נזקי רכוש בתאונת דרכים: אי שמירת מרחק

לפניי תביעה שעניינה נזק רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שהתרחשה ביום 24/10/19.

אשר לאחריות לתאונה אין חולק כי זו מוטלת לפתח הנהג ברכב הנתבע – עדותו של נהג רכב התובעת בדבר אופן קרות התאונה לא נסתרה כמו גם עדותו של הנתבע, לפיהן פגע רכב הנתבע ברכב התובעת מאחור בשל אי שמירת מרחק כנדרש.

...

משטען צד ג' טענת מרמה ולא עמד בנטל המוגבר המוטל עליו, דין טענת המרמה להידחות, ודין הודעת צד ג' להתקבל.

התובעת צירפה לכתב התביעה חוות דעת שמאי בה פורטו הנזקים שנגרמו לרכב, זו לא נסתרה באופן כלשהו, על כן מקובל עלי האמור בה. בהתאם ישלם הנתבע לתובעת סך של 25,192 ₪ בצירוף אגרה כפי ששולמה, שכר עד כפי שנפסק, ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

מאחר שאני סבורה כי ניהול ההליך על ידי צד ג' היה לגיטימי לאור הסתירות שעלו והתנהלות הנתבע, איני מוצאת לחייב את צד ג' בהוצאות הנתבע בגין הגשת ההודעה.

לפניי תביעה כספית מיום 18.10.15 ע"ס 16,922 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 17.10.13.

אין חולק כי עובר לתאונה נסעו שני הרכבים באותו כביש ובאותו כיוון, אך בעוד שלפי גרסת התובעות שני הרכבים נסעו בנתיבים שונים (רכב הנתבעים משמאל לרכב התובעות) והתאונה נגרמה בשל סטיית רכב הנתבעים ימינה לעבר רכב התובעות, הרי שלפי גרסת הנתבעים שני הרכבים נסעו בשיירה (רכב התובעות מאחורי רכב הנתבעים) והתאונה התרחשה בשל אי-שמירת מרחק מספיק של נהגת רכב התובעות מרכב הנתבעים והתנגשות בו. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעות שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעות.

...

על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13)].

מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעות על פני גרסת הנתבעים, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בלעדית בנזיקין של הנתבעים לקרות התאונה.

סיכום התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבע טען כי גירסתו המאוחרת שהועלתה בדיון, נתמכת בהתאם לנוסח כתב התביעה, שם נרשם כי "הרכב הפגוע אשר עמד מאחורי הרכב הנפגע לא שמר מרחק... ופגע ברכב הנפגע לאורך החלק האחורי...". הנתבע מבקש לראות במילה "עמד" הוכחה לכך שנעצר מאחורי רכב התובעת ופגע בה רק לאחר שהתחילה מחדש את נסיעתה לתוך מעגל התנועה.

בתביעות המוגשות בגין ניזקי רכוש בתאונות דרכים, אין מקום לפסיקת פיצוי נפרד בגין נזק זה. בקביעת הוצאות המשפט של התובעת להלן, נשקלה הטירחה שבטיפול ברכב שניפגע, בנוסף לצורך בניהול הליך משפטי.

...

בשל האמור לעיל, אני קובעת כי נגרמו נזקים ממשיים ברכב התובעת, ובשלם נדרש תיקון הרכב.

אינני מקבלת את העתירה לפיצוי בגין נזק לא ממוני בשל טרחה ועוגמת נפש.

סוף דבר על הנתבע לפצות את התובעת בגין הוצאותיה בשל הפעלת הפוליסה, בסך 1,441 ₪.

לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעת בפצוי כספי בגין ניזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

מוקדי הנזק ואופי הנזקים בכלי הרכב המעורבים בתאונה מתיישבים יותר עם אי שמירת מרחק של האוטובוס מהמונית על פני סטייה של המונית לנתיב נסיעתו של האוטובוס.

...

אולם, לא כך הדבר מאחר ששוכנעתי כי האוטובוס פגע במונית בנתיב הנסיעה הימיני בשל אי שמירת מרווח ולכן ישנה פגיעה של חזית אל אחור.

יובהר כי אני מאשר את ראש הנזק ימי השבתה מאחר שמדובר במונית המשמשת את התובע להכנסתו וברור הוא כי השבתתה הביאה לאבדן הכנסה, ומאחר שהתובע צירף אישור רואה חשבון בדבר גובה הכנסתו.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: 6.1.

לפניי תביעה כספית על סך של 15,636 ₪ בגין ניזקי רכוש מתאונת דרכים שאירעה ביום 30.11.19 סמוך למפגש הרחובות דרך השלום ויגאל אלון בתל אביב.

בכתב ההגנה נטען כי התאונה אירעה "עת נסע רכב הנתבעים כאשר בכוונתו הייתה לבצע פניה ימינה ומשכך עצר נהג הרכב את רכבו על מנת לאפשר להולכי רגל לחצות את הכביש", ואז "הגיח רכב התובעת תוך אי שמירת מרחק וכתוצאה מכך פגע ברכב הנתבעים וגרם ברשלנותו לקרות התאונה" (סעיף 3 לכתב ההגנה).

...

משקבעתי כי כך ארעה התאונה, אני סבור כי בנסיבותיו של אירוע זה, יש לחלק את האחריות לתאונה באופן שווה בין שני נהגי כלי הרכב.

על כן, בנסיבות העניין, אני סבור כי יש לייחס לנתבעים אחריות בשיעור של 50% לקרות התאונה.

סיכומו של דבר התביעה מתקבלת בחלקה, ועל הנתבעים, באמצעות נתבעת 2, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי חלקי בעד הנזק בסך של 7,318 ₪.