נזקי חקלאות עקב ריסוס רשלני

לטענת התובעים, בשל הנזק הרב שניגרם ל-44 דונם מתוך שטח האבטיחים כתוצאה מרשלנות הנתבע ו/או חוסר זהירות מצידו, הם נאלצו לפנות למומחה מטעמם, מר שמואל דוד אשר הנו שמאי חקלאי (להלן: המומחה מטעם התובעים), על מנת לאמוד את גובה הנזק.

כמו כן, טענת התובע בדבר נזק שניגרם לדבורים עקב הריסוס, שבעטיו נגרם לכאורה נזק לגידולי האבטיחים, אינה מתיישבת עם העובדה שהבעלים של כוורות הדבורים בהן עשה התובע שימוש, אמר לנתבע כי לא נגרם כל נזק לדבורים או לכוורות.

...

בנסיבות העניין, התובעים לא עמדו בנטל להוכיח כדבעי את עצם קיומו של הנזק הנטען, לא כל שכן את שיעורו, וגם מטעם זה, דין תביעתם, להידחות.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבע הוצאות משפט בסך של 12,000 ₪.

לטענת התובעים, הנתבעות במעשיהן ומחדליהן, יחד ולחוד, גרמו להפיכת שטחי ב' כאמור מאדמה פורייה לאדמת בור, בשל אותם שדות אלקטרומגנטים שהשפיעו על הגידולים החקלאיים והקרקע וכן בשל השמוש בהמלחת הקרקע ובחומרי הדברה ברשלנות, וכל זאת מבלי שהנתבעים ביצעו בדיקות מתאימות בדבר הנזקים שעלולים להגרם לשטחי התובעים בשל הפעלת התחנה והקרינה האלקטרומגנטית הבוקעת ממנה, כמו גם בשל המלחת הקרקע והדברת הצמחייה בסביבת התחנה.

מכאן, שאפילו לא צלחו הגידולים החקלאיים ולכן נגרם לתובעים נזק, עדיין הנזק אינו מוגדר באופן שניתן לשום אותו והרי חלק מחובת התובעים כאשר עסקינן בנזקי רכוש, הנה שומת הנזק בצורה מדוקדקת ככל הניתן, בודאי כאשר הפרטים בידי התובעים ולמרבה הצער הם לא טרחו להמציאם לביהמ"ש. כשל נוסף ובולט לעיין הנו ניסיון התובעים להתבסס על חוו"ד סמפולינסקי גם מקום בו גידוליהם החקלאיים לא תיאמו לתות שדה ועגבניות ביחס אליהם ערך מומחה זה את חווה"ד. מכל האמור לעיל דין התביעה להדחות מפאת העידר הוכחת הנזק שניגרם לתובעים.

פעם אחת שמע המומחה הרצאה הקשורה לנזקים הנגרמים לצמחייה כתוצאה מקרינה אלקטרומגנית וביחס לצמיחה מתחת לקווי מתח עליון, אלא שהתברר שהיה מי שריסס את הצמחייה בחומרי הדברה (עמ' 399 מול 3-6), כך גם ציין כי הוא מיתעניין בכל הפרסומים שבמתפרסמים בנושא השפעות אפשריות של קרינה בלתי מייננת שזהו נושא מומחיותו ומושך את תשומת לבו (שם, ש' 22-24).

...

מכאן שאין מנוס מלדחות את התובענה גם מסיבה זו של העדר הוכחת הקשר הסיבתי העובדתי בין פעילות התחנה בהיבט הקרינה הבלתי מיינת כמו גם ההמלחה ולבסוף ההדברה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אין מנוס מדחיית התביעה.

כך גם לא הוכיחו כי התנהלות הנתבעים היתה התנהלות לקויה ועוולתית שגרמה להם בסיכומו של דבר לנזק, שכן לא רק שלא הוכח הקשר הסיבתי בין התנהלות עוולתית שכזו לנזקי התובעים הנטענים, התובעים אף לא הוכיחו מה נזקם בפועל.

לחלופי חלופין טענו התובעים כי הנזק נגרם עקב מעשים ו/או מחדלים רשלניים של הנתבעים ו/או מי מטעמם ו/או מי מעובדיהם כולם או מקצתםכדלקמן:- משרד הבטחון היתקשר עם קבלן ריסוס (דויטש) לא מקצועי ו/או לא אחראי ו/או לא זהיר.

לא נקט באופן מספק באמצעי הזהירות הנדרשים בעקבות אירועים דומים בעבר, בהם גרם נזק לגידולים חקלאיים בעקבות ריסוס בקוטלי עשבים מעכבי צמיחה בשטח הבסיס.

...

לטענת התובעים לא הייתה להם ידיעה ולא הייתה להם יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות אשר גרמו למקרה שהביא לידי הנזק וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלמי מהנתבעים הייתה שליטה מלאה עליו ובנסיבות העניין אירוע הנזק מתיישב יותר עם המסקנה שמי מהנתבעים לא נקט סבירות סבירה מאשר עם המסקנה כי נקט זהירות כזו ולפיכך על הנתבעים או מי הם הראייה שלא הייתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחובו עליה.

סוף דבר במצב דברים זה שבו התובעים לא הרימו את הנטל המוטל על שכמם להוכיח את הקשר הסיבתי בין הריסוס בארסנל בבסיס רמת דוד, לבין נזקיהם, התביעה נדחית.

בהתאמה נדחות שתי הודעות צד ג' שהוגשו.

התובעים ישלמו, יחד ולחוד הוצאות (לרבות שכ"ט עו"ד) לנתבעים כדלקמן: למ"י- משרד הביטחון – 35,000 ₪.

התביעה עוסקת בהמצאת, ייזום, פיתוח וקידום של פרויקט ART - כטב"מ (כלי טיס בלתי מאויש) לשימוש אזרחי, לרבות בתחום החקלאות, כגון לצרכי ריסוס (להלן: "הפרויקט") על ידי התובעים במסגרת הנתבעת 1 – התעשיה האווירית לישראל (להלן בהתאמה: "תע"א").

לגבי התובעת 5, צוין כי לאור היתנהלות תע"א, היא נאלצה להתפטר מעבודתה, במפח נפש קשה, תוך שהדבר מסב לה נזק כלכלי לא מבוטל.

כל שנטען בכתב התביעה (סעיף 106), ביחס לעילות אלו הוא כי: "המצגים הכוזבים אותם הציגו הנתבעים בפני התובעים מתוך מטרה נפסדת לקבל לידיהם את המצאתם של התובעים...עולים למצער גם כדי הפרתה של עוולת הרשלנות הקבועה בסעיף 35 לפקודה, וכן הפרתה של עוולת שקר מפגיע הקבועה בסעיף 58 לפקודה.". אני סבור, כי אין בכך כדי לבסס עילת תביעה בתחום הנזיקי, באופן המקנה סמכות לבית משפט זה לידון בתובענה.

...

בטרם סיום אציין, כי מאחר והגעתי לכלל מסקנה, כי הדיון בתובענה כולה הינו בסמכות בית הדין לעבודה, ממילא איני נדרש לדון בטענות שהעלו הנתבעים ביחס למחיקת סעדים ספציפיים מכתב התביעה.

סוף דבר לאור מכלול האמור לעיל, הבקשה מתקבלת.

מכח סמכותי לפי סעיף 79 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אני מורה על העברת הדיון בתובענה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, הוא הערכאה המוסמכת לדון בתובענה זו. המשיבים (התובעים) יישאו בהוצאות המבקשים (הנתבעים) בגין הבקשה בסך כולל של 6,000 ₪.

אחריות הנתבעים – המסגרת הנורמאטיבית האם חב הקבוץ בחובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובע בהיותם בעלי חלקות חקלאיות סמוכות והאם הפר הקבוץ חובתו זו, ומה מידת חבותו של המרסס בגרימת הנזק, אלו השאלות שצריכות הכרעה בשלב זה. קביעת האחריות האזרחית בעוולת הרשלנות מורכבת משלוש שאלות (ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז (1) 112) ואלו הן: השאלה הראשונה היא האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק, בהיבט העקרוני (האם ביחס לסיכון מסוים קיימת חובת זהירות) ובהיבט הקונקרטי (האם ביחס לניזוק פלוני, בנסיבותיו של ארוע ספציפי, קיימת חובת זהירות).

טענותיו של קבלן הריסוס כי הנזק נגרם בגין מרסס שלא נוקה, או על ידי ריסוס עצמי של התובע, או בשל ריסוסים שבוצעו מהאויר ובקרקע בחלקות אחרות באיזור, כל אלו נטענו כלאחר יד ומבלי שהובאו ראיות כלשהן ביחס לכך.

...

סיכומו של דבר התובע עתר לפיצוי בהתאם לנזק שנקבע בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט וכן להוצאות חוות דעתו של המומחה מטעמו, האגרונום מר אייל שפירא – 20,000 ₪, הוצאות בדיקת מעבדה 4,000 ₪, הוצאות נוספות 10,000 ₪ וכן, עתר הוא לפיצוי בגין אבדן מוניטין ופגיעה בהתחייבויות כלפי לקוחות 20,000 ₪.

התוצאה היא כי הפיצוי בגין הנזק הישיר עומד על סך של 704,082 ₪.

לפיכך, לא מצאתי לפסוק פיצוי כלשהו בגין ראש נזק זה. יוצא כי הנתבעים ישלמו לתובע פיצוי בסכום כולל של 724,082 ₪.