נזקים במהלך גרירה על ידי גרר משטרתי

לגוף העניין, נטען כי הנתבע 1 הוזמן על ידי משטרת ישראל לבצוע גרירת הרכב ועם הגעת נהג הגרר מטעמה למקום, הבחין האחרון שהרכב חונה כשבלם היד מתוח וכשמוט ההילוכים משולב במצב "חניה". נהג הנתבע 1 מסר לשוטר שהיה במקום כי היות והרכב מצוי במצב שזה הוא אינו אחראי לנזק שייגרם לרכב, השוטר שנכח במקום עמד על פינוי הרכב מידית ואישר זאת בחתימתו על טופס גרירה (נספח א' לכתב ההגנה).

בשילוב העדר אינדיקאציה בדו"ח הפעולה (נ/1) לקיומו של נזק לרכב תומך בכך, ומניח את דעתי כי לא ניתן על יסוד הערת נהג גרר הנתבע 1 כי לא יהיה אחראי לנזק לרכב, לקבוע כי הלכה למעשה הרכב ניזוק במהלך גרירתו על ידי גרר הנתבע 1.

...

לאור כל האמור אין התובעת עומדת בנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה.

לאור המסקנה אליה הגעתי, אינני נדרשת לשאלת אחריותם וחבותם של הנתבעים בינם לבינם.

סוף דבר אשר על כן, התביעה נדחית.

הנתבע אחראי, לפיכך, אף לכך שלא הקטין נזקיו.

כאמור, כפי שהוסכם, הצדדים הגישו סיכומים לשם מתן פסק דין זה. בסיכומיו (שנסרקו לתיק בית המשפט עוד לפני סיכומי התובע) חזר הנתבע על הנטען בהתנגדות ובהודעת צד ג', הדגיש כי הופנה על ידי המישטרה לגרר דני במשך חודשים ארוכים לאחר תפיסת הרכב וכי לא קיבל מהמשטרה אינדיקאציה בכתב לכך שהרכב מצוי אצל התובע.

...

התוצאה היא, לפיכך, כי בין התובע לנתבע אין יריבות שכן במועד בו נתפס הרכב והועבר לאחסון אצל התובע לא היו עוד לנתבע זכויות ברכב או חובות הנובעות מהיותו הבעלים הקודמים של הרכב.

התביעה נגד הנתבע, לפיכך, נדחית – ומשכך, נדחית גם הודעת צד ג' (אף שלכאורה, מהאמור לעיל משתמע כי יתכן ולתובע עילת תביעה אפשרית ומסתברת גם נגד המשטרה, שבמחדליה לא העמידה לרשותו את המידע הנכון שהיה ברשותה באשר לזהות הבעלים של הרכב; זאת, מבלי לגרוע מעילת התביעה האפשרית שיש לתובע נגד שמעון).

גרסאות הצדדים כפי שהעידו בבית המשפט גרסת התובע, מר אס פולייס: "כתב התביעה ממשטרת ישראל קבלתי ביום חמישי האחרון, תאריך הקבלה של בית המשפט הוא 3.6. אני מוצא שלרוב כתב ההגנה לא רלוואנטי ומתייחס לכתב האישום ולא לתביעה שלי כתביעת נזיקין. קצת לא מצאתי קשר רלוואנטי בין הדברים. אני טוען בגדול לנזק לרכב ולנזק שהוא לא מוכח אבל יש נזק פיזי בנוגע לשבר באיזור הקרסול שבעצם השליך למעשה על ההחלמה, סכויי ההחלמה וכו'. היה מקרה של תאונה של חשד נהיגה בשיכרות ומצב מיוחד, כן פה מתייחסים ליגרור את הרכב, לא ליגרור, איזה צד אחראי אם בכלל נזקים לנזקים במקרה הגרירה, לי נאמר שהמקרה שלי לא דורש גרירה של הרכב, זה היה על סמך מה שהשוטרים אמרו בזירה. השוטרת חנתה את הרכב ברחוב וטענה שיהיה שם עד שהחקירה תסתיים. אני לא קבלתי ראיות על כך שקיים נזק או על תאונה כביכול אני רואה בכתב ההגנה אבל אין הוכחות שקבלתי. הנזק שעמוד ערוני ניזוק קשה לי להבין אותו לוגית כי הוא היה בשמאל הרכב וניתן לבחון במצלמות או בזמן המקרה שהוא לא ספק שום נזק. כיוון שאני לא רשאי לייצוג משפטי אני צריך להתבסס על מה שכתוב, אם יש תמונות מהזירה שצלמו לי השוטרים אפשר להבחין. מצד שני התמונות של המצלמה מהוה ראיה. אין לי דוח שמאי, יש לי בדיקה במוסך אבל לא סמוך למקרה". גרסת נתבעת 1, מר אלישע קהן: "אני מתמחה בפרקליטות, אני חוזר על הדברים שנאמרו בכתב ההגנה. דבר ראשון בכל הנוגע לפעולת המישטרה, גרירת הרכב בוצעה כדין, לתובע לא נאמר שהרכב לא יגרר, אי אפשר לומר את זה, לא בסמכות השוטרים לומר את זה. דבר שני, כבר בדוחות הפעולה שנרשמו בארוע ובחקירת התובע דובר על נזק בצד ימין של הרכב. הנזקים נגרמו או בתאונה עובר לתאונה, בודאי לא נגרמו על ידי השוטרים בזירה ולא יכלו להגרם על ידם. כמובן שהגרירה בוצעה כדין, התובע נהג כשהוא היה תחת השפעת אלכוהול. לעניין המחיקה ונזקי הגוף, לא נטען כלפי המישטרה שניגרם לתובע נזק גוף. אני לא הצלחתי לראות שנתבע בעיניין הזה סעד. בכל אופן מה שנטען שם שבעקבות הפסילה שאין חולק שהייתה כדין נימנע ממנו לנסוע ברכבו וכתוצאה מכך קרה איתו משהו. זה לא טענה כלפי משטרת ישראל. לחילופי חילופין בלבד למרות שנסיבות המקרה מראות שככל שניגרם נזק זה גם הוכחש וגם לא מוכח וככל שיימצא שהוא נגרם לאחר התאונה הוא לא נגרם על ידי משטרת ישראל". גרסת צד ג', מר עמיחי ביטון: "הוא טען על נזקים, הגענו למקום, העמסנו את הרכב, הורדנו אותו במיגרש, הבוחן הגיע ושחררו. לא יכול להיות שנהיה נזק. אנחנו גוררים, אין לנו עמודים, זה פלטה, הגרריסט גרר. שאלתי את הנהג, זה נהג של 12 שנה מאוד מקצועי, הוא אמר שהעמיס את האוטו והוריד. זה לא יכול להיות נזק בצדדים, אם כבר אתה יכול להתלונן זה מכה בקדימה בחזית או אחורית כשאתה מוריד". דיון הכרעה השאלות שבמחלוקת בין הצדדים הן אלה: האחת, האם הנתבעת אחראית לנזקים שנגרמו לרכב התובע; השנייה, האם במערכת היחסים שבין הנתבעת לצד ג' יש לחייב את צד ג' בשיפוי התובע בגין הנזקים שנגרמו לרכבו; אדון בשאלות אלה כסדרן.

