נזקים בהעברת רכוש פרטי מחו"ל

לטענת התובע, על מנת להקטין את נזקיו, סיכם עם הנתבעת, כי תעביר את התשלומים אשר יתקבלו אצלה מהדייר החלופי, כהחזר בגין התשלום ששולם על ידו, עוד טוען כי ביקש להוציא את רכושו מהדירה, אולם הסתבר לו ע"י אבינועם כי רכושו פונה זה מכבר, ע"י הנתבעת, שלא בידיעתו ולא בהסכמתו, ומבלי שנימסר לו דבר בעיניין, וכן לא נימסר לו על מקום המצאו של הרכוש, וכאשר בסופו של יום הרכוש לא הושב לידיו, ולא הושב שוויו.

התובע דורש השבת 20 חודשי שכירות , ששולמו לטענתו מראש, מ5/08 ועד 31/12/09 , וכן 18,000 ₪ בגין פרטי רכוש שלו, שנשארו בדירה ולא קיבלם חזרה.

הטענה כי התובע העביר כספים מחו"ל לשליח חן רובין, שהעביר לחומי, והחשבונית שהנתבעת הפיקה, נזרקה יחד עם תכולת המושכר, הנה טענה שאין לקבל, נטען כי הדירה הייתה מרוהטת קומפלט ולא היה צריך להוסיף עליה דבר, כך שיש לדחות הטענה לעניין רכוש התובע , מה גם שמיטלטלין אלו לא הוזכרו בהסכם השכירות.

...

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 149,600 ₪, השבה בגין חודשים 8/08 – 12/09 (סה"כ 17 חודשים * 2000* 4.4 ) צמוד ונושא ריבית כחוק מחודש 4/2009 (אמצע התקופה) ועד התשלום בפועל.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע בגין הרכוש סך של 5,000 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות הדיון ושכ"ט עו"ד סך 50,000 ₪ צמוד ונושא ריבת כחוק מהיום ועד לתשלום פועל, וכאשר התחשבתי לעניין זה, בין השאר, בעובדה שמדובר בתובע שהגיע מס' פעמים לצורך ההליך מחו"ל, קליפורניה ארה"ב, לארץ, בהליכים הארוכים שהתנהלו בענין, בהוצאות בהליכי ביניים שנפסקו, ובקביעה לחובת התובע , לעניין הוצאות ובהקשר של הערעור שהוגש, בעניין דרך עדותו.

כמו כן, הכל נבע מכך שהמשיב לא הספיק לעדכן את אנשי הכספים בטרם יציאתו לחו"ל. לעניין העברת הכספים לאבו מיאלה, מאשר המשיב כי אכן אין בידו תעוד או אסמכתא בדבר העברה זו. עם זאת, נוכח מכלול היחסים בין החברה לאבו מיאלה, יחסי האמון ומעמדו המיוחד של אבו מיאלה, המשיב לא סבר בזמן אמת שיש צורך לתעד העברה זו. אבו מיאלה, מציין המשיב, לא היה "לקוח" בלבד, כי אם הנציג היחיד של החברה בשטחי יהודה ושומרון ואשר בלעדיו החברה לא היתה מגיעה לשוק לקוחות כה גדול ומשמעותי.

