הנתבע 14 הביא לידיעת התובעת כי דירתו, אשר היתה מושכרת משך שנים רבות, עמדה ריקה במשך כ-4 שנים, ונגרם לו נזק מתמשך של אובדן דמי שכירות בשל כך שלא יכול היה להשכיר את הדירה נוכח הרטיבות שהחמירה והנזקים הנלווים לה.
נתבעת 6 (גב' כסלו) קיבלה את הסכום מהתובעת כמתנה ולא כהלוואה.
גם העובדה שהתובעת התרשלה, ולדוגמה לא בדקה היטב את התוכניות בערייה לפני כריתת ההסכם, ולאחר מכן התברר כי המצגים שהציגה לבעלי הדירות ביחס לבנייה אינם אפשריים, או לדוגמה הפרת ההסכם על ידה בכך שלא הביאה לפני בעלי הדירות (אלא רק לפני עו"ד נרדי) את השינויים שהיא נאלצה לבצע בתוכניות הבקשה להיתר בנייה, אין בה כדי להקים מחסום כנגד תביעה כאמור לעיל.
...
בפסק הבוררות קבע הבורר בין היתר:
"אני נעתר לתביעה ומצהיר על בטלות החוזה ועל בטלות ייפויי הכוח שנתנו התובעים לעו"ד נרדי, וכל פעולה אותה עשה עו"ד נרדי בשם התובעים על פי ייפויי הכוח. אני ער לכך שהסעד שניתן לתובעים פוגע באלו מבעלי הדירות שלא היו צד לבוררות, אולם נראה לי שמאחר וכל בעלי הדירות בבניין היו צד לדיון בבית המשפט, והיו מודעים להסכם להעביר את ההכרעה לבוררות, ולא התנגדו, אף לא ביקשו להיות צד בהליך הבוררות, אין מניעה ליתן את הסעד המבוקש".
ביום 6.12.2016 ניתן בהסכמת הצדדים תוקף של פסק דין לפסק הבורר ע"י ביהמ"ש המחוזי בתל אביב.
שלישית, אינני מקבלת את טענתה של כסלו כי היא לא הייתה במצוקה כספית שאחרת לא הייתה מוסרת שיקים לתשלומים של 300 ₪ בכל חודש לתובעת בגין ההלוואה, אלא לא הייתה לוקחת מהתובעת הלוואה, ואם הייתה מלווה סכום כלשהו, הייתה מחזירה אותו לתובעת במועד מסוים בעתיד ולא בתשלומים.
לפיכך אני מקבלת את התביעה ברכיב זה ומחייבת את הנתבעת 13 בלבד לשלם לתובעת, בנוסף לכל סכום שהיא חויבה בו עפ"י פסק דין זה, סך של 4,710 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
סוף דבר
הנתבעים ישלמו את הסכומים שפסקתי לעיל, וכן ישלמו לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום פסק הדין נגדם.
