נזקי חקלאות הצפות גשמים אשם תורם

נטען כי שוחת הביוב הקרובה ביותר למגרש התובע נימצאת במרחק של כ- 2 ק"מ; מעולם לא נתקבלה קריאה ו/או הודעה ו/או תלונה אצל הנתבע בנוגע לשוחת ביוב זו ו/או שוחת ביוב אחרת באיזור זה; מיגרש התובע מרוחק מהכביש הראשי כ- 2 ק"מ כך שתמוהה טענת התובע שמי הביוב הגיעו מכיוון הכביש הראשי; ככל שהייתה הצפת מים בחודש 01/11 היא נגרמה בגלל הגשמים הרבים שירדו בחודש זה, וללא כל קשר למי ביוב; בין שוחת הביוב הקרובה ביותר לבין מיגרש התובע (רצועה של כ- 2 ק"מ) ישנן עשרות חלקות נוספות, כך שבמקרה של הצפה, ועל מנת שמי הביוב יגיעו למגרש התובע, הם צריכים לזרום לאורך כ- 2 ק"מ בקרקע חקלאית, ולגרום לנזק אקולוגי קשה, דבר שיכול להתאפשר רק אם מי הביוב יזרמו בקרקע במשך חודשים; מוכחש כי נתקבלה במשרדי הנתבע כל פניה מטעם התובע; מוכחשת חוות הדעת השמאית מטעם התובע, ובהתאם למימצאי חוות דעת שמאי חקלאי מוסמך, מדלסי אשר, מיום 31.5.12 שהוגשה מטעם הנתבע (צורפה כנספח א' לכתב ההגנה), לא נמצא כי נגרם נזק כלשהוא למגרש התובע, מאחר ועפ"י הממצאים במקום, מי ביוב אינם יכולים לזרום למגרש התובע, והמים הם מי גשמים בלבד, וככל שהייתה הצפה כזו היא לא גרמה נזק כלשהוא למגרש התובע; הנתבע מעסיק קבלנים לאחזקת מערכת הביוב בכל הישובים, כך שבמקרה של סתימה ו/או הצפה הם נקראים מידית למתן מענה וטפול הולם.

מצד שני, אי דיווח בזמן אמת לנתבע, לגבי היתרחשות ההצפה, יש בו כדי למנוע מהנתבע את האפשרות לטפל בדחיפות בארוע ההצפה, ולהקטין את הנזקים (ככל שנגרמו לתובע) וליתר בעלי המגרשים באיזור, כך שגם אם התביעה הייתה מתקבלת, היה במחדל זה כדי להטיל על התובע אשם תורם לגרם הנזק.

...

בנוסף לכך טוען הנתבע כי אירוע ההצפה (המוכחש) מתיישב יותר עם המסקנה כי התובע התרשל, והנזקים המוכחשים אירעו בשל רשלנותו ו/או חוסר זהירותו הבלעדית שהתבטאה במעשים ו/או המחדלים הבאים: לא התנהג כמחזיק סביר במקרקעין ולא שמר עליהם; לא דאג לבצע גידור מסביב למגרשו ו/או בניית קיר בין הכביש הראשי למגרש התובע, תוך שהיה מודע כי קיים הפרש גבהים בין מגרש התובע לכביש הראשי, כך שכל המים הזורמים מכיוון הכביש הראשי מתנקזים למגרשו; לא עשה דבר למניעת הנזק ו/או להקטנתו ביודעו כי מדובר במקרקעין שחשופים להצפות בעונת החורף כתוצאה מהפרשי הגובה כאמור; יש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור 100% לקרות אירוע ההצפה הן לפי מבחן "האדם הסביר" והן לפי מבחן "מידת האשמה". השאלות הטעונות הכרעה: האם אירוע הצפת מי הביוב לשטח מגרש התובע, עפ"י הנסיבות שתוארו בכתב התביעה, הוכח ע"י התובע? אם כן, האם בנסיבות העניין יש לראות את הנתבע כאחראי בנזיקין לזרימת מי הביוב לשטח מגרש התובע, והצפתו? אם כן, מה גובה הפיצוי שהתובע זכאי לו? לאחר שבחנתי את טענות הצדדים כפי שהן עולות מכתבי הטענות, ולאחר שעיינתי במסמכים שצורפו לרבות חוות הדעת מטעם בעלי הדין, ולאור התרשמותי מהנתונים בשטח, ובשים לב לשיקולים שאפרט להלן, נחה דעתי לדחות את התביעה.