לעניין אופייה התרמיתי של ההתנהלות הנדרשת לצורך החלת סעיף 373, קבע בית המשפט בענין פר"ק (חי') 194/07 בני סלים עתאמנה בע"מ נ' עתאמנה סלים (פורסם בנבו, 24.03.2013) (להלן: "פר"ק סלים עתאמנה"): "לצורך החלתו של סעיף 373 לפקודת החברות צריך להראות כי נושא המשרה בחברה היה שותף ביודעין בניהול העסק מתוך כוונה לרמות. ... המקרים בהם תיחשב פעולת נושא המשרה כתרמית תוארו בפסיקה, בין היתר, גילגול חוב המביא לסחרור חובות תוך הגדלת מעגל ההתחייבויות והחייבים ; המנעות מניהול ספרים מתוך כוונה להסתיר פעולות שנעשו ערב פירוק החברה ; הברחת נכסים מפני נושים ; פרעון של חובות החברה שנוא המשרה ערב להם אישית במטרה לשחררו מחבותו על חשבון יתר הנושים ; העדפת נושים שלנושאי המשרה יש אינטרס אישי בהעדפתם ' העברת רכושה של החברה (עובר לכניסה להליכי פירוק) שעה שהחברה חייבת כסף לנושים לחברה אחרת שבשליטת נושא המשרה וזאת ללא תמורה או תמורה חלקית. " כן ראה ע"א סלים עתאמנה, הנ"ל, בעמ' 11: "אינדיקאציה לקיומה של כוונת תרמית כאמור ניתן למצוא מקום שבו פעל נושא משרה בניהול עסקי החברה לקידום האנטרס האישי שלו (עניין פישר, שם). כך למשל, במקרה דומה לענייננו, ראה בית משפט זה כמרמה, פעולה של נושא משרה בחברה שהעבירה סחורה לחברה אחרת שלנושא המשרה הייתה ערבות אישית לחובותיה, מבלי ששילמה את התמורה לספק של אותה הסחורה ..." ראה גם פש"ר (ת"א) 261/97 יאיר אשכולי בתפקידו כמפרק חברת ברק א.צ. תעשיות פלסטיקה ושיווק בע"מ נ' צבי ברקוביץ (פורסם בנבו, 08.06.2004): "מקרים אלו מצויים, מעצם הגדרתם, מחוץ לתחום הלגיטימי והרצוי של ניהול חברה, וכל עניינם אינו הצלת החברה, אלא שיפור מעמדם האישי של בעלי השליטה לעומת הנושים, תוך עשיית מעשים שהנם שלא כדין ונוגדים את דיני החברות מעצם ברייתם - כגון הימנעות מניהול ספרי חשבונות, הברחת נכסים לעסק פרטי של בעל השליטה, וכיוצא באלו. מעשים אלו כרוכים אף ביסוד חזק של ניצול לרעה של מעמד בעל השליטה, תוך היתעלמות, מפורשת או משתמעת, מעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת." ברוח זו נפסק בע"א 4747/93 דומת טקסטיל בע"מ (בפרוק) נ' דוד ביטי (פורסם בנבו, 02.09.1996) (להלן: "פס"ד דומת טקסטיל"): "אין לדידי ספק, כי פעולת דרקטור, הרואה כיצד עסקי החברה מתדרדרים והולכים, והנעשית לקידום האנטרס האישי שלו תוך קפוח האינטרסים של נושי החברה, מבטאת לא רק חוסר תום לב אלא עשוי להעיד גם על כוונת מרמה" באם הוכחו יסודותיו של סעיף 373 לפקודה, מוסמך בית המשפט להטיל על נושא המשרה סנקציות, החל בחיוב כספי (סעיף 373(א) לפקודה) ועד ענישה פלילית הכוללת מאסר בפועל (סעיף 373(ג) לפקודה).

ודוק: אין באמור לעיל כדי להקל מחומרת מעשיו של המשיב, שכן הוא מסר שיקים של החברה להבטחת הלוואה אישית שנטל לצרכיו, אך במבחן התוצאה, דבר זה לא הסב נזק כספי לחברה וממילא אין מקום להשית על המשיב חובת פיצוי בגין הסכום האמור.

...

החברה לא קיבלה כאן סחורה וגם לא מכרה סחורה ולכן העדרו של מסמך כלשהו לתיעוד העסקה והעדר טביעות אצבע כלשהן לגבי המקבל ולגבי מטרתה של העסקה, מדברים בעד עצמם ומחזקים את המסקנה כי המשיב פעל להברחת כספים מן החברה, לצרכיו הפרטיים.

ראה לענין זה את ע"א (ת"א) 60041-05-12 עדי נופר נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 19.03.2014); עמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 3405-09-14 פלונית נ' אלמונית (פורסם בנבו, 15.11.2015) וכן ת"א (ת"א) 201880/02 סינואני **** נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ (פורסם בנבו, 23.09.2004): "הצדדים נחלקו בשאלה לפתחו של מי מוטלת היתה החובה לזמן את גמליאל לעדות, לנוכח העובדה שאין הוא מועסק כיום בנתבעת. סבורני שהנטל רובץ לפתחה של הנתבעת, הואיל ועד זה נמנה מטבע הדברים על "מחנה" הנתבעת, ועדותו היתה נחוצה לשם ביסוס טענות ההגנה של הנתבעת בהקשר זה."

סיכום נוכח כל האמור לעיל, אין מנוס מן המסקנה כי המשיב ניהל את עסקיה של החברה מתוך כוונת מירמה, בכך שנטל לעצמו סך של 9,440,335 ₪ מכספי החברה, לצרכיו הפרטיים שטיבם לא נתחוור.

לטענת מוטי, הסיבה בגינה ביקשה אלזה לעזוב את הגן נעוצה בקשיים כלכליים של אלזה וברצונה לנסוע לחו"ל. כך או כך, אין מחלוקת כי אלזה הודיעה למוטי כי היא מחפשת שוכר חלופי לגן וכי למוטי לא היתה היתנגדות לכך.

לטענת אליהו, באותה הפגישה התברר לו כי מצגיה של אלזה היו שיקריים, כי הציוד אותו ניסתה למכור לו מופיע בהסכם השכירות בין אלזה למוטי וכי כל הציוד במושכר הוא רכושו הפרטי של מוטי.

מההסכם ל"מכירת הממכר" בין אלזה לאליהו ומהראיות בפני עולה כי מהות ההסכם הוא העברת זכויותיה של אלזה על פי הסכם השכירות לשוכר החלופי אליהו וכניסתו של אליהו לגן כעסק חי ופעיל.

עיקרון תום הלב חל גם על השלב הטרום חוזי וכל אדם חייב לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. ככלל, צד שלא נהג בדרך מקובלת ובתום לב במהלך משא ומתן חייב לצד השני פיצויים עקב הנזק שניגרם לו. עם זאת, נקבע בפסיקה כי במקרים בהם המשא ומתן הגיע לשלב מיתקדם, עד כי תוכנו של ההסכם מוסכם וידוע, תנאיו של ההסכם גובשו, אך בשל חוסר תום הלב נימנע השכלול הסופי של המשא ומתן לכדי חוזה, עשוי בית המשפט לתקן את העוול ולהעמיד את הנפגע במצב בו עמד לו נימנעה ההיתנהגות חסרת תום הלב וכפועל יוצא ההסכם היה נכרת (ראה למשל ע"א 6370/00 קל בנין נ. ע.ר.מ. רעננה לבנייה והשכרה בע"מ).

...

לאור כל האמור לעיל, התביעה העיקרית כנגד הנתבע 2, אליהו צור - מתקבלת.

התביעה כנגד הנתבע 1 - נדחית ללא צו להוצאות.

התביעה שכנגד - נדחית ללא צו להוצאות.

לטענת הנתבע בשנת 2010 הייתה ירידה משמעותית בהכנסות משרדו כתוצאה ממעשי התובעים הוצאות: 42,000 ₪ אגרת תביעה שכנגד 138,714 ₪ הוצאות שכר טירחה לבא כוחו 12,000 ₪ שכר טירחת המומחה - הרפז 27,840 ₪ יעוץ למיזעור נזקים שנגרמו לנתבע ולמשרדו.

בתביעה גוללה רק חלק מהדברים וביניהם הרכוש העצום והכסף הרב שהעניקה לריקי שחם במזומן, במימון רכישות נדל"ן בארץ ובחו"ל, במימון רכבים, מתנות, תכשיטים, חפצי בית, יהלומים, עטים, פסלים ועוד.

הנתבע דחה מכל וכל את הטענה שהוא העביר לפנינה שפיגל נתונים לגבי פרטי רכוש של התובעים ולטענתו, הפרטים ורכושם של התובעים היה ידוע לכל חברי הקבוצה, הן מהסיבה שהקבוצה קנתה לה פריטי רכוש והן מהסיבה שלא היו סודות, וכמו כן היה חשבון נאמנות שהנתבע נתן בו הוראות בשם התובעים.

...

בנסיבות המפורטת ישלם הנתבע שכנגד 3 גם פיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם לסעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 בסך 50,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע כנגד התובע שכנגד.

סוף דבר התביעות ההדדיות בין התובעים לעו"ד **** תדחנה ללא צו להוצאות: תביעת בני הזוג שחם נגד עו"ד **** נדחית ללא צו להוצאות תביעת עו"ד **** נגד נתבעים שכנגד 1,2 נדחית ללא צו להוצאות.

תביעת עו"ד **** נגד נתבעים,4,5 נדחית.

צורף החלק הרלוואנטי של הסכם ממון בעיניין זה. כן נטען כי למשיבים רכוש בחו"ל אותו אף הציעו לממש כחלק מההסדר שהציעו למבקשים למניעת ההליכים המשפטיים, והמשיבים אף העבירו כספים מחשבונותיהם הפרטיים בחו"ל וכך לא נוהג מי שמעוניין להבריח רכוש מנושיו.

מנגד טען הנתבע כי אילו יינתן פסק דין כספי לחובתו יוכל לקחת הלוואות ביחס לנכסים אלה, ואולם טענות אלה לא הוכחו כדבעי, הגרסה נחשפה לראשונה בחקירה הנגדית, ואולי אף יש באמור כדי לבסס טענה כי אם אכן המשיב הנ"ל מצוי במצוקה כלכלית בארץ הוא יכול להפחיתה באמצעות שימוש מושכל באותם נכסים בחו"ל כגון לקיחת הלוואה כאמור וכפי שאף הודה בחקירתו כי העביר כספים מגרמניה לסגור יתרת חובה גדולה שיש לו בחשבון בארץ (עמ' 10 שורות 24-28), משמע כל גירסתו לגבי ההכבדה והנזק שגורם לו העיקול מוטלת בספק.

