נזק לשמלה לאחר ניקוי במכבסה

התובעת רכשה שמלה בעלות 3,500 ₪ ואחסנה אותה בארון למשך התקופה הנ"ל. 4 ימים לפני מועד החתונה, מסרה אמה של התובעת שמלה לניקוי במכבסה של הנתבע, כאשר לדבריה הנתבע הוא שהמליץ על עריכת נקוי יבש, למרות שביקשה גיהוץ בלבד.

לאחר ששקלתי את טענותיהם ואת ראיותיהם של הצדדים, אני סבורה כי עלה בידי התובעת להוכיח שהנתבע הסכים ליטול את השימלה לניקוי יבש ולא הסיר מעצמו באופן מפורש אחריות לתוצאות הניקוי.

אינני סבורה שהנתבע יכול להסתמך על הגבלת פיצוי זו במקרה שבו הסכים ליטול אחריות, בשם התובעת, חרף שהמכבסה אליה נשלחה השימלה הודיעה לו כי עלול להגרם נזק.

...

לאחר ששקלתי את טענותיהם ואת ראיותיהם של הצדדים, אני סבורה כי עלה בידי התובעת להוכיח שהנתבע הסכים ליטול את השמלה לניקוי יבש ולא הסיר מעצמו באופן מפורש אחריות לתוצאות הניקוי.

לאחר כל אלה אני מחליטה לחייב את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך של 5,700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל וכן הוצאות משפט בסך 500 ₪.

מתברר, כך לטענת הנתבעת, בעוד שבפני המומחה תארה התובעת היתנהגות הימנעותית ומצב חרדתי, עולה תמונה שונה מתמונותיה שהוצגו (נ/8 עד נ/10), בהן ניתן לראות, כי התובעת מקיימת שגרת חיים רגילה, ויוצאת מביתה לסידורים, כשהיא לבושה שמלה החושפת את הצלקות בשוק רגל שמאל, וכשאין היא נעזרת בקב הליכה, (בנגוד להופעתה בבית-המשפט עם קב הליכה).

בנוסף, ומאחר ונשאה לבדה גם בפרנסת אמה הקשישה, לאחר שהתאלמנה בשנת 2007, נאלצה לעסוק בשתי עבודות נוספות; בעבודות ניקיון בבתים פרטיים ובמכירת סנדוויצ'ים. משתי עבודות אלו הרויחה, לטענתה, כ-5,000 ₪ לחודש.

באשר לעזרת צד ג' לעתיד, לטענת התובעת, זו כוללת "עזרה בשכר בבית", כלשונה, עבודות ניקיון ושרותי כביסה, בהקף של 3 פעמים בשבוע, 5 שעות בכל פעם, לפי 40 ₪ לשעה, כך שהיא עותרת לפצוי חודשי בסך 2,400 ₪, מהוונים ל-16 שנים, 365,612 ₪ (סעיפים 82, 83 לסיכומי התובעת).

ב"כ התובעת מפנה לפסק-הדין שניתן ע"י כב' השופטת דודקביץ' ביום 11/09/2013, ת"א 53595-10-10 (מחוזי מרכז), מנורה מבטחים פנסיה בע"מ נ' המאגר הישראלי לביטוח ברכב, אשר קבעה (בעקבות ההלכה שנקבעה ב-רע"א 7946/09 מקפת החדשה נ' אנוך ואח'), (להלן: "הילכת מקפת החדשה"), כי תשלומים מקרן פנסיה חדשה ייחשבו בדרך-כלל כתשלומים לפי חוזה ביטוח, שאין לנכותם מהפצוי המגיע לתובע, כך שקרן הפנסיה אינה בגדר מטיב נזק, ואין לה עילת תביעה כנגד המבטחת.

...

על תקופות האשפוז ניתן ללמוד מהמסמכים הרפואיים שהוגשו, אלא שהתובעת אינה מפרטת מספר הימים של האשפוז במוסד השיקומי, וכן לא הוגש מסמך המעיד על אשפוז שיקומי זה. משכך, הנני קובע, כי התובעת אושפזה 18 ימים; וחישוב הפיצוי בגין כאב וסבל ייערך על בסיס ימי האשפוז הנ"ל, וגובה הנכות הרפואית המשוקללת, בשיעור 49%.

מסקנתי היא, משלא הובאה ע"י התובעת כל ראיה בדבר מאפייני התקבולים שקיבלה מ"מגדל מקפת", יש לנכות גם תקבולים אלה מסכום הפיצוי שייקבע, ואלה עומדים על סך 30,660 ₪.

ל3יכום: הנני מחייב את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת פיצויי כדלקמן: א. הפסד שכר לעבר – 257,700 ₪.

התובעת הוסיפה והתייחסה לתפקודה בבית ובשגרה והצהירה כדלקמן: "עד היום אני סובלת כמפורט לעיל ובכלל זה מכאבים חזקים והגבלות תנועה ברגל, כאבים בעמידה, בישיבה בשכיבה יש רטט ורעידות ברגל. חוסר יציבות. אפילו הצלקות ברגל כואבות מגע וגם מגע הבגדים ושפשוף שלהם מכאיב. לא יכולה לעשות פעולות כמו ריצה, מתקשה בהליכה ממושכת ועמידה ממושכת, לא יכולה ללכת למרחקים, מתקשה בקיפול הרגל, בעליה ובירידה במדריגות, הולכת עם צליעה קשה שהתגברה עוד יותר בשנה האחרונה ובזמן האחרון ויש לי בצקות ברגליים. המיגבלה ברגל משפיעה גם על הגב. גורמת לכאבים ולמגבות אני מוגבלת בכל פעולות עם מאמץ גופני, מוגבלת בתיפקוד הכללי היומיומי, בעבודות במשק הבית, כולל נקיון, כביסה, עבודות מטבח, סידור הבית. טפול בילדים. לכל עבודה פיזית אני מוגבלת גם בעבודה הדורשת חשיבה עבודה במשרד עבודה שדורשת לימודים, זיכרון, שינון רכוז ומחשבה.

התובעת עומתה עם הסרט, בו היא צולמה על ידי חוקר מטעם הנתבעת, כשהיא הולכת נמרצת וענתה "אם אתה אומר שראית את הסרט בו רואים אותי נמרצת והולכת מהר אחרי שתליתי כביסה באותו יום, וזה לא מסתדר עם מה שכתוב בתצהירים, אני משיבה שזה לא מה שכתוב בתצהיר, אני עושה קניות, זזה, תולה כביסה, אין לי ברירה, לאחר מכן חוזרת הביתה בוכה במשך כ-4 ימים, יום אחד של כביסה ושטיפה וקניות אני במיטה 4 ימים" (עמ' 7 ש' 13).

התובעת לא התלוננה על קשיים תיפקודיים כלשהם בקשר לצלקות, אך טענה כי הצלקת מונעת ממנה ללבוש שמלות כי הרגל שלה מעוותת והשפשוף של הרגל עם הרגל השנייה מאוד כואב לה. כן הוסיפה וטענה כי כשהיא לובשת מכנסיי ג'ינס, זה גורם לה לשפשוף ולשלפוחיות.

התובעת הצהירה בתצהירה ובחקירתה הנגדית כי לאחר התאונה היא ניסתה למצוא עבודה שתתאים למגבלותיה, כך למשל ניסתה לחזור לעבוד בקייטנה בה עבדה, אך בשל מגבלותיה היא לא הצליחה לתפקד וגרמה לנזקים "הסתבכתי עם כספים וראיתי שזה לא עובד...לא הייתי מרוכזת". בהמשך, אביה סידר לה עבודה אצל חברו, בחברת אפריאט עבודות עפר ופיתוח, שם עבדה כמזכירה אבל הרגישה כי אינה ממלאת את תפקידה כראוי ועל כן המעסיק ביקש להפסיק את עבודתה.

...

סוף דבר אשר על כן נקבע כי על הנתבעות לפצות את התובעת בסכומים כדלקמן: הפסדי שכר לעבר 268,342 ₪ הפסדי שכר לעתיד 439,508 ₪ ג. אובדן זכויות סוציאליות 30,500 ₪ ד. כאב וסבל 130,389₪ ה. עזרה וסיעוד לעבר 80,000 ₪ ו. עזרה לעתיד 180,000 ₪ ז. הוצאות רפואיות 55,000 ₪ ח. הוצאות נסיעה 50,000 ₪ ט. הוצאות משפט 9,000 ₪ ____________________________________________ סה"כ 1,242,739 ₪ ניכויי מל"ל על פי חוות דעת אקטוארית מיום 21/10/12, סכום תשלומי המל"ל המגיעים לתובעת על פי קביעת המל"ל , כולל ריבית על תשלומי העבר, עד ליום 31/10/12 , הינו סך - 844,641 ₪.

התוצאה היא כי מסכום הפיצוי האמור בסעיף 116 לעיל, יש לנכות את הסכומים הבאים: ניכויי מל"ל בסך 650,374 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31/10/12 (מועד עריכת חוות הדעת) ועד למועד פסק הדין.

הנתבעת תשלם את יתרת הסכום שיתקבל, בצירוף שכ"ט עו"ד כדין בשיעור 15.34%.

שמאי הנתבעת אימץ את חוות דעת המומחה, אך החליט להכיר בנזק נוסף, מעבר לאמור בה. לדעתו, נוכח אופי השמלות ומאחר ומדובר בפריטים יוקרתיים, יש להכיר כאובדן מוחלט גם בשלושת השמלות שלדעת המומחה מחייבות כביסה או נקוי ייבש (פרק ב' להסברים להערכה, נ/4, עמ' 4).

שאלה אחרונה זו קשורה בשאלה נוספת, שאלה יותר שיווקית, והיא, אם יש בכלל טעם בשיקום הנזק, ואם ניתן יהא למכור את השמלות לאחר שניזוקו ושוקמו.

...

לאור האמור הגעתי למסקנה שיש לקבל את טענת התובע כי השמלות שניזוקו, אינן ברות שיקום, ויש להכיר לגביהן בנזק מוחלט.

לאור האמור, אני מקבלת את חוות דעתו של מומחה הנתבעת, וקובעת שעלות ייצור השמלות שניזוקו עולה כדי 49,000 ₪ (14 X 3,500 ₪).

התוצאה התוצאה היא שהתובע הוכיח רק חלק מהנזקים שתבע, בסכום של 49,000 ₪.

לטענת התובעת, בחודש אוגוסט 2013 העבירה לנתבע, המפעיל בית עסק המעניק שירותי כביסה וניקוי יבש, שימלת ערב אשר נרכשה כחודשיים קודם לכן בעלות של 4,392 ש"ח, בחנות "מאדאם דה פומפאדור", לצורך ניקויה לאחר שהשמלה הוכתה עקב שפיכת יין לבן על השימלה.

התובעת תמכה טענותיה בחוות דעת מומחה מטעמו של מר אבנר רוזנגרטן, בעל תואר בכימיה ותואר מוסמך בפיסיקה שימושית ומדע החומרים, אשר חיווה דעתו לאחר בדיקת השימלה, ומצא כי לאחר בדיקה השוואתית של הכתמת השימלה ביין לבן, נקוי במים וייבוש, לא נראה כי נגרמו נזקים (שינוי מכאני) בשמלה, ומסקנתו הייתה כי יין לבן אינו יכול להיות הגורם להכתמת השימלה.

...

נתון זה לא הופיע רק בכתבי הטענות, אלא הנתבע כתב נתונים אלו במכתבו לתובעת מיום 3.11.2013, עשרה חודשים לפני שהוגשה התובענה, תוך שהנתבע מציין: "השמלה הוחזרה אלינו ע"י המתפרה בבקשה לעשות את מה שניתן". בהתאם אני סבור, כי למעשה השמלה ניזוקה והייתה ניזוקה, עוד בטרם הובאה לנתבע; יתר על כן, העובדה כי השמלה הוחזרה וטופלה רק לאחר שהתובעת עמדה על ניסיון הטיפול, שומטת את הקרקע תחת הטענה כי הנתבע הציג מצגי שווא בדבר יכולתו ומיומנותו לטפל בנזק, והרי בתחילה סירב לטפל בנזק; התובעת העידה (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 14.5.2015, שורה 10) "המתרה יצרה אתי קשר כזה הוחזר והם החזירו את השמלה לנתבע באישורי". לפיכך, כאשר חוות הדעת אשר הוגשה הייתה לא רלוונטית, וכאשר התברר כי אכן הנתבע סירב בתחילה לטפל בשמלה ועשה כן רק לאחר שהתובעת עמדה על כך תוך שהיא מודעת לאפשרות כי הטיפול לא יועיל ואף עלול לגרום לנזק (אציין כי הגם שהוגש תצהיר מנהל המתפרה, הלה לא הגיע להעיד בפני בית המשפט), סבורני כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, קרי, להוכיח במאזן ההסתברויות כי הנתבע הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, או הציג מצגי שווא רשלניים, ודינה של התובענה להידחות.

התובענה נדחית; בשל נסיבות העניין, ובין היתר צערה הרב מאוד של התובעת כפי שהשתקף בפני, והעובדה כי בפועל שילמה עבור שירות שלא הועיל, לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.