סיכומו של דבר, ומהטעמים שפורטו לעיל, שוכנעתי כי התובע לא עמד בנטל הראיה הרובץ לפתחו להוכיח ברמה הנדרשת במשפט אזרחי את עצם התרחשות אירוע ההצפה, בנסיבות המתוארות בסעיף 5 לכתב תביעתו.

סיכום התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

עוד טוענת התובעת כי באותה העת ירד גשם ולפתע עלה במהירות מפלס המים בכביש בלא שהתנקזו כנדרש ומים חדרו לרכב וגרמו לנזקים.

העד מטעם הנתבעת אישר במילים שלו כי הגם שהדרך בה היתרחש הארוע ההצפה היא דרך חקלאית, מדובר בדרך שניתן לעבור בה (עמ' 8, שורות 22-21 לפרוטוקול).

הגדרתו של האשם התורם מנויה בסעיף 68 לפקודת הנזיקין, וכך לשונה: "(א) סבל אדם נזק, מקצתו עקב אשמו שלו ומקצתו עקב אשמו של אחר, לא תכשל תביעת פיצויים בעד הנזק מחמת אשמו של הניזוק, אלא שהפיצויים שייפרעו יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך היתחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק; אולם האמור בזה אין כוחו יפה להכשיל הגנה הנובעת מחוזה, ואם חל על התביעה חוזה או דין המגבילים את החבות, לא ייפרע התובע פיצויים למעלה מן הגבול שנקבע כאמור.

...

סבורני כי נהג סביר בעל כלי רכב בעל מאפיינים דומים לא היה מסיע את רכבו אל תוך שלולית זו. 8.15.

אני סבור כי בנסיבות העניין, נהג הרכב נטל סיכון בעת שבחר להסיע את רכבו בתוך השלולית, סיכון אשר התממש.

סיכום הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 9.1.

הנתבעת הגישה כתב הגנה בו טענה כי התובע אינו הבעלים של החלקה; החלקה נימצאת באיזור מועד להצפות של מי גשמים; ארוע ההצפה הנטען מוכחש; אם התרחשה הצפה כי אז מדובר בהצפה של מי גשמים; הנתבעת מעולם לא קיבלה דרישה אודות הארוע הנטען; חוות הדעת של השמאי מוכחשת לרבות הנזק ושיעורו.

הוסיף וטען כי גם אילו טענות התובע נכונות הרי על פי גירסתו ההצפה התרחשה במשך חמש שנים ברצף ואם כך הרי היה על התובע לבצע פעולות לסילוק הנזק או הקטנתו ומשלא עשה כך יש לייחס לו אשם תורם בשיערו 100%.

ג.בתביעה לפצוי בגין ניזקי חקלאות לקרקע שהוצפה במי ביוב – על התובע להוכיח את היסודות שלהלן: את עצם ההצפה.

...

סוף דבר – התובע כשל בהוכחת עצם התרשחות ההצפה, עצם גרימת הנזק הנטען והיקפו.

לאור האמור דין התביעה להידחות ואני דוחה אותה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪.

לפני תביעת שבוב כספית לשיפוי התובעת בגין תגמולים ששילמה למבוטחה, בגין נזק שניגרם לרכב המבוטח עקב הצפת מי גשמים נטענת שארעה בשטחה המוניציפאלי של הנתבעת ביום 26.12.19.

מר רפפורט העיד כי באותו בוקר ארע צירוף נסיבות של פרץ גשם חריג וכן פריצה של חומת הגדר התוחמת את אזור השטח החקלאי הסמוך, שהביאה לטענתו ""לצונמי" של מים וסחף שהקולטנים לא יכולים לעמוד בפרץ".

עוד אציין כי לא מצאתי הצדקה לייחס למבוטח אשם תורם באשר לא הוכח על ידי הנתבעת כי באפשרותו של המבוטח היה להקטין את הנזק.

...

באשר לשאלה עובדתית זו העומדת ביסוד התביעה, לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים ואת הראיות שהוגשו מטעמם, אני מקבלת את גרסת עדי התובעת כי רכבו של מבוטח התובעת, מר פבר, הוצף בבוקר יום 26.12.19 בעת שחנה בסמוך לביתו ברח' הברכה 88 בפרדס חנה-כרכור.

