נזק לרכב חישוב לפי עלות תיקון או דו"ח שמאי

כתבי הטענות בכתב התביעה – טוען התובע כי ביום 30.11.21 פגע רכב המבוטח אצל הנתבעת במוניתו וגרם לו לנזק המפורט בדו"ח השמאי מטעמו, מר רפי ****, שהוגש לנתבעת לתשלום.

התובע ביקש לקבל את סכום הנזק בהתאם לדו"ח השמאי, לפני תיקון.

אשר לאומדן הנזק ביחס לשני החלפים – הפנס והכנף, סבורני כי בהנתן העובדה כי הנתבעת לא עמדה על זכותה לחקור את השמאי מטעם התובע, יש לאמץ את קביעתו בחוות דעתו ולפיה עלותו של פנס ראשי שמאלי עומדת על סך של 2,511 ₪ ואילו עלותה של כנף ימין הקדמית עומדת על סך של 2,162 ₪ והנתבעת תשא בעלויות אלו.

עם זאת, הוסיף השמאי מטעם הנתבעת כי גם החישוב שערך השמאי מטעם התובע בנקודה זו הנו שגוי שכן שווי המונית נמוך יותר ולפיכך גם אם תיקבע זכאותו של התובע לפצוי הרי שירידת הערך צריכה לעמוד על סך של 980 ₪ בלבד.

...

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, מצאתי כי יש לקבל את תביעת התובע בגין ימי העמידה, וכי אכן עקב התאונה ועקב התיקון, החלקי אמנם, נפגעה פרנסתו.

סוף דבר הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה בגין כל רכיביה.

לפיכך, אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, סך של 6,042 ₪ כולל הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.

עוד טענה הראל בסיכומים כי אין להתיר הרחבת חזית נוספת מצד התובע שטען לראשונה בסיכומיו שהיה על השמאי לקבוע ירידת ערך נוספת בגין התיקון הלקוי הנטען מצד המוסך, וממילא יש לדחות הטענה גם לגופה שעה שאינה עולה בקנה אחד עם טענתו האחרת של התובע לכך שהיה זכאי לערך הרכב במועד התאונה מאחר שצריך היה להכריז עליו כעל "אבדן גמור". הראל הוסיפה וטענה בסיכומיה כי יש לדחות גם את טענת התובע שצריך היה להכריז על רכבו כעל אבדן גמור, תוך שהפנתה למסמך רישמי מטעם משרד התחבורה לעניין חישוב נזק גולמי לרכב הקובע שיש לחשב את שוויה של מונית כשווי רכב פרטי מאותו יצרן, דגם ושנת ייצור ללא הפחתות בגין עבר תאונתי, מונית וכד' באופן שמחייב בעניינינו את הקביעה שאחוז הנזק הגולמי עומד על 29% בלבד.

מר עידן ציין בחוות דעתו, בין היתר, כי הפגוש הקידמי החצוני הוא כזה שבוצע בו תיקון ולא הוחלף ומדובר בפגוש משומש שצבעו הקודם היה לבן; אובחן קרע במגן הקידמי הדומה לקרע שנראה בפוגש שניזוק בארוע כפי שנראה בתמונות השמאי ברקוביץ; קורת הרוחב לא הוחלפה אף היא - אובחנו עיוותים בקורת הרוחב כאשר בחשבונית ובדוח השמאי צוין שהותקן חלק חדש ובעל הרכב הצהיר כי לא היה כל ארוע מסיום תיקון הנזק במוסך ועד לבדיקתו על ידי מר עידן; ואותרו נזילות צבע חמורות המעידות על צביעה באיכות ירודה וקילופי צבע חמורים בפגוש הקידמי ובכנף הקידמי שמאלי.

לטענתו הודיע לכלמוביל כי לאור בדיקתו אין כל קשר לכלמוביל לארוע התאונה או לתיקון הנזקים על ידי מוסך 10 ואין מקום למעורבותו, ובהתאם גם התבקש שלא להכין חוות דעת ולא הכין חוות דעת כזו (ס' 3(ב) לתצהירו).

מרבית טענותיו של התובע נדחו, לא הוכח כי הוחלפו לו ברכב חלפים משומשים במקום חדשים, וכל תביעתו המנופחת והמוגזמת שהועמדה על סך של 205,666 ש"ח הצטמצמה בסופו של יום לנזק בגובה אלפי שקלים בודדים, שעיקרו שכר השמאי מטעמו וירידת הערך שנגרמה לרכבו כתוצאה מהתיקון הלקוי שבוצע על ידי מוסך 10 – תיקון לקוי שמוסך 10 הודה בו מלכתחילה ואפשר לתובע לתקנו ללא עלות נוספת, בעוד שהתובע מסיבותיו סרב לעשות כן. תחת זאת בחר התובע ליגרור שורה שלמה של גורמים לתביעה משפטית ארוכה ומסורבלת, שהועמדה על סך של 205,666 ₪ על אף ששוויה הריאלי היה למן היום הראשון - נמוך בהרבה.

...

סיכום מכל המקובץ אני מוצאת לנכון להורות כי התביעה מתקבלת בחלקה בלבד וכנגד הנתבעים 1-2 בלבד כדלקמן: הנתבעת 1, מוסך 10, תשלם לתובע סך של 4,083.5 ₪ (גובה הנזק שקבעתי בגין ירידת הערך שנגרמה כתוצאה מהתיקון הלקוי), בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה, ומחצית האגרה ששולמה.

התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחית.

התביעה כנגד הנתבעת 4 נדחית.

(1) יחושבו וישולמו לפי האבדן או הנזק לרכב ביום קרות מקרה הביטוח, לרבות בשל ירידת ערך".

ביום 14.5.19 נבדק הרכב ע"י שמאי מטעם הנתבעת, בר עוז שמואל, אשר העריך את עלות תיקון הנזק בסך של 35,100 ₪ (כולל מע"מ), ואת ירידת הערך בשיעור של 6.5% ובסך של 9,729 ₪.

כשאני בא לעשות דו"ח לרכב, אני רושם את התקנה, אבל הדו"ח שעשיתי הוא לא לתיקון, אלא לבקרה, ולכן אני מוריד ממנו את התקנה".

שווי הרכב במועד התאונה (ועל כך אין מחלוקת בין השמאים) עמד על כ- 150,000 ₪; התובע מכר את רכבו ב- 72,000 ₪; עלויות התיקון וירידת הערך כפי שנקבעו ע"י שמאי התובע מגיעות לסך של כ- 72,000 ₪.

...

טענת הנתבעת לא נטענה בכתב ההגנה ואף אין לה זכר בחוות דעת השמאי מטעמה, לפיכך לא מצאתי מקום להידרש לה. בכל מקרה, לא מצאתי בטענות אלה כדי לשנות את המסקנה אליה הגעתי.

לסיכום עד כאן, אני מקבלת את חוות דעת שמאי התובע במלואה כמשקפת את הנזק שנגרם לתובע במועד קרות מקרה הביטוח.

ככל שנותר הפרש של 150 ₪ (כולל מע"מ) הרי שהוא זניח ולא הוכח כי התובע זכאי לו. התביעה בגין השחתת זמן וימי עמידה בסך 2,000 ש"ח – לא הוכחה ולפיכך, נדחית.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 27,497 ₪.

על כן יש להציג את עלות התיקון בפועל ששולם למוסך המתקן ואת עלות קניית החלפים; עלות התיקון לנזקים עצמיים לרכב התובעת או לרכב אחר מציי הרכב שלה כדי לאמוד את עלות התיקון בפועל; קבלות תשלום בפועל ולא הוראות תשלום מרוכזות על פי החשבוניות שצורפו לכתב התביעה וכן להציג את ההסכם עם שמאי הרכב וקבלת תשלום בגין שכ"ט שמאי.

בקליפת האגוז אעיר, כי לא ברור כיצד השמאי כותב בדו"ח שלמבוטח אושרו 28 ימי רכב חליפי משהוא לא החברה המבטחת אלא אם הוא שמאי מטעמה, ואז עולה השאלה האם מדובר בעובד פנימי או חצוני מבחינת העלויות עבור התובעת.

