נזקי גוף חמורים בתאונת דרכים: פגיעה בעורף ובצוואר

אין חולק, כי על הנתבעת מוטלת החובה לפצותה בגין ניזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה, בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) והמחלוקת בסוגיית הנזק.

לשאלות הבהרה מיום 30.7.12 השיב, כי צליפת שוט היא מכאניזים של טראומה ובדרך כלל בתאונת דרכים בה הפגיעה הצוארית היא במנגנון אחורי קדמי ולתובעת רגישות על פני החוליות הצוואריות ומישושן גרם לה לכאב.

יתר על כן, הממצא הרנטגני של בלט דיסק אינו יכול להסביר להערכתו, את תלונותיה על כבדות בעורף ובצואר, כאבי פרקים, נימול וקור באצבעות ויש מרכיב נפשי שמעצים את תלונותיה הגופניות.

לדבריה עוצמת ההיתנגשות גרמה לכך שראשה טולטל קדימה ואחורה, לא איבדה הכרה, היתה בהלם ודאגה לחומרת פגיעת האופנוען.

...

ביחס לעתיד, בהעדר הוכחה אחרת, המסקנה היא שהתובעת מתפקדת בביתה ובעבודתה באופן עצמאי.

למסקנה זו ניתן להגיע בדרך של פסיקת פיצוי בסכום צנוע על דרך האומדן והשווי הראוי למתן עזרה על-ידי קרובים שהרי "אין המזיק יכול 'להרוויח' מכך שבני המשפחה יסייעו לנכה ללא תמורה" (ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון, מיום 4.8.05).

סוף דבר אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 138,083 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% והוצאות המשפט.

תביעה זו עניינה בנזקי גוף שנגרמו לתובעת בתאונת דרכים.

בשל ניזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה, הגישה התובעת תביעה זו לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

התובעת התלוננה בפני המומחה בעיקר על כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל ימים, כאבים נודדים המערבים את העורף לעיתים ועוברים לכתפיים, לחזה ולידיים.

המומחה הוסיף, כי הקשר בין חבלות בכלל וחבלות צואר בפרט לבין הופעת פיברומיאלגיה מתואר היטב בספרות ובעשרות מאמרים ויש לקשור בין התאונה לבין התפתחות התיסמונת.

המומחה תאר באריכות את תלונותיה של התובעת בנוגע למצבה לאחר התאונה, כאשר ניכר שבשנתיים הראשונות לאחר התאונה המצב היה חמור יותר ולאחר מכן התייצב.

...

כך במיוחד, כאשר באתי לידי מסקנה שהסכום הכולל שנפסק הוא סכום ראוי, המתיישב עם נזקיה של התובעת ואינו מקפח אותה באופן כלשהו.

הערכת הפיצוי סיכום ביניים לאור כל האמור עד כאן, מתקבלת הערכת הנזקים הבאה: אבדן כושר השתכרות בעבר בתוספת פנסיה 133,771 ₪.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת סך של 721,311 ₪ בתוך 30 יום, בצירוף ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.

אין מחלוקת בין הצדדים שהתובע היה מעורב בתאונת דרכים ביום 25.5.2019 (להלן: התאונה), ואין מחלוקת שעל הנתבעת לפצות את התובע בגין נזק גוף שניגרם לו בתאונה.

נכות רפואית המומחה מטעם בית המשפט ד"ר אבי שזר קבע לתובע נכויות צמיתה בגין התאונה, כדלקמן: בעמוד השידרה הצוארי: בגין הגבלה קלה בחלק מתנועות הצואר – 5% נכות לפי פרט 37(5)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, באופן חלקי ביחס לאותו פריט; בעמוד השידרה המתני: 5% נכות לפי פריט 37(7)(א) לאותה תוספת, גם כן באופן חלקי; כתף שמאל: בגין קרע חלקי עם הגבלה בתנועות לגובה השכמה, נכות בשיעור 7.5% לפי פריט 41(4)(ב) לתוספת (כאשר לתובע נכות קודמת באותה כתף בשיעור של 7.5%).

לציין כי מוריד את החולצה עם יד ימין ואז מרים בקלות ומגיע עם היד לעורף.

אפילו מקום שקיימת חזקה או מעין-חזקה שהנכות התפקודית תואמת את הנכות הרפואית, חוסר שתוף פעולה (ללא הסבר סביר) פועל לכיוון מסקנה שנכותו התפקודית של התובע נמוכה מנכותו הרפואית (שכן, נוכח חזקה כזו, מדוע, אם מצבו התיפקודי של התובע תואם או אף חמור ממצבו הרפואי, נידרש הוא להמנע משיתוף פעולה בבדיקה).

הוצאותיו הרפואיות של נפגע בתאונת דרכים מכוסות בידי קופת החולים מכוח חוק ההתייעלות הכלכלית (תקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009.

...