מכאן שלא הוכחה הטענה בדבר "כוח עליון". אם כן, בנסיבות העניין אני קובעת כי היה על הנתבעת לצפות מראש את אירוע ההצפה ולהיערך לו מראש, בהיותה הגורם האמון על הטיפול בניקוז מי הגשם ברחוב בו אירעה ההצפה וכי הנתבעת לא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה, להראות שכך נהגה בפועל.

לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה, על פי פירוט הנזק שבחוות דעת השמאי מטעם התובעת, שלא נסתרה וכפי התגמולים ששילמה התובעת למבוטחה.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 53,040 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום.

המערערת סברה עוד שיש להטיל אחריות גם על הועדה לתיכנון ולבניה אשר היה עליה לבצע פקוח שוטף כדי לגלות את הבנייה הבלתי חוקית, וכן להטיל אשם תורם על אביו של המשיב שבנה את החממה, בגין פעולות החסימה שביצע בשטח המשיב ו/או אביו על ידי הנחת גלילי בטון בתוך התעלה ועל אף התראות רבות שנשלחו בעיניין זה מועד המושב, עוד טרם ההצפה.

במכתב ששלח מזכיר מושב אחיטוב (נושא תאריך 16/10/01) אל רכז הועדה החקלאית של המועצה האזורית עמק חפר דובר על תעלת נקוז העוברת במקביל לאדמות מושב אחיטוב ואדמות מהדרין, כאשר זו מוצפת כתוצאה מגשמים וגורמת לנזקים לחקלאי המושב.

התוצאה המוצעת: אשר על כן, מוצע לקבל את העירעור בחלקו, שבגין הנזק שנפסק בבית משפט קמא יוטל אשם תורם על המשיב 1 ואביו (משיב מס' 6) בשיעור של 15%; חלקה של המערערת יעמוד על 70% מהנזק, חלקה של רשות הנקוז על 7.5% וחלקה של המועצה האזורית עמק חפר 7.5%.

כפי שציינה חברתי, כב' סגנית הנשיאה, עוד לפני ההצפה נשוא הדיון שלפנינו, הוחלפו התכתבויות בין מזכיר המושב ורכז הוועדה החקלאית הפועלת במסגרת המועצה האזורית, בו הפנה תשומת לב הוועדה להצפות בתעלת הנקוז העוברת בין אדמות המושב ואדמות "מהדרין". המועצה האזורית, אשר המידע על בעיית ההצפות הובאה לידיעתה, לא פעלה כראוי למנוע הצפות אלה, וגרירת הרגליים היא אחד מהגורמים בעטיים נגרם בסופו של דבר הנזק לחממת העגבניות של המשיב מס' 1.

...

בסיכומו של דבר, ואם תישמע דעתי, תחולק האחריות לנזק בין הצדדים כדלקמן: המערערת תישא ב 70% מהנזק; המשיבים 1 ו– 6 יישאו, ביחד ולחוד ב 15% מהנזק; רשות הניקוז תישא ב 15% מהנזק.

ר' שפירא, שופט אשר על כן, אנו מורים כמפורט להלן: הערעור על שומת הנזק, נדחה; הערעור בדבר חלוקת נטל הנשיאה באחריות כנגד המשיבים 2 ו-5, נדחה; הערעור בדבר חלוקת נטל הנשיאה באחריות כנגד המשיבים 1, 3, 4 ו-6, מתקבל (לגבי משיבה מס' 4, בדעת רוב), לפי החלוקה הבאה (בדעת רוב) כאשר סכום הפיצוי נכון ליום 10/12/08: המערערת - 70%, סכום הפיצוי 359,904 ₪; המשיבים 1 ו-6, ביחד ולחוד - 15%, סכום הפיצוי 77,122 ₪; רשות ניקוז המים (משיבה 3)- 7.5%, סכום הפיצוי 38,561 ₪; המועצה האזורית עמק חפר - 7.5%, סכום הפיצוי 38,561 ₪ .

כמו כן, אנו מורים על ביטול הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד שנקבעו בבית משפט קמא, ואנו מחייבים את המערערת בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד (להלן: הוצאות) בסכום כולל, בשתי הערכאות, לפי המפורט להלן: למשיב מס' 1, סכום של 40,000 ₪; למשיבים 2 ו-5, לכל אחד, מהם 20,000 ₪; אין צו להוצאות בין המערערת לבין המשיבים 3, 4 ו-6.