התובעים טוענים בכתב התביעה כי מאחר והגישה לגג המשותף היתה דרך הגג, ובשל הפצרותיו, דרישותיו ואיומיו של נאורי, הפקידו בידיו את מפתח דלת הכניסה לגג, תוך הדגשה כי מסירת המפתח הנה אך רק על מנת לאפשר מעבר לגג המשותף לצורך ביצוע אחזקה ותיקונים של אנטנות, כבלים וכיו"ב.
עם זאת, במהלך שיפוץ הבניין, התחוור לתובעים מטענות שוכרי הנכס, כי דלת הגג פתוחה לכל, וכי רכושם הופקר.
בחקירתו הנגדית 3 אישר המומחה כי הוא שמאי רכב ורכוש בהכשרתו, אינו שמאי מקרקעין ואין לו השכלה בהנדסת בניין.
עוד טוען רוידר, כי למיטב זכרונו, כלים וצבעים לשפוץ אופסנו בחדר המעלית וקטע הגג המשותף מעל הדירות הצפוניות 25 ו-26 (דירותיהם של העד ושל בולדו) ולא מעל דירה 28 כדי למנוע אפשרות פגיעה ונזק לרכוש הפרטי.
מפרוטוקול מסירת הדירה לברק, שאותו אני מקבלת כמהימן, ושהינו המסמך היחיד ממנו ניתן ללמוד אובייקטיבית על מצבה עובר לשפוץ, עולה כי כבר בחודש אוגוסט 2003, כעשרה חודשים בטרם השפוץ, היתה רטיבות במספר מקומות בדירת התובע, בין השאר במרפסת ובחדר השינה כאשר באמבטיה היתה רטיבות קשה במיוחד.
בנוגע לצבע שנותר על מעקה המרפסת ותריסי הרפפה אני קובעת כי לאור העובדה שאין מחלוקת בין הצדדים לכך שהבניין נצבע,כאשר גם מעדות הקבלן עולה כי צביעה זו יכולה היתה להשאיר ליכלוך, למרות שכביכול ובפועל היו אמורים הפועלים לנקות אחריהם, ולאור התמונות הברורות בחוות דעתו של מומחה התביעה, אני קובעת כי אכן נפגעו התריסים והמעקה כתוצאה ישירה של השפוץ.
...
סבורני כי הצדק עם הנתבע בעניין זה.
בע"א 98/80 קדמת לוד שאוזכר לעיל, קבע כב' השופט (כתארו אז) ברק:
"חוק המקרקעין מעניק מספר כוחות לנציגות הבית המשותף. מכאן שנציגות זו היא אישיות משפטית. אישיות זו פועלת באמצעות האורגן שלה, דהיינו בעלי הדירות שנבחרו לשמש כחברי הנציגות. הכוחות שחוק המקרקעין העניק לנציגות מוגבלים הם, ועל כן, אישיותה המשפטית וכשרותה המשפטית של הנציגות מוגבלת היא. פעולת האורגנים בתחום שיועד לנציגות על ידי חוק המקרקעין, היא בעלת נפקות משפטית כפעולת הנציגות..
לאור האמור לעיל, אני קובעת כי אין כל אחריות אישית של הנתבע לנזקיו של התובע.
אני מקבלת, אפוא, חלקית את התביעה נגד הנתבעים 1 ו-3, ומחייבת אותם, יחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסכום של 1,600 ש"ח בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, ודוחה את התביעה נגד הנתבע 3.
