נזקי הובלה לארגזי מטען של עולים

במסגרת עבודתו הוביל ארגזי שתייה כבדים וחביות של בירה למרכולים, מסעדות וברים, נידרש לפרוק את הארגזים הכבדים, להרים ארגזים שנפלו ממשטחים ולקשור את המטען באמצעות ברזנט.

מצאנו כי התובע הרים את הנטל המונח על כתפיו והוכיח כי ביצע רצף של תנועות חוזרות ונישנות, דומות במהותן במשך פרקי זמן משמעותיים במהלך כל יום עבודה, שכל אחת מהן גרמה נזק מיזערי, עד שהתקבצות נזקים אלו הובילה לנזק ממשי.

ג) יתר הפרטים כעולה מתיקו הרפואי.

...

בתאריך 8.8.16 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה וביום 27.10.16 דחה אותה הנתבע כדלקמן: "אנו מאשרים שקיבלנו את תביעתך לתשלום דמי פגיעה בגין כאבי גב תחתון, אולם, לצערנו, עלינו לדחותה על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי ומהנימוקים הבאים:

מצאנו כי התובע הרים את הנטל המונח על כתפיו והוכיח כי ביצע רצף של תנועות חוזרות ונשנות, דומות במהותן במשך פרקי זמן משמעותיים במהלך כל יום עבודה, שכל אחת מהן גרמה נזק מזערי, עד שהתקבצות נזקים אלו הובילה לנזק ממשי.

חוות דעת המומחה שהגיש התובע מטעמו של פרופסור נבוראי אף היא תומכת במסקנה זו. בנסיבות אלו אנו מורים על מינויו של מומחה לקביעת הקשר הסיבתי בין הפגיעה בגבו של התובע לבין תנאי עבודתו.

סוף דבר: אנו קובעים כי הוכחה תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה, ועל יסוד מסקנתנו זו ימונה מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, בתחום האורתופדי, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע והפגיעה ממנה הוא סובל בגבו.

לטענת התובעת, נזקיה עולים על סכום זה, והם מסתכמים לסך של 35,320 ₪ לאחר קזוז הסכומים ששולמו.

טענות הצדדים לטענת התובעת, נזקיה בעקבות התאונה נושאים שני ראשים: האחד- נזקים שנגרמו לרכב בגין הפגיעה- הן בחלקו האחורי של הרכב, הן בחלקו הקידמי של הרכב והן נזקים שנגרמו לארגז מטען המחובר לרכב.

אולם לא מצאתי לקבל טענה זו. כפי שנפסק לא אחת, התרת פסיקה על דרך של אומדן, תיעשה רק מקום בו, לאור אופיו וטבעו של הנזק, קיים קושי אובייקטיבי להוכיח את גובהו ואת שיעור הפיצויים (וראו בע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2) 800, בעמ' 809 (1981); ע"א 7905/98 Aerocon C.C נ' הוק תעופה בע"מ, פ"ד נה(4) 387, 398 (2001); ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (5.10.2016), להלן: עניין 'שלום גרשון').

...

התובעת לא עשתה כן, ובהתאם לא מצאתי כי הוכיחה את נזקיה בגין רכיב נזק זה. סוף דבר סיכומם של דברים, מצאתי כי התובעת הרימה את הנטל להוכחת נזקיה הישירים בגין הפגיעה ברכב ובארגז, אולם לא הרימה את הנטל להוכחת הנזקים שנגרמו לה בגין השבתת הרכב.

אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובעת, סך של 8,720 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה.

הנתבע 1 העיד כדלקמן: "אני עובד קבלן משנה במפעלי תובלה, עצמאי. באותו יום אני עבדתי במפעל הגופרית והתחלנו לעבוד בגופרית. אני באתי ועוד נהג. הגענו ונכנסנו ביחד עם שתי משאיות. יש לנו חוק במיתקן הזה, יש קו עצירה. לפני קו העצירה מותר לך לרדת מהמשאית לפתוח הדלת, חוץ מזה אסור לך לטייל בשטח, למה זה חומר מסוכן ואסור לרדת בכלל. מותר לך לרדת בפס העצירה. ויש מקום בכל מקום שם, רואים כל דבר שאנחנו עושים. כשהאמבטיה הזאת יורדת, אם יש לחץ שמן הארגז עולה, אם אין הארגז לא יעלה. אני גיליתי שיש לי בעיה כשהנהג היתקשר אלי ואמר לי שאם יש לך בעיה 1, 2, 3 יש לך בעיית שמן. ואז בדקתי ואמרתי לו תשמע יש לי בעיה באותו השמן נוזל, צריך ללכת למוסך וגילו שהיה קרע. אסור לי להכנס לנמל אם יש חומר בארגז, ואני הסתכלתי והוא היה ריק.... הקרע בצנור לא היה מלפני, זה לא יכול להיות כי קצין בטיחות תמיד בודק לפני." הנתבע 1 נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי במיכל השמן ההידראולי המרים את ארגז רכב ההובלה לצורך פריקת המטען יש כ- 200 ליטר שמן הדראולי, וכמות השמן שנשפכה על דרך היציאה ממקום הפריקה הנה כ- 50 ליטר.