...

         לאור המקובץ, דין התביעה כנגד הנתבעות וצד ג' להידחות.

אני סבור, כי באופן מעשי הגורם לתאונה והאחראי לתאונה הינו התובע.

  התובע ישלם סך של 1,000 ש"ח הוצאות משפט לכל אחת מהנתבעות וכן לצד ג', תוך 20 יום.

כתוצאה מכך, כך נטען, נגרר הרכב על ידי גרר משטרתי אל מחסני ערובה של הנתבעת 1 (להלן, גם "נעמן").

אכן מצפה הייתי, בהקשר של התביעה הנדונה בפניי שהיא איננה בגין תאונת דרכים, שהשמאי יטרח לקבל לעיונו את מיסמכי שגריר ונעמן, ועל יסודם ינסה לפלח בין נזקים שהדעת נותנת שנגרמו עובר לגרירה, לבין נזקים שהדעת נותנת שלא יכולים היו להגרם, אלא במהלך גרירה או איחסנה.

...

הנני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע סך של 750 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 4.8.11 ועד מועד התשלום המלא בפועל.

הסכום האמור ישולם לידיו הנאמנות של ב"כ התובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה. הנני דוחה הודעת צד ג' של הנתבעת 1 כנגד צד ג' 2.

הנני מחייב את צד ג' 2 לשפות את הנתבעת 2 בגין החיוב האמור בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום תשלומו לתובע ועד להשבתו לנתבעת 2.

לאחר איתור הרכב ותפיסתו, נגרר הרכב למשטרת אריאל, על ידי "גרר שור אביקם" מאחר שהרכב ניזוק קשות בעקבות הגניבה.

אין חולק שהרכב נגנב באמצעות מגע חוטי חשמל, שבוצע מתחת להגה בתא הנהג, כפי שהעידו מומחה המיגונים מטעם התובע, מר צבי כגן, השמאי פסו ואנשי חברת "איתוראן". גם מסרט הוידאו של חברת "איתוראן" התברר שלרכב נגרם נזק במהלך גניבתו, במעטפת החיצונית, במיוחד בעת שדורדר לתעלה בצד הדרך על ידי צוות "איתוראן", אז ניזוק גם בצדו הימני קדמי.

...

הנתבעת, כפרה לאורך כל הדרך עד דיון ההוכחות, בעצם העובדה שהרכב נגנב וטענה שהגניבה בוימה, אך במהלך ישיבת ההוכחות, לנוכח חלק מהראיות שהוצגו, חזרה בה מטענתה זו. בסופו של דבר, המחלוקת שנותרה בעינה היא בנושא הנזק הנתבע.

בסופו של דבר, נותרה הטענה בדבר מרמה בקשר לנזק.

בהיתחשב בכל האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובע, נוסף על הפצוי בגין הנזק, שנפסק עד כה, גם הוצאות משפט, הכוללות החזר האגרה ששולמה, שכר העדים שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% מסכום פסק הדין, בתוספת מע"מ כדין.

אם טרם שילם-המזכירות תחזיר לתובע את הפקדון שהפקיד והנתבעת תשלם לעדים ישירות.