התובעים טענו כי סמכו גם על עדותה של שכנה אשר לצערם לא הצליחה להבהיר גירסתה לבית המשפט, ולטענתם הנתבעת 1 פעלה שלא כדין עת ניסתה לשנות את גירסתה של אותה עדה, והקליטה אותה באופן שניתן לראות (על פי תמליל ההקלטה) כי מדובר ב"הקלטה מבושלת".
למרות זאת, על אף שמתחילת ההליך טענה הנתבעת 1 באופן עיקבי כי לא היו כל ניזקי מים שהייתה מודעת להם במהלך התקופה שקדמה למכירת הדירה לתובעים, ועל אף שתוך ניהול ההליך גם הוגשו חוות דעת התומכות ומחזקות את טענת הנתבעת 1 - התובעים בחרו להוסיף ולנהל התביעה וזו כמובן הייתה זכותם המלאה.
עם כל ההבנה והחמלה למצבם של התובעים, שהנם זוג צעיר שרכשו דירה שהתגלו בה ניזקי רטיבות, הפסיקה אליה ביקשו להפנות בכל הנוגע לשימוש במידת הרחמים אינה מתאימה לענייננו (ת"א 441/99 פלונית נ' שירותי בריאות כללית (29.03.2005) שעניינו תביעת רשלנות רפואית שהוגשה על ידי קטינה בעלת נכות משמעותית והוריה בגין טענות לרשלנות רפואית בטיפול בקטינה לאחר הלידה; או ת"א 3247-04 שאקר נ' עריית רהט (19.01.2016) אשר גם שם דובר בתביעת ניזקי גוף של נער שניפגע קשות בגופו, ונקבע כי הגם שבמקרה של תביעה כוזבת לפיצויים בגין נזק-גוף ראוי שלא לפטור תובע מהחיוב בהוצאות שנגרמו לנתבעים, יש מקום להיתחשב במצבו הגופני והכלכלי של תובע בקביעת סכום החיוב(.
...
לפי סכום התביעה שהועמד על 161,987 ₪, הסכום שהוציאה התובעת בגין ייצוג משפטי אינו עולה בהרבה על התעריף המינימלי לפי כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס – 2000, ולכן בנסיבות אני סבורה כי נכון לפסוק לטובת הנתבעת 1 את מלוא הסכום שהוציאה בפועל ואשר מגובה בקבלות כאמור.
לא שוכנעתי כי ההתייצבות לכל ישיבות קדם המשפט או הגישור חייבו היעדרות מיום עבודה מלא וגם לא הוצגה בפניי אסמכתה על חסרון כיס מוחשי שנגרם לנתבעת 1 כתוצאה מהיעדרות זו ולכן אינני מוצאת לנכון לפסוק לנתבעת 1 פיצוי נוסף בגין רכיב זה. גם בגין ההוצאות שלטענת הנתבעת 1 שילמה לעדים או למתורגמן אינני מוצאת לנכון לחייב את התובעים משום שלא הוכח לפניי כי הוצאות אלו הוצאו על ידי הנתבעת 1 בפועל.
אשר על כן – התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית תוך שהתובעים יישאו בהוצאות הנתבעת 1 בסך 34,088 ₪ תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
