נזקי רכוש פעילות בהליך הריסה של מבנה

המדובר בתביעה כספית לפיצויים בגין ניזקי רכוש בסך של 2,575,135 ₪.

בזמנים הרלוואנטיים לתביעה ביצעה התובעת פרויקט של הריסת מבנה קיים והקמת מבנה חדש בעפולה.

אשר לשעבודים אין בכך כדי לעלות או להוריד וראו בעיניין זה דברי בית המשפט המחוזי תא (ת"א) 14658-10-10 מליבו ישראל בע"מ נ' חברת נתיבי אילון בע"מ "העובדה שעל נכסיה של התובעת מוטלים שעבודים ללא הגבלה בסכום אינה מלמדת בהכרח על מצב פינאנסי קשה. כידוע, תאגידים פעילים נוהגים לממן את פעילותם באמצעות נטילת אשראי בנקאי ולשם כך הם משעבדים את נכסיהם, ואין בכך כל דבר חריג או אינדיקאציה מובהקת בדבר קיומם של קשיים כלכליים". לאור כל האמור ולאחר עיון במסמכים שהציגה המשיבה שוכנעתי כי המשיבה תוכל לעמוד בהוצאות שייפסקו כנגדה אם התביעה תידחה והיא הרימה את נטל ההוכחה שחל עליה בעיניין זה. די היה בכך כדי לדחות את הבקשה ואולם אוסיף כי גם לעניין סכויי התביעה,לא מצאתי ,בשלב זה, לקבל את טענות המבקשים: בנגוד לנטען ע"י 2 הצדדים, לא מצאתי כי בשלב זה ניתן לקבוע שסכויי התביעה גבוהים, או נמוכים.

שם נקבע: "בדרך כלל אין זה ראוי להכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סכויי התביעה ויש להזקק לעניין האמור רק כאשר סכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד" .

...

כן ראו דברי כב' השופט א' אורנשטיין בבש"א (ת"א) 2219/07 סולל בונה ואחר' נ' גרנד פיניש בע"מ: "טעם נוסף למסקנתי הינו בכך שהמשיבה לא המציאה כל ראיות בדבר יכולתה הכלכלית. כך למשל מצופה היה לקבל אישורי בנק, דוחות כספיים, אישור רואה חשבון וכדומה, מסמכים שניתן היה ללמוד מהם כי יש באפשרותה לשלם את ההוצאות ככל שיושתו עליה. העדרם של אלה, עומד בעוכריה של המשיבה, לא כל שכן, שעה שהנטל בהקשר זה מוטל עליה בהתאם להלכה שצויינה לעיל. יובהר כי אין די בתצהירו של מר גיל בראמי מנהלה, שאי תשלום שכר המומחה אינו מעיד על קשייה". במקרה דנן,לא טענה המשיבה באופן סתמי ליכולת כלכלית,אלא צירפה דוחות כספיים התומכים בטענתה ומביאים למסקנה כי תוכל לשאת בהוצאות משפט,אם ייפסקו כנגדה בעתיד.

אשר לשעבודים אין בכך כדי לעלות או להוריד וראו בעניין זה דברי בית המשפט המחוזי תא (ת"א) 14658-10-10 מליבו ישראל בע"מ נ' חברת נתיבי אילון בע"מ "העובדה שעל נכסיה של התובעת מוטלים שעבודים ללא הגבלה בסכום אינה מלמדת בהכרח על מצב פיננסי קשה. כידוע, תאגידים פעילים נוהגים לממן את פעילותם באמצעות נטילת אשראי בנקאי ולשם כך הם משעבדים את נכסיהם, ואין בכך כל דבר חריג או אינדיקציה מובהקת בדבר קיומם של קשיים כלכליים". לאור כל האמור ולאחר עיון במסמכים שהציגה המשיבה שוכנעתי כי המשיבה תוכל לעמוד בהוצאות שייפסקו כנגדה אם התביעה תדחה והיא הרימה את נטל ההוכחה שחל עליה בעניין זה. די היה בכך כדי לדחות את הבקשה ואולם אוסיף כי גם לעניין סיכויי התביעה,לא מצאתי ,בשלב זה, לקבל את טענות המבקשים: בניגוד לנטען ע"י 2 הצדדים, לא מצאתי כי בשלב זה ניתן לקבוע שסיכויי התביעה גבוהים, או נמוכים.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה ובהתאם לתקנה 53 לתקנות סדר הדין האזרחי לעניין פסיקת הוצאות בתום דיון בכל בקשה, אני מחייבת את הנתבעים 3-2, המבקשים, לשאת בהוצאות המשיבה, התובעת, בסכום כולל של 2,000 ₪ ללא קשר לתוצאות המשפט.

בתביעתו עתר המערער לסילוק ידם של המשיבים משימוש ייחודי ברכוש המשותף; הריסת מבנים ותוספות שניבנו ללא היתר בנייה כדין; מתן צו מניעה קבוע האוסר על המשיבים לקיים פעילויות שונות ברכוש המשותף או ברכושם שלא כדין; וכן לסעדים כספיים.

לצד קביעות קונקרטיות ביחס לטענות השונות, חוזרות בפסק הדין שתי קביעות עיקריות: האחת, כי לא הוכח נזק שניגרם למערער כתוצאה ממעשי המשיבים, ומשכך אין מקום למתן סעד שמקורו בדיני הנזיקין.

ברם, משלא נערך בעיניין זה בירור ממצה בפני בית המשפט קמא, אין מקום לצרף את הרוכש לראשונה כצד להתדיינות במסגרת הליך ערעורי.

שעה שהמשיב 6 קיבל היתר לבניית המרפסת, גם אם זה פקע בטרם ניבנתה, מקובלת עלינו קביעתו של בית המשפט קמא, כי אין הצדקה מספקת למתן הסעד הקיצוני של הריסת המרפסת.

...

המסקנה היא כי גם בעניינו של משיב זה, דין הערעור להידחות במלואו.

לא מצאנו ממש בטענה כי אין זיקה בין הערעור שכנגד לערעור העיקרי.

התוצאה היא כי אנו מקבלים את הערעור באופן חלקי, וכן מתקבל הערעור שכנגד, הכל לפי האמור לעיל.

29.7 האם התובע הפר את חובת הקטנת הנזק? 29.8 האם זכאי התובע לפצוי בגין רכיב המע"מ? האם בית הדפוס היה פעיל עובר לארוע? כאמור, התובע טוען כי כתוצאה מהאבק והחול שחדרו לבית הדפוס בעקבות ההריסות, נגרם נזק לציוד, לעבודות גמורות, לחומרי גלם וכיוצ"ב. אחת מטענות הנתבעת היא כי בית הדפוס לא היה פעיל עובר לאירועים הנטענים ומצב המכונות ושאר החפצים אינו קשור לחדירת החול והאבק מההריסות, כי אם לחוסר הפעילות.

טענה נוספת של הנתבעות היא כי תחילת ההריסות היו בצד הצפון מערבי של המבנה, המרוחק מבית הדפוס, כך שמועד תחילת ביצוע עבודות ההריסה אינו מהוה הוכחה למועד קרות ארוע הנזק.

לאחר שבחנתי את כלל הראיות שלפניי, סבורני כי ארוע ההריסה וחדירת האבק והלכלוך כתוצאה מכך הוכחו במידת ההוכחה הדרושה בהליך האזרחי.

לא בכדי בדק הקבלן, עובר לתחילת ביצוע העבודות, מהם אותם מקומות העלולים להפגע, שכן מוטלת עליו החובה לדאוג כי מעבודות ההריסה לא יגרמו נזק לגוף ולרכוש, לכל מאן דהוא.

...

באשר לטענת הנתבעות על זניחת טענת המע"מ בסיכומי התובע, הרי שטענה זו נדחית.

על כן אני קובעת כי התובע זכאי לרכיבי המע"מ בגין נזקו המוכח.

סיכומו של דבר בהתחשב בכל האמור אני מחייבת את נתבעות 1 ו-4, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 94,810 ₪.

וכן: "המתקן מהוה סכנה ממשית לחיי אדם ורכוש", וכי נידרש לנתק את אספקת החשמל לאלתר.

אין כל מניעה הנדסית לאכלס את המבנה ולאפשר קיום פעילות במבנה.

עבודות ההריסה גרמו נזק למבנה, וכיום טוענת הערייה כי, בשל מצבו של המבנה כפי שניגרם בשל עבודות ההריסה הבלתי חוקיות שהיא ביצעה, המבנה כיום מסוכן, ועל כן חובה להרוס אותו.

במהלך הדיון לפניי העלתה הערייה טענה נוספת וחדשה (פרו' עמ' 8), והיא כי העמותה עזבה את המבנה היביל, ולא היתנגדה להריסתו, ולפיכך היתה לעירייה הרשות להרוס אותו ללא צו. גם טענה זו (מלבד היותה טענה חדשה שלא נטענה ע"י הערייה לא בבימ"ש השלום, ולא בכתב תגובתה בהליך שלפניי) אינה נראית לי. עובדתית, המחזיק במבנה הוא המבקש ומתפללים נוספים, והמקום שימש להם לתפילה, שעורי תורה וכד', והכול בידיעת הערייה.

...

אכן, בהחלט ייתכן שהעתירה תידחה בסופו של דבר, אך לצורך מתן הסעד הזמני, שתכליתו רק שימור המצב הקיים עד לדיון, ובהתחשב באמור לעיל על כך שהנסיבות בתיק זה אינן נסיבות רגילות, אסתפק במקרה זה בכך, שהמבקש הוא, עובדתית, המחזיק במבנה (לא אמרתי "הזכאי להחזיק", כי אם "המחזיק").

מכל מקום, ב"כ המבקש בדיון לפניי ציין (פרו', עמ' 1): "אני לא מבקש לבנות את המבנה מחדש, אני מבקש להשאירו כמו שהוא. לעשות בו שימוש כמו שהוא, אני לא צריך פעולות שדורשות שיפוצים, אני לא מבקש לשפץ את המבנה". סיכומו של דבר, אני נעתר לבקשה ונותן צו ביניים המונע מהעירייה להרוס את מבנה בית הכנסת בגוש 6371, חלקה 956, מגרש 6, ברחוב משה אויערבך 1, פתח תקוה, וזאת עד להכרעה בעתירה.

אני קובע העתירה לדיון ביום 22.10.20 בשעה 0915.

להשלמת התמונה ציינו התובעים כי כל בעלי הזכויות בבניין, למעט הנתבע, התקשרו עם יזם בהסכם התחדשות עירונית – ונוכח סרובו של הנתבע ופלישתו לרכוש המשותף עלול להיות מסוכל ההסכם ובאופן שיגרום לתובעים נזק רב נוסף.

מכתבי הטענות ניכר, והדברים אף נאמרו במפורש, כי המחלוקת בין הצדדים אינה רק ביחס לשאלת השמוש והפלישה הנטענים ברכוש המשותף – אלא כי שאלת פינויו של הנתבע מאותו רכוש עשויה לעמוד לרועץ למבקשים לקדם את הליכי הריסת המבנה לשם הקמתו מחדש במסגרת הסכמי ההתחדשות העירונית שנחתמו.

הנתבע הזכיר את חיסרון הכיס שלו ואת מגבלותיו הרפואיות והפיזיות, אולם נדמה כי שכרו של הנתבע ייצא בהפסדו כל עוד לא ייקבל את הייעוץ המקצועי הנידרש לשם השמירה על זכויותיו והפעילות בשיתוף הפעולה המתבקש והנדרש ביחס למכלול נסיבות המחלוקת בינו ובין שכניו.

...

בית המשפט מצא כי נסיבות המקרה מצדיקות בירור ולא מובילות למסקנה כי יש להורות על סילוק התביעה על הסף, והורה לנתבע להגיש את כתב הגנתו.

עתירת התובעים למתן פסק דין כבר עתה ועל יסוד האמור בכתב ההגנה, שלא מגלה עילת הגנה לעמדתם, דומה לבקשתו של הנתבע לסלק את התביעה על הסף – בכך שהיא מבקשת כי בית המשפט יקבע על בסיס כתבי הטענות בלבד כי אין לצד שכנגד (במקרה זה – הנתבע) כל טענה המצדיקה בירור, וכי גם אם יתקבלו כל טענות הנתבע הרי שדין התביעה להתקבל כפי שהוגשה.