סה"כ: 77,994 הנתבעת תשלם לתובע סך של 77,994 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע בגין אגרה סך של 715 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום 16.2.2020 ועד לפרעון בפועל.

עוד תשלם הנתבעת לתובע שכר טרחת עורך דין בסך של 11,862 ₪.

הקדמה לפניי תביעה לניזקי גוף, בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975.

" אינני קובע כי עניינה של התובעת דומה לעניינו של הנפגע בפסק דין דכנאס, שם השקרים והאדרת הנזק היו חמורים מאוד ובוטים.

ביום 10.3.14 נבדקה במכון לשיכוך כאב במרכז רפואי רמב"ם. בבדיקתה רגישות ניכרת בשרירי צואר, עורף, חזה וכתף יותר משמאל.

דר ביסתריצקי: 17.07.01 כאבים ברגליים דר זלוטוגורסקי: 25.08.05, 27.07.05 , 17.9.05 דיכאון פוסט לידה דר דויזון: 26.03.02 כאבים בידיים ורגליים 09.11.03 כאבים בצואר 29.08.04 כאבי ראש, סחרחורת, עצבנות, חרדה 14.09.05, 21.08.05, 26.07.05, 14.08.05, 11.09.05, 16.101.05 דיכאון אחרי לידה 02.02.06 כאבים באיזור המותן 15.10.06, 04.11.09 הפרעות היסתגלות 31.05.05 רגישות בצד ימין של הפנים 26.07.05 Trigeminal neuralgla 06.03.14 כאבי צואר, מופנית למרפאת כאב 15.01.06 כאבים בפנים, Temporomandibular כאבים בפנים 28/05/07 ; 11.06.07 כאבים בפנים מימין וגולגולת 19.07.12 גירוי של העצב האוקסיפיטלי 14.04.13 כאבי צואר ד"ר אסמאעיל: 24.01.12 כאבים בצואר, מקרין לכתף ולראש 08.12.15 כאבים בפנים 17.01.16 דיכאון, טפול ב mlro 26.01.14 לחץ נפשי עקב בעיות במשפחה 09.06.16 כאבי צואר, כאבים בפנים משמאל 25.07.13 סכום בקור מרפאת כאב, כאבים ( כנראה בצואר), טפול באלטרול וXANAX דר דגן: 23.07.03, 09.11.13 כאבים בצואר, עם הקרנה לכתף וליד 24.07.13 שפור בכאבי הצואר דר חליל ג'מאל: 24.05.13 תיסמונת כאב, מופנית למרפאת כאב 07.06.13 כאב נאורופתי בצואר וקרקפת מלר"ד כרמל: 09.02.04 תאונת דרכים דר בן דוד: 31.07.01 פסיאליס מימין" (ההדגשה שלי – א.כ.) עינינו הרואות כי לתובעת עבר בתחום הכאב, כאשר בחודש מאי 2013 נרשם כי היא סובלת מתסמונת כאב.

...

אני מקבל את עדותה של התובעת כי היא זקוקה לעזרה בגין מגבולותיה.

סיכום לסיכום יש לפסוק לתובעת את הסכומים כדלקמן: כאב וסבל 41,987 ₪ הפסדי שכר לעבר 188,073 ₪ הוצאות ועזרה לעבר 45,000 ₪ הפסד כושר לעתיד 359,021 ₪ הפסד תנאים סוציאליים 47,182 ₪ עזרה והוצאות לעתיד 110,000 ₪ סה"כ 791,263 ₪ לכן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 791,263 ₪.

כן תישלם הנתבעת אגרה ראשונה בסך 703 ₪ של בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד פסק הדין.

תביעת פיצויים בגין ניזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

במסמך רפואי מיום 17.6.20, בו מצוטט גם הרישום מיום 14.6.20 מצויין: "אתמול היה מעורב בתאונת דרכים. נסע באופנוע קיבל מכה בראש משמאל. חזה שמאל, רגל שמאל. עם זה נבדק במיון צלום חזה ללא עדות לשבר. מתלונן על כאבים, כאבי ראש מעט סחרחורת כאבים בחזה משמאל רגל שמאל. מסרב מבצוע CT מח." וביום 17.6.20 התווסף לרישום: "החמרה בכאבים ראש, צואר כתפיים חזה משמאל." התובע הופנה באותו יום לייעוץ אורתופד ולצילום צלעות משמאל.

טי. שבוצעה לתובע כחודש וחצי לאחר התאונה ניתן ללמוד כי לתובע מצב בסיסי כרוני קודם, כאשר כבר בשנת 2010 התלונן התובע על כאבי צואר/עורף עם זרמים ביד שמאל.

לכך מוסיף המומחה, כי מעיון בתעודת חדר המיון ניתן ללמוד, כי פגיעתו של התובע לא היתה חמורה וכי תלונותיו בנוגע לאיזור הצואר והכתף החלו לא מייד ביום התאונה, אלא לאחר מכן.

...