בעקבות התאונה הוגש כנגד הנתבע 1, כתב אישום בתיק גמ"ר 7789-04-15, בו הורשע בעבירות של גרימת מוות ברשלנות ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף.
על פי כתב התביעה, התאונה הנה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"), אשר הסבה כאמור ניזקי גוף כהגדרתם בחוק.
הנתבעים לא זימנו לעדות ולו עד אחד, מהחברים המשותפים ו/או שכנים של המנוח ו/או בני היישוב בו התגוררו, ו/או בלקוחות הפיצרייה, על מנת לתמוך בגירסתם כי הקטנוע היה בחזקתו ושליטתו הבלעדית של המנוח, מעבר לשעות העבודה ו/או בתמיכה לטענתם כי המנוח עשה בו שימושים פרטיים ו/או לקח את הקטנוע לביתו לאחר שעות הפעילות בעבודה.
בהתאם להוראות חוק הפיצויים, בהיותו של צד ג'1, מעבידו של התובע וכן, הבעלים הרשום ו/או הבעלים ו/או המחזיק ו/או מתיר השמוש בקטנוע, אשר לא נקט באמצעים סבירים למניעת נטילתו ו/או מניעת השמוש בקטנוע, מבלי שהיה לקטנוע ביטוח חובה תקף המכסה את השמוש שעשה בו המנוח, יש לחייב את צד ג'1, מר עידו שמר, במלוא סכום הנזקים שנגרמו בגין התאונה וזאת בהתאם להוראות סעיפים 9(א)(1) בשילוב עם הוראת סעיף 7(6) לחוק הפלת"ד .
...
לאחר שעיינתי בטענות התובעים ובהתייחסות הנתבעים לעניין זה, אין כל בסיס לטענות התובעים באשר לאופן חישוב תביעתם לפי עקרונות פקודת הנזיקין.
אין כל בסיס משפטי לחישוב התובעים עד גיל 70, שכן הנחת היסוד בפסיקה ביחס לחישוב אובדן השתכרות הינה גיל הפרישה המקובל במשק לשכירים, גיל 67, כאשר התובעים לא הציגו כל ראיה המצדיקה סטיה מחישוב זה, ועל ככן, טענתם נדחית.
לאור המפורט לעיל אני מחייב את הנתבעת 4, קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים לשלם לתובעים 2-3, יורשי עזבון המנוח, דוד זבאן ז"ל, פיצוי בסך 1,321,934 ₪, אגרות בית משפט בתביעה העיקרית ובהודעת צד ג' שהוגשה מטעמה, וכן, שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ כחוק.
