כך גם חיוב המושב כלפי קרנית הנו מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ולא מכח פקודת הנזיקין וכן הפוליסה לביטוח חבות צד שלישי והפוליסה לביטוח חבות מעבידים (הפוליסות שמכוחן טוען המושב לחבות של איילון) מחריגים במפורש כל נזק שניגרם כתוצאה מתאונת הדרכים נשוא ההליך?
לכן דין התביעה כנגד איילון להדחות מכל הטעמים הנ"ל וזאת אף בלא להכריע בטענת איילון להתיישנות התביעה כנגדה.
בתמצית, משמעות האמור כי מבטחת אשר מוגשת כנגדה תביעה בגין ניזקי גוף שנגרמו לנפגע בתאונה דרכים, נוטלת על עצמה לייצג את המבוטח במסגרת הליך של הודעה לצד שלישי ששולחת "קרנית" כנגד המבוטח.
הטיעון השלישי – לקרוא ולא להאמין – ונצטט מסעיף 5ב': "צד ג' (המושב) יוסיף ויטען כי יש גם למחוק התביעה כנגד הנתבעת 4 (המבטחת!!!) מאחר והנתבעת מס' 5 (קרנית) ....מודה כי לא תטען לקיום כסוי בטוחי באשר לפי המידע שברשותה – הנתבע מס' 1 נהג ללא רשיון נהיגה וללא כסוי בטוחי תקף. כמו כן, הנתבעת מס' 5 קיבלה על עצמה את הטיפול בתביעה הנדונה בהתאם לחוק ולתקנון"
ודוק, האם מי שמייצג מבוטח במסגרת הודעה לצד שלישי, הוא זה שיעתור למחיקת התביעה כנגד המבטחת, דהיינו יסכים מלכתחילה כי אין כסוי בטוחי?
חמור מכך, כל זאת מבלי ש"הלקוח" יודע כי שמו מפיו הודאות שלא בא זכרן.
כאמור, אין אני סובר כי יש מקום לבחון עתה ובדיעבד, איזה טיעון יכול והיה מתקבל בעת שמלכתחילה ויתר עוה"ד על טענה לכסוי בטוחי ועל כן נותר המושב נאלץ להיתמודד – ומבלי שידע זאת – בשאלת החזרה של קרנית אליו, ואף זאת בהיותו מיוצג על ידי מי שלא אינטרס המושב מול פניו.
...
באשר לתביעה כנגד איילון, קבע בית המשפט כי נוכח העובדה כי אין חולק שאלבר הוא שהיה אחראי להפניית העובדים למושב, וכי הוא ששלח את הנפגע ואת רוסלאן לעבודה חקלאית במושב, בהעדר בדל של ראיה להיות הנפגע עובדה של המושב אזי יש לדחות את התביעה כנגד איילון.
לאור כל האמור, לשיטתי, דין הערעורים שניהם להידחות, ובנסיבות הייתי מחייב את מגדל חברה לביטוח בע"מ לשלם למושב שכ"ט עו"ד בגין הערעור בסך 40,000 ₪, כאשר מצטרף אני לאשר ציין חברי, כי יש לחייב את המושב לשלם לאיילון חברה לביטוח בע"מ הוצאותיה בסך 20,000 ₪ לרבות העברת הפיקדון שהפקיד המושב כפי שציין חברי.
ישעיהו שנלר, שופט, סג"נ
אב"ד
השופטת עינת רביד:
אני מסכימה עם חברי, השופטים שנלר וורדי, כי יש לדחות את ערעור המושב נגד המשיבה 2.
חברי, השופט ורדי קבע, כי גם בהנחה להצגת מצג שווא וחשש לקיומו של ניגוד עניינים, "הרי שבפועל, בסופו של דבר, לא הייתה כל אפשרות לתוצאה אחרת עקב העובדות הברורות, שאינן למעשה במחלוקת, כי רוסלאן נהג ברכב, ובהנחה המתבקשת שנציגי המושב לא היו נוקטים בהליכים בתביעות והצהרות שאינן אמת ואינן נכונות לא הייתה משתנה התוצאה גם אם היה מייצג את המושב עו"ד אחר." חברי, השופט שנלר, מצא כי התנהלות המבטחת פגעה באוטונומיה של המושב, ולחילופין מצדיקה פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני, כאשר הפיצוי נפסק על ידו על דרך האומדנא.
