סך התביעה כולל רשימת דרישות כספיות לפצוי ולהחזר ובהן עלויות תיקון ליקויי בנייה בסך של 307,151 ₪, החזר הוצאות ששולמו לחינם בסך של 10,000 ₪, פיצוי בגין איחור במסירה בסך של 190,811 ₪, עלויות איחסון והובלה בסך של 17,061 ₪, דיור חלופי בתקופת השפוץ בסך של 25,000 ₪, עגמת נפש בסך של 30,000 ₪ והוצאות מומחים בסך של 15,000 ₪.
בהמשך הדברים, הנטל לאפשר למוכר לתקן את אי ההתאמה מוסבר בין היתר בכך שהוא "... מצויד בכלים, בחומרים ובמיומנות הדרושים לתיקון פגמים המתגלים בדירה. על פי רוב הוא יוכל לתקן את אי ההתאמה בעלות נמוכה יותר מאשר קבלן שיוזמן במיוחד לבצוע התיקון, משום שהוא מכיר את המלאכה שביצע, משום שבידיו החלפים והאביזרים המתאימים ומשום שלעיתים הוא עדיין עוסק בבנייה בבניינים סמוכים שטרם הושלמו. בידי המוכר להוזיל את התיקון על ידי ביצוע מרוכז של תיקונים בדירות אחדות (או רבות) שבאותו ביניין או שבאותו אתר בנייה. מאחר שקבלנים גובים ברגיל שכר גבוה יותר מעלויותיהם (הרווח שלהם מבצוע המלאכה), תיקון עצמי בידי המוכר חוסך לו את הנשיאה במרכיב הרווח של קבלן אחר שיבצע את התיקון. לפי הפסיקה, תיקון עצמי אף חוסך למוכר את מרכיב המע"מ בשכרו של הקבלן האחר. על פי חוות דעת של מומחים שעליהן הסתמכו בתי המשפט, מדובר בפער של עשרות אחוזים. הנטל הנידון מבוסס איפוא על טעמים דומים לאלה של כלל הקטנת הנזק שבדיני הפיצויים ..." (שם, בעמ' 585-583) (ראו הפניה ואישור בית המשפט העליון לאמור ב- ע"א 656/99 ד"ר עדה בר שירה נ' מעונות ובנין בע"מ, פ"ד נז(5) 1 בסעיף 17).
הנתבע 2 טען שבמהלך שנת 2011 בוצעו בגג הבניין עבודות איטום על ידי קבלן משנה, אשר התרשל וגרם לשריפת הגג.
...
טענת התובעת לפיצוי המגיע לה עבור דיור חלופי בתקופת שיפוץ ליקויי הבנייה (ס' 3.19 לתצהירה) נדחית לאור קביעת המומחה מטעם בית המשפט, שמשך ביצוע התיקונים לא אמור לעלות על 10 ימי עבודה, שבמהלכם ניתן להתגורר בדירה.
לשיהוי הניכר בהגשת התביעה, הצטרפה המסקנה שסמוך לאחר מסירת הדירה, התובעת מנעה מהנתבעים את האפשרות לתקן את ליקויי הבנייה שנמצאו בה.
עם זאת, אין באמור כדי לאיין את זכותה של התובעת לפיצוי בגין ליקויי הבנייה שנמצאו בדירה ובגין תקופת האיחור במסירה.
התביעה האישית שהוגשה נגד הנתבע 2 נדחית ללא צו להוצאות.