מכל מקום, לו הייתה מוצגת קבלה בדבר גובה התיקון, כי אז אין צורך להכנס לשאלות האם התובעת זכאית להנחות והאם קיבלה הנחות כחברת השכרה בגין תיקון רכבים באופן שהתשלום ששילמה עבור הנזק שניגרם לה בפועל, הוא מופחת בהתאם לחישוב שנתי מקום בו היא זכאית להנחות.

...

סיכומו של דבר תשלום תגמולי ביטוח לצד שלישי מותנה במספר תנאים.

עם זאת, אני סבורה כי על הנתבעת לשאת בעלות חוות דעת שמאי ועל כן אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובעת סך של 550 ₪ מתוך 690 ₪ על דרך האומדנא, בשים לב לכך שמדובר בסכום נמוך שניתן לבצע אומדנא (עת ספק אם הסכום המשולם גם אם על ידי חברת השכרה או ביטוח או ליסינג עומד על פחות מסך של 400 ₪) וסכום שבוודאי יש להניח ששולם גם אם השמאי עובד עם התובעת משמדובר בשמאי חיצוני ונדרש לעבודה ספציפית בנוגע לרכב הספציפי לתת את חוות דעתו על העלויות הכרוכות גם בהוצאות משרד.

בשים לב לכך שאין מדובר בתביעה שכן הייתה אמורה לבוא לעולם והפער הניכר בין סכומה לבין הסכום שנפסק נובע מאי הוכחת שיעור הנזק כאשר האחריות לנהג נתבעת 1 נובע לא על דרך של הוכחה באופן פוזיטיבי כאחריות מלאה אלא בשל אי סתירת הגרסה עת בידי הנתבעת 2 היה לפעול יותר כדי לקבל את הגרסה של הנתבעת 1 ומשכך הוקמה אחריות ואין מדובר בחיוב הנתבעת 2 בשל פסק דין בהעדר הגנה או התייצבות של הנתבעת 1 או הוכחה פוזיטיבית כאמור, עת בסופו של יום התביעה לולא רכיב ירידת ערך הייתה נדחית בפועל, מצאתי לחייב נוכח התוצאה את הנתבעת 2 בתשלום הוצאות משפט בסך של 1300 ₪ וסך של 950 ₪ שכ"ט עו"ד. סך הכל תשלם הנתבעת 2 לתובעת סך של 4357 ₪ תוך 30 יום מהיום.

חוזר המפקח על הביטוח 2007-01-08 קובע בסע' 3 ו. הדברים הבאים: "הצעת התיקון והשומה של שמאי החוץ יהיו הצעת התיקון והשומה הקובעות, אלא אם כן הציג המבטח בכתב הצעת תיקון או שומה נגדיות (של כל שמאי כלשהוא) והודיע על רצונו לערער על הצעת התיקון או השומה לשמאי מכריע כמפורט להלן, לא יאוחר מיום עבודה אחד מיום עריכת הצעת התיקון על ידי שמאי החוץ ומסירתה למבטח או שבוע ממועד העברת השומה למבטח, לפי העניין." בהתאם להוראות חוזר המפקח, הוראות אלה חלות גם בנוגע לתביעה של צדדי ג'.

לטענת הנתבעת, אין די במסמכים שצורפו מאחר ולא צורף דו"ח שמאי לתאונה קודמת מיום 22.4.19, לא צורף פלט רכוז תשלומים, לא נימסר מידע מה עלה בגורל השרידים ותמונות הנזק לא הועברו בבודדת.

אשר על כן, לא הובאה בפני ראשית ראיה שבתאונה הקודמת נקבעה לרכב ירידת ערך אשר יכולה להשפיע על חישוב ערכו.

יתרה מכך, התשלום עבור האביזרים למבוטחת התובעת ועלות העבודות בצרוף מע"מ כדין ביחד עם הפצוי בגין הנזק לרכב כמפורט בחוות דעת השמאי, מתיישב עם הסכום אשר שולם בפועל למבוטחת התובעת.

...

לסיכומם של דברים, התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 284,900 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בדיון הוכחות מיום 5.6.23, שבסופו של דבר לא התנהל לגופם של דברים, נקבע שהתובעת תזמן את השמאי ומבוטחה בלבד והתיק נקבע לדיון הוכחות נוסף.