הצדדים ותמצית הטענות הצריכות לעניין כפי שאלה עולות מכתבי הטענות
לפניי תביעת תיחלוף בגדרה התובעת, מנורה חברה לביטוח בע''מ, מבקשת להפרע מאת הנתבעות מס' 1-2, עריית "רמת השרון" וחברת "פיתוח בגן בע''מ" בהתאמה, את תגמולי הביטוח ששילמה למבוטחתה, חברת "ר.מ.ש הפקות בע''מ", בגין ניזקי הרכוש שהוסבו לאולפן הקלטות של הזמר "רמי קלינטשיין", וזאת בעקבות ארוע הצפה שניגרם בימים שבין 5/4/17 עד 9/4/17 (להלן- "מנורה", "הערייה", "חברת הגינון", "חברת ההפקות", "מר קלינשטיין" ו"ארוע ההצפה", בהתאמה).
הערייה הוסיפה וטענה כי חברת הגינון זכתה במיכרז לטפול ואחזקת כלל הגנים הערוניים שבשטחה המוניציפלי, וכי בגדרי ההסכם מיום 01/01/14 שתוקפו הוארך מעת לעת, חברת הגינון נטלה על עצמה שורה של התחייבויות חוזיות לרבות התחייבות להיות אחראית בגין כל נזק שקשור בעבודתה כחברת הגינון, לפצות את הערייה בגין כל תביעה או דרישה, ואף לערוך ביטוח מתאים שיכלול את הערייה כמבוטחת נוספת.
מים כדבר נימלט ותחולת סעיף 38 לפקודת הנזיקין
בלא שאני נוטע מסמרות בעיניין, סבורני כי בנסיבות הנדון דידן יש צדק בטענת מנורה כי חלה לכאורה בעניינינו, הוראת סעיף 38 לפקודת הנזיקין המורה בזו הלשון:
"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נימלט הדבר – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה."
ודוק, נקבע בלא מעט פסקי דין כי מים הם בגדר "דבר נימלט", העלול לגרום נזק בהימלטו, משכך סבור אני בנסיבות העניין, חל לכאורה הכלל בדבר העברת נטל הראיה, כך שמוטלת על חברת הגינון, חובת הראיה להוכיח כי לא התרשלה בתחזוקת או בטיפול בצנור המים הימנו נמלטו המים, כאמור, וחדרו לאולפן ההקלטות של מר רמי קלינשטיין, בעיקר אמורים הדברים משהעד מטעמה הודה כי הצנור מושא התביעה, שבו היתהווה הקרע והימנו נמלטו המים, הוא של חברת הגינון כפי שגם הודה כי הגן הצבורי לרבות מערכת ההשקיה מצויים תחת האחריות, הטיפול והאחזקה של חברת הגינון.
...
ער אני לטענה כי משמפלס המים עלה ממילא לגובה של 40-50 ס''מ, הרי אף אם הציוד היה מונח בגובה הנדרש, הנזק היה נגרם בכל מקרה, ואולם, אין בידי לקבל טיעון זה. היה על מר קליינשטיין לדאוג לכך ולוודא שמלוא הציוד שבמקלט יונח בגובה המתאים.
במאמר מוסגר יוער כי אין בידי לקבל את הטענה כי הפרת התנאי הנ''ל מפקיעה את הכיסוי הביטוחי, משל זה לא היה קיים, וכי מנורה לא הייתה אמורה לשלם את תגמולי הביטוח.
גם מיצוי זכות דיונית ראוי שייעשה בדרך ארץ, בתום לב ומתוך ראייה כוללת של התמונה הנגלית לעיני בית המשפט, וסבורני כי בנסיבות הנידון דידן, חברת הגינון כשלה בהתנהלותה הדיונית.