...

בעניין זה מקובלת עלי טענת המערערים כי בנסיבות העניין הקונקרטי ונוכח השתלשלות הדברים המתוארת בתצהירים שצורפו, עצם העובדה שהמשיבים 1 ו-2 אינם צד להסכם השותפות אינה חזות הכל, וכי גם אם על המבקשים לצלוח משוכה שאינה פשוטה ביחס לטענתם בדבר חיובם האישי של המשיבים 1-2, הרי שקיימת אפשרות כי יעלה בידם לצלוח משוכה זו. גם ביחס לתנאי הסכם השותפות איני סבורה כי יש לפרשם באופן השולל קיומה של עילת תביעה, כעולה מהחלטת כב' הרשמת.

"בנסיבות אלה צודקים המבקשים אף בטענה כי יש מקום לקבוע מועד לדיון בהתאם להסכמות מיום 12/1/2020, במסגרתו תידון סוגיית תוקפם של צווי העיקול הזמניים, לרבות היקפם, כאשר לשני הצדדים הזכות לחקור (בקצרה) את הצד שכנגד על האמור בתצהירו בכל הנוגע להליך זה (סיכויי תביעה, הכבדה ומאזן נוחות)". כן צוין בהחלטתי כי "על מנת שלא להקשות יתר על המידה על הצדדים בעיצומה של תקופה קשה זאת, החלטתי שלא למחוק למשיבים את בקשתם מיום 31/3/2020 ולראות בה חלק בלתי נפרד מבקשתם לביטול העיקול, כאשר נראה כי ההליך מיום 31/3/2020 מצביע על שינוי הנסיבות שחל מאז הטלת העיקולים והגשת בקשת הביטול הקודמת ביחס למצב העובדתי ששורר כיום, וכך גם התגובה והתשובה הנוכחיים, יהוו חלק בלתי נפרד מכתב הטענות של הצדדים בסוגיית העיקול" דיון בסוגיית תוקפו של צו העיקול הזמני, התקיים לפניי ביום 10/5/2020 במהלכו נחקרו הצדדים על תצהיריהם וטענותיהם בסוגיית צו העיקול הזמני והיקפו.

בעניין זה אציין כי אין בידי לקבל עתירת הנתבעים כי במידה ובית המשפט יסבור כי יש לייחס ערך מופחת יותר לנכס הנדל"ן יש לצמצם העיקולים לזכויות המשיב 1 על נכס הנדל"ן, זכויות המשיבים ברכבים, וזכויות המשיב 1 בקרנות ובקופות – כאשר אין באמור כדי להוות סך המשלים את סכום העיקול לסכום התביעה, וכאשר אף נראה כי רק הכספים שעוקלו בבנקים בסכום כולל של כ – 360,000 ₪ מהווים את "המקור הוודאי היחיד לפירעון חובות בעתיד וסכומו נמוך פי שישה מסכום התביעה וסכום העיקול בהתאם" (מתוך טענות התובעים).

לפני סיום, אין מנוס מלציין את הרושם כי מבחינת רכיב ההכבדה ומאזן הנוחות, אף ניכר כי מצבם הכלכלי של הנתבע הרבה פחות טוב מזה שתיארו לאורך ההליך ועד כה. הנתבעים אף מודים בבקשתם הנוכחית כי מצבם הכלכלי ויכולתם לעמוד בהתחייבויותיהם הורע באופן משמעותי, משעה שמשבר הקורונה העולמי פגע גם בשוק הנדל"ן בגרמניה בכלל ובברלין בפרט, שם פועלים הנתבעים, ומציב קושי במכירת אותו בניין שנועד לשמש לכאורה את המקור הכספי לביצוע הסכם הפשרה מצידם, כאשר הם אף מודים בבקשתם (סעיפים 18-20) כי ההשפעות על שוק הנדל"ן עשויות להיות ארוכות טווח ומרחיקות לכת (סעיף 18 לבקשה) ומה יותר "חזק" מהודאת בעל הדין בעצמו ?! הנתבע 1 אף מציין בבקשתו כי את הכספים גייס לכאורה לצורף השיפוץ של ביתו בסכום של כ – 300,000 ₪ הוא צריך כיום לצורך הוצאות המחיה השוטפות שלו לאור המצב.

תוצאה מידתית רצויה צו העיקול הזמני ייוותר על כנו למעט העיקולים שהוטלו על כספי הפיצויים ועל כספי התגמולים של הנתבעים בקרנות הפנסיה וביטוחי המנהלים – אותם אני מורה לבטל (כאשר ספק אם עוקלו מלכתחילה).