על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבם, תוך שאני לוקחת בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוואנטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל חלקית, כך שהאחריות לקרות התאונה תחולק באופן שווה בין שני הנהגים המעורבים בתאונה.
וכמצוות תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961:
"לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהיתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך."
בנסיבות העניין, אני מקבל את התביעה חלקית, כך שהאחריות לקרות התאונה תחולק באופן שווה בין שני הנהגים המעורבים בה.
הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, תשלמנה לתובעת את הסכומים הבאים:
סך של 4,682 ₪ שהנו 50% מסכום התביעה (בנכוי ימי עמידה), בתוספת אגרת בית המשפט, שכר טירחת עורך דין בסך של 2,200 ₪ ובצרוף הפרישי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
בית משפט אינו יכול להסכים עם זילות בית המשפט, ומכאן חובתו של עורך הדין להתנהל בצורה הולמת, ולהמנע להטריד את בא כוח הצד שכנגד ואת בית המשפט על חשבון כלל הממתינים לבירור דינם.
...
על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקחת בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, כך שהאחריות לקרות התאונה תחולק באופן שווה בין שני הנהגים המעורבים בתאונה.
להלן הטעמים אשר הביאוני לכלל המסקנה שלעיל.
את התאונה היא תיארה כך:
"זה היה מזמן אבל אני זוכרת שבאתי מכיוון דרום לכיוון הבית, כשעברתי את הצומת היה פקק שעה של פקקים עברתי את הצומת הייתי בנתיב השמאלי של האוטובוס, אני עמדתי בנתיב השמאלי של האוטובוס והמשכתי ישר ואחר כך הייתי צריכה לפנות שמאלה והיה פקק נסענו לאט, הייתי לבד ברכב. פתאום הרגשתי מכה האמת שנבהלתי עצרתי את האוטו נהגים מאחורה צפרו, עצרתי לראות מה קרה וראיתי שהמראה נפלה היא אפילו לא נשברה היא התפרקה מהמקום ועצרתי את הנהג, ואז התקדמנו לעצור כי אי אפשר לעצור הוא עצר בצד ימין ואני אחריו. אני נראה לי עמדתי בנתיב האמצעי הייתי צריכה להמשיך ישר, האוטובוס בא כנראה מתחנת האוטובוס, נראה לי. זה לא התמונה של המקרה. התקדמתי והרגשתי מכה באוטו לא קלטתי שזה מראה. לשאלת בית המשפט אם ראיתי את התאונה כשהרמתי את הראש ראיתי אותו קרוב אלי, הסתכלתי קדