנת לבצוע מסיבה כלשהיא, לרבות במקרה שהרשויות המוסמכות הורו לכם לעשות כן, תהיו רשאים להימנע או להפסיק את העבודות הקשורות בבצוע החיבור, או לבטל הזמנה זו, בכל שלב שהוא ולא תישאו באחריות כלשהיא כלפינו. במקרה זה יחולו הוראות סעיף 2 במסמך זה בהתאם למועד ההפסקה/ הביטול." ביום 10/11/2010 ניתנה לתובע דרישה להשלמת תשלום בעבור הגדלת החיבור.

וכך נרשמו דבריה: "איך בעצם מגיעים לתעריף הזה? לוקחים את מאפייני הביקוש של המיגזר. אם יש לנו מיגזר ביתי לצורך העניין...יש לנו ביקוש גבוה לחשמל עד השעה 8 בבוקר, אז כולנו יוצאים לעבודה, ואז משעה 8 בבוקר עד הערך 4, 5 אחרי הצהריים הביקוש של המשק , של המיגזר הביתי נמוך, ולכן התעריף לוקח בחשבון את מאפייני הביקוש של עד שעה 8 בבוקר, מפעילים תחנות יקרות יותר. בין 8 ל- 4 אחרי הצהריים תחנות זולות יותר, ואז רחקי הצהרים כשכולנו חוזרים הביתה עוד הפעם הביקוש עולה...כל בתי העסק נפתחים בסביבות 8 בבוקר...עד השעה 4 אחרי צהריים ולכן מאפייני הביקוש שלהם הם במרכז...התעריף גבוה מהתעריף הביתי...כאשר בן אדם רוצה לעבור....הוא צריך להוכיח שהוא נמצא במיגזר הזה, במיגזר העיסקי לצורך העניין." בשים לב לאמור לעיל המבחן לסיווג צרכן לפי תעריף מסוים אינו טכני גרידא כפי שהתובע סבור אלא עליו לענות לקריטריונים מהותיים.

...

יתרה מכך, אני סבור שהתובע מושתק מלטעון שהוא צרכן עסקי נוכח העובדה כי מאז שנת 2006, למרות ניהל עסק בנחלה, הוא לא מצא לנכון לעדכן את הסטאטוס שלו, גם לא בעת הגשת הבקשה להתקנת המתקן ונזכר לטעון טענות אלו רק במסגרת כתב התביעה.

התוצאה מכל הטעמים שציינתי לעיל הגעתי למסקנה שדין תביעתו של התובע להידחות.

בשים לב להתנהלות זו הגעתי למסקנה שבמקרה זה אין לזכותה בהוצאות משפט וכך אני מורה.

שעה שגם מכתב זה לא נענה והתובעת נואשה מהתעלמות הנתבעת, פנתה אליה פעם נוספת במכתב מיום 3.4.2017, במסגרתו הדגישה כי פניותיה נותרו ללא מענה, כי נגרמים לה נזקים עיסקיים וכלכליים וכי היא מבקשת לתאם פגישה בהקדם במטרה למצוא פיתרונות לבעיות שהעלתה ולהסדיר את הנושאים הפתוחים.

החנות בירקונים ביום 6.4.2014, במסגרת פגישה שנערכה בין נציגיה של התובעת לנציגי הנתבעת, הודיעה התובעת לנתבעת על רצונה להפסיק את הפעלת החנות בירקונים, בשל הפסדים שחנות זו מסבה לה ועתידו הלוט בערפל של מרכז הקניות מיתחם ירקונים, אשר עניינו נדון במסגרת הליכים משפטיים לאור הפרות שימוש חורג.

זאת ועוד, לחוזה צריכה להיות תכלית שהיא פרי היגיון כלכלי, עסקי ומסחרי [ראו ע"א 757/82 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' דוידוביץ, פ"ד לט (3) 220, 223 (1985); ע"א 565/85 גד נ' נביאי, פ"ד מב (4) 422, 430 (1989)].

משכך, שעה שהעמלה ששולמה לזכיינים, ביניהם התובעת, בגין עיסקאות שבוצעו בתווי קנייה לא השתנתה, הן כאשר מצבה של הנתבעת שופר והן כאשר הורע, לא מצאתי כי התובעת עמדה בנטל המוטל על כתפיה להוכחת הטענה כי היתנהלותה של הנתבעת עולה כדי חוסר תום לב. התובעת טוענת עוד, כי על אף שהנתבעת ידעה כי מצבה הכלכלי של התובעת קשה, היא נקטה בשורה של צעדים המעידים על חוסר תום ליבה, כגון ריבוי מבצעים בלתי כדאיים, מכירה לרשתות וקמעונאים מתחרים במחירים נמוכים, העדר שקיפות בניהול הרשת, ניהול מלאי לקוי ועוד, אלא שהתובעת לא צרפה כל ראיה לתמיכה בטענות אלה, ודי בכך כדי לדחותן.

...

מסקנה זו מתחזקת נוכח עדותו של מר אלבז (ראו עמוד 125 לפרוטוקול הדיון מיום 22.4.2021, בשורות 20-25) וכן מתיישבת עם ההיגיון הכלכלי, שלפיו במצב בו שוק האופנה מצוי בקשיים, לא יהיה לנתבעת אינטרס לשאת בעלויות גבוהות בגין החנויות השונות והיא תעדיף כי הזכיינים הם שיישאו בעלויות אלה וייטלו על עצמם את הסיכונים הכלכליים שבהפעלת החנויות.

סוף דבר מכל האמור לעיל, עולה כי הלכה למעשה לא הצביעה התובעת על התחייבות כלשהי שהופרה על ידי הנתבעת על פי הוראות הסכם הזכיינות או על חוסר תום לב מצידה בקיומו.

נוכח האמור, התביעה נדחית.

האם התרשלה הערייה בבניית חניון השוק וגרמה לתובע נזקים כלכליים עקב הגבלת הגישה לעסקו? רקע וטענות הצדדים התובע היה הבעלים של עסק שנוסד בשנת 2009 הידוע בשם "אודיסאה" אשר עסק בממכר ריהוט גן ומוצרים נלווים ושכן במבנה הגובל מצפון בחניה המערבית של השוק העירוני באשקלון (להלן: העסק).

בתביעה מתואר כי העבודות החלו באוגוסט 2011 והתבצעו בשלבים, לרבות החלפת תשתיות שחייבה חפירת תעלות וסגירת מקטעים של המדרכות והכבישים באיזור, עד שנותק העסק מהסביבה והופסקה תנועת הקונים בו. נטען כי לאחר הפסקות חודשו העבודות בינואר 2012, אולם הושלמו רק באוגוסט 2013.

הודגש כי המשך העבודות, כגון מים גינון או חשמל לא הפריעו לגישה לעסק.

...

לאור כל האמור לעיל עולה כי התובע לא הניח תשתית עובדתית ממנה ניתן להסיק את הנזקים שנתבעו, וכפועל יוצא לא הוכיח את שיעור הנזק הנטען.

סוף דבר עבודות בניית חניון השוק הגבילו לתקופה קצרה יחסית את הגישה לעסק, אולם לא הוכח כי מנעו כלל גישה לבית העסק לתקופה ממושכת.

על כן, התביעה נדחית.

באשר לפן החוזי וטענות התובע לנזקים שנגרמו לו בעקבות הפקדת המחאות השכירות לאחר מועד תום המועד המתוכנן ליציאת התובע מהמושכר , נטען כי התובע הנו זה שאחראי בלעדית למצבו הכלכלי העגום ואין לייחס לנתבע כל קשר סיבתי בין הפקדת ההמחאות למצבו זה. עוד נטען כי על פי הסכם השכירות על התובע היה להשיב לנתבע את החנות כשהיא במצב שלם ותקין ועליו היה לשלם את דמי השכירות בין שהשתמש בחנות ובין שלא.

בית משפט קמא גם היתייחס בפסק דינו (פסקות 121-133) לדרישתו של הנתבע כאן (התובע שם) לסעד בגין הפסד חודשי שכירות לנוכח אי השבת המושכר לחזקתו כדין וקבע לקבל את דרישתו זו של הנתבע באופן חלקי, ולהעמידה על שני חודשי שכירות: ״זכאי התובע, לפצוי בגין חודש השפוץ וחודש נוסף לשם חיבור החנות חזרה לרשת החשמל, ובסך הכל חודשיים.

אם יפסיק השוכר את השמוש במושכר ו/או יפנה אותו לפני תום תקופת השכירות לא יהיה בכך בכדי לשחרר את השוכר ממלוא התחייבויותיו על פי הסכם זה, כולן או מקצתן, לרבות התחייבותו לשלם למשכיר את דמי השכירות עד תום תקופת השכירות בין אם ישתמש במושכר ובין אם לא.״ (ההדגשות אינן במקור) וכן גם, סעיף 8.3 להסכם: ״למען הסר ספק מובהר בזאת כי השוכר ישלם את מלוא דמי השכירות עבור כל תקופת השכירות וזאת בין אם ישתמש במושכר ובין אם לאו.

כמו כן הוכח כי כפי שהתוודה על כך בית המשפט מחוות דעת חברת הביטוח ובעדות התובע עצמו, כי מצבו הכלכלי של התובע שהובילו לכדי הגבלת חשבונו אינו קשור בהכרח בהפקדת אותן שתי המחאות בידי הנתבע בפרט המחאה אחת שלעמדתו הובילה להגבלתו , אלא בעיסקו שקרס ובעקבותיו וכניסה לבור כלכלי שגרם לו לחובות (עדות התובע בעמ' 18 שורות 11-12 לפר' הדיון מיום 31.10.22).

...

בסופו של דבר הוא עשה מה שעשה והוציא דברים במרמה ועל זה הערעור.

אם כך, הרי שדין טענות התובע בסוגיה השנייה להידחות גם כן. סוף דבר אפוא יוצא כי במכלול האמור לעיל, דין התביעה להידחות על כל רכיביה וכך אני מורה.

[8: ראו החלטתי בדיון קדם המשפט מיום 27.2.2022.