לפניי שתי תובענות שהדיון בהן אוחד, ואשר עניינן ניזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים אחת.
הפגיעה למוקד האחורי הוא בסך של 26,430 ₪ וכן ירידת ערך של 10% ואילו הפגיעה במוקד הקידמי הנה בסך של 12,723 ₪ ובנוסף ירידת ערך בשיעור 1.5%; כלומר פגיעה במוקד האחורי יותר מכפולה מאשר במוקד הקידמי, מה שאינו תואם את טענת הנהג ברכב 2 לפיה הפגיעה הראשונה שהרגיש היתה הפגיעה החזקה שהדפה אותו ולאחר מכן הרגיש פגיעה חלשה יותר.
משזו מסקנתי, בהנתן שנזק רכב 2 במוקד הקידמי מסתכם בסך של 14,049.92 ₪, בעוד שסכום התביעה כולה עומד בסך 12,233.65 ₪ (על פי חוות הדעת הנזק הכולל מהוה 146.06% מערך רכב 2), הרי שהנזק האחורי נבלע בנזק הקידמי, ומשכך התביעה ביחס לשני הנתבעים (הראל ונהגת רכב 4) נדחית.
...
משלא הצליחה הראל להוכיח את אופן קרות התאונה לפי גרסתה, הרי שתביעתה ביחס לנזק במוקד הקדמי של רכבה נדחית.
אשר לנזק, בהינתן כי על פי הערכת השמאי, שלא נסתרה, הנזק במוקד האחורי של רכב 3 עומד בסך 26,430 ₪ (67.5%) בעוד שהנזק במוקד הקדמי עומד בסך של 12,723 ₪ (32.5%), הרי שאני מחייב את נהגת רכב 4 בשיעור 67.5% מסך התביעה (43,982 ₪) בסך כולל של 29,687 ₪.
התוצאה היא אם כן כלהלן:
תביעת הפניקס (תא"מ 37499-09-17) נדחית.
