נזקי תאונת דרכים: הערכת נכות רפואית

מבוא לפני תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו בעקבות תאונת דרכים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

נכותה הרפואית של התובעת לשם הערכת נכותה הרפואית של התובעת מונה פרופ' מאיר ניסקה (להלן:"פרופ' ניסקה") מטעם בית המשפט כמומחה רפואי לבחינת מצבה של התובעת בתחום האורטופדיה.

אני סבור כי אכן מדובר בפגיעות ונכויות שיש בהן כדי להשפיע על מצבה התיפקודי של התובעת ועם זאת התרשמתי שהתובעת מאדירה את נזקיה כתוצאה מהתאונה ולא שוכנעתי כי אינה יכולה לחזור לעבודה בתחום דומה לתחום בו עסקה טרם התאונה, גם אם תוך בצוע התאמות.

נזק שאינו נזק ממון בהיתחשב בגילה של התובעת, בנכות רפואית צמיתה בשיעור של 31.6% ובגין ימי אישפוז (11 ימי אישפוז, מיום 8.12.17 ועד ליום 18.12.17), אני פוסק לתובעת פיצוי בגין רכיב זה בסך של 67,000 ₪.

...

לא שוכנעתי לקבל את טענות התובעת נגד קביעותיו של מומחה בית המשפט, פרופ' ניסקה, ואיני מקבל את טענתה כי יש להעניק לה בגין אוסיפיקציה הטרוטרופית שאורכה כ-8 ס"מ ומצויה בסמוך לעצבי האגן, נכות רפואית בשיעור של 15%.

כאשר המומחה אישר כי נוכח נכותה של התובעת יהיה לה נוח יותר להתגורר בדירה ללא מדרגות בקומת קרקע, אני סבור כי נוכח המעבר הנדרש של התובעת מדירתה לדירה בקומת קרקע, יש לפסוק לזכותה את ההוצאות הנלוות הכרוכות במכירה וקניית דירה (שכ"ט עורך דין, דמי תיווך שיתכן ותדרש לשלם ומס רכישה) שאני פוסק על דרך האומדנה בסך של 100,000 ₪.

סיכום הנזקים א. הפסדי שכר בעבר – 593,000 ₪ אובדן השתכרות בעתיד- 1,485,000 ₪ ב. הפסדי פנסיה - 208,000 ₪ ג. עזרת הזולת עבר ועתיד – 200,000 ₪ ד. הוצאות רפואיות עבר ועתיד- 40,000 ₪ ה. ניידות עבר ועתיד- 60,000 ₪ ו. התאמת דיור- 100,000 ₪ ז. נזק שאינו נזק ממון – 67,000 ₪ סה"כ: 2,753,000 ₪ לסיום הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין נזקיה בסך של 2,753,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה למדד וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

נוכח הקביעות בפסק הדין, אני מורה כי בנוסף הנתבעת תשלם לתובעת חלק מהוצאותיה בלבד: בגין התייצבות העדים שהעידו מטעם התובעת למעט בגין חוות דעתו ועדותו של השמאי מר יוניצמן, וכן בגין עלות שירות וידאוקונפרנס ועלות איסוף תיק רפואי, הכל כנגד קבלות שתציג התובעת לנתבעת וכן, תשיב הנתבעת לתובעת את האגרות ששילמה.

לצורך הערכת הנכות הרפואית שנגרמה לתובע בתאונה מונה ד"ר קולין קליין כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה.

כאב וסבל הפצוי לו זכאי התובע, בהתאם לתקנות תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, בהתאם לנכות בת 100% ואישפוז עד יום 14.8.13 עומד על 182,000 ₪, נכון להיום, כולל ריבית.

...

הוא ציין כי "הפתרון הינו ברכישת רכב, אך בשל גילי לא מספקים לי אותו...אם היה לי רכב הייתי יוצא יותר מביתי. אינני יכול לנהוג, אך הייתי יכול להיעזר באשתי או אחד מילדיי אשר ישמשו לי נהג. לאשתי ולי יש 10 ילדים, נכדים ונינים. כולם היו מוכנים לסייע לי אם הייתי מבקש ואם היה לי רכב מתאים. ברור שבמצבי הנסיעה ברכב מותאם נוחה יותר, אך עלות רכב מותאם כשאיני מקבל פטור ממס בשל גילי עשויה להגיע ל – 300,000 ₪ ואין לי אמצעים לכך. בנוסף, לרכב שכזה יש להכניס אביזרי עזר לצורך נגישות". בחקירתו ציין כי קיבל סיוע בהסעות מ"עזר מציון" ובעבר עשה שימוש מספר פעמים באמבולנס שלהם כדי לנסוע ל"עזרה למרפא", אך "היות ולא יכולתי לסמוך עליהם כי הם לא עמדו בזמנים, כי אין להם מספיק אמבולנסים, לא יכולתי להמשיך להשתמש בשירותים שלהם, אז הייתי מוכרח להתחיל לשלם לבד...גם כשהם שלחו אמבולנס לקחת אותי, זה היה רק להלוך, לא לחזור" (עמ' 21).

לכן אין להיעתר לדרישתו לרכוש רכב חדש ויקר בעל נפח מנוע גדול, שעה שנכים כדוגמת התובע, שאין להם פטור ממס, סביר שירכשו רכב משומש, כמפורט בחוות דעתו של מר מוגילבקין, בעלות של כ 46,000 ₪.

אדגיש כי איני מקבלת את טענת קרנית כי בני משפחתו של התובע אמורים להסיעו ללא שכר, אלא שהפיצוי בגין שכר מלווה אשר מסיע את התובע ברכבו נלקח בחשבון, כאמור, במסגרת הפיצוי עבור הוצאות עזרת צד שלישי.

התובע הוסיף וטען כי בתקופה במהלכה הוערכה נכותו הרפואית במסגרת המוסד לביטוח לאומי בשיעור של 100% הוא היה למעשה ב"נבצרות" ובקש למנות מומחה מטעם בית המשפט להכרעה בסוגיה זו. הנתבעת שבה על טענותיה דלעיל וטענה כי הטענה ל"נבצרות" היא הרחבת חזית אסורה.

כן טוענת הנתבעת כי סעיף 89 לפקודה, עליו מסתמך התובע, אינו רלוואנטי שכן בעיניינו מדובר בתאונת דרכים לגביה נקבעה אחריות מוחלטת, ומשכך ההתיישנות נמנית מהיום בו ארעה התאונה, ואף אם הנזק לא התגלה ביום זה, תקופת ההתיישנות מוגבלת לעשר שנים, אשר אף הן חלפו זה מכבר במועד הגשת התביעה.

לטענת הנתבעת, לפי תקנה 6 (ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986, לא תדון בקשה למינוי מומחה רפואי לאחר שהוגשה בקשה לסילוק התובענה על הסף.

...

בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע, כי מצבו של התובע היה כזה שבגינו "הוא אינו מבין בטיבן של פעולות משפטיות ואינו מסוגל לממש את זכויותיו המשפטיות או להגן עליהן". מכל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי התובע לא הוכיח כי במהלך תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק הוא סבל מחוסר מסוגלות לדאוג לענייניו המשפטיים כתוצאה מליקוי נפשי או שכלי אשר מנע ממנו להגיש תביעתו במועד.

התביעה הוגשה 12.5 שנים לאחר קרות התאונה ולפיכך, דינה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית מחמת התיישנותה.

לאור כל זאת, ניתן לסכם כי נכותו הנפשית הצמיתה של התובע אשר נגרמה לו בגין התאונה הנה בשיעור 10% לפי סעיף 34(ב)(2) לתקנות המל"ל. דיון והכרעה: כפי שצוין לעיל, המחלוקת אשר דרושה הכרעה בעניינינו הנה בשאלת שיעור הפצוי שעל הנתבעת לשאת בו כלפי התובע בגין ניזקי הגוף הנטענים בעקבות תאונת הדרכים.

בבואי לתרגם את האמור למשמעויות הצריכות לבחינת הנזק, הרי שהקביעה הראשונה הנה שיש מקום במקרה דנן לסטות מהכלל לפיו הנכות הרפואית של התובע חופפת את הנכות התפקודית, באופן זה שלא תוכר מחצית מהנכות שהוערכה בתחום הנפשי.

...

בסעיף 46 לכתב התביעה עתר התובע למינוי מספר מומחים (בתחום האורתופדיה, הנוירולוגיה והפסיכיאטריה), ובמסגרת הסכמות אליהם הגיעו הצדדים מונתה בהסכמה ד"ר נעה קרת בתחום הנפשי וכן פרופ' משה סלעי בתחום האורתופדי (ר' החלטתי מיום 18/5/18).

לאחר שעיינתי במכלול טענות הצדדים בעניין ראש נזק זה, נחה דעתי כי אין מקום לפסוק לתובע כל פיצוי בגינו.

לאור כל האמור, אין מקום להכיר בכל פיצוי בגין ראש נזק זה. הוצאות ונסיעות לעבר ועתיד; התובע עתר בסיכומיו לפסיקת פיצוי בגין ראש נזק זה בסך 100,000 ₪ לתקופת העבר וסך של 150,000 ₪ לתקופת העתיד.

סוף – דבר: לאור כל האמור, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 293,820 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 15.21% וכן אגרת בית משפט ששולמה על ידי התובע.

המחלוקת בעיניין גובה הנזק נגזרת בעיקר ממחלוקת לגבי הערכת הנכות הרפואית.

נזק לא ממוני – בהנתן גילו של התובע, הפגיעה שנגרמה לו והטיפול הרפואי שקבל בעקבות כך והמגבלה הרפואית ממנה סובל – אני פוסק לתובע אני רואה לעשות שימוש בסמכות הנתונה לפי תקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, ופוסק לתובע פיצוי בגין הנזק הלא ממוני ע"ס 8,000 ₪ (לא התעלמתי מכך שהתובע עתר לפסוק לו "סכום של 5,000 ₪ או כל סכום אחר שבית המשפט ימצא לנכון").

...

בהקשר לכך, אינני מקבל את טענת הנתבעת כי היעדר הרישום הוא כתוצאה מכך שמצבו של התובע התייצב ועל כן לא היה טעם לפנות לקבלת טיפול רפואי.

סבורני כי בנסיבות מקרה זה יפה ההילוך שאושר בע"א 146/87 כץ נ' רוזנברג פ"ד מג(3) 421 (1989), בו נקבע כי ניתן לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד כושר ההשתכרות "אפילו לא נותרה לו נכות צמיתה שניתן לכמתה על-פי המבחנים שבתוספת לתקנות" (ראו גם: ע"א 8388/99 הסנה, חברה לביטוח בע"מ נ' בן-ארי, פ"ד נו(4) 689, פסקה 19 והאסמכתאות שהוזכרו שם (2002)).

בהינתן גילו של התובע, עיסוקו, המגבלה ממנה הוא סובל ונתוני השכר, סבורני כי יש לפצות את התובע בסכום גלובאלי אותו אני מעמיד ע"ס 25,000 ₪.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 68,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,343 ₪ וכן הוצאות בסך 800 ₪.