המסקנה העולה מהאמור לעיל היא כי התובעת הוכיחה את נזקיה.

...

המסקנה העולה מהאמור לעיל היא כי התובעת הוכיחה את נזקיה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: בתביעה העיקרית: על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת, כדלקמן: את הסך 79,588 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (17.11.19) ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת המשפט ושכר העד כפי שנפסק בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 9,360 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; בהודעה לצד ג': על צד ג' (חב' מנורה) לשלם לנתבע 1 כדלקמן: את הסך 79,588 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום הגשת התביעה (17.11.19) ועד ליום התשלום בפועל.

כל סכום שתשלם הנתבעת 2 לתובעת על פי חיוב מס' 1 בתביעה העיקרית, יקוזז מהחיוב על פי סעיף זה; את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת המשפט ושכר העד מטעם התובעת (ככל שלא תשלם אותו הנתבעת 2 לתובעת) בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 9,360 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

שפיכת הערימות מן המשאית לבור עולה כדי פריקת מטען (ההחרגה שבסייפת הגדרת "שימוש ברכב מנועי" בחוק), אולם משפטית מקימה היא גם החזקה המרבה של ניצול הכוח המכני שבחוק, שכן בוצעה באמצעות הרמת ארגז המטען של המשאית, באמצעות ניצול כוחה המכני, לצורך היעוד הלא - תחבורתי המקורי של משאית ההובלה.

יש להוסיף נזק לא ממוני (רבע מן הסכום המאקסימאלי כאשר הניזוק נפטר בשל התאונה): 53,112 ₪.

...

בחלופה השלישית, שהיא זו המתקיימת לטעמי, דין התביעה לדחייה מעיקרא.

מכאן ולאור גרסתו הלא מהימנה של מחמוד שחסן לא שפך בבור בו נמצאה גופת המנוח , ההימנעות מהעדת האם, אי העדת נג'ואן, והסתירות הממשיות עליהן עמדתי בגרסת עדי התביעה (האב, ודודו מחמוד), אין מנוס מקביעה שלא ניתן לאשורה לקבוע איזו משאית (ונהג) הנם המעורבים בתאונה.

בסבירות פחותה יש לומר כי למצער, אותם הסתרה והימנעות ראייתית מצד התובעים, אינה מאפשרת לקבוע כלום מדובר בעמימות מובנית או לא. גם אז כאמור לא משתנה התוצאה, ודין התביעה לדחייה.

ביום 7.7.19, התובעת מסרה לקונמרט הודעה ראשונה על נזק של רטיבות בקרטונים ובארגזים של הציוד, שלטענת התובעת נגרם כתוצאה מחדירת מים למכולה.

עם זאת, התובעת נימנעה מלציין את המועד המדויק שלשיטתה נימסרה הודעה ראשונה על הנזק הנטען, בשעה שחובה היה עליה לעשות כן. מן העבר השני, לפי עדות מר גרצנשטיין מטעם הנתבעות, שמבוססת על דוח תנועות המכולה (נספח 3 לתצהירו), המכולה נימסרה לידי התובעת ביום 2.7.2019, ומחומר הראיות עולה כי הודעה ראשונה על נזק נימסרה בשם התובעת לקונמרט ביום 7.7.2019.

בעיניין זה קובעת הוראת סעיף III6 לכללי האג-ויסבי, כי אם לא נימסרה בתוך 3 ימים מיום מסירת הטובין, הודעה למוביל הימי על נזק שארע בטובין שהובלו, אזי "תהא אותה העברה הוכחה לכאורה כי המוביל מסר את הטובין כמתואר בשטר המטען". מדובר בחזקה ראייתית בדין ספציפי, אשר הנטל לסתור אותה במקרה זה מוטל על התובעת.

...

מן המקובץ עולה כי אף אם היתה מוכחת אחריות, הנזק לא הוכח, וגם מטעם זה דין התביעה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

בשים לב לחשבון שכר הטרחה שצירפו הנתבעות לסיכומים, וכן למשאבים שנדרשו מהנתבעות לצורך ניהול ההליך, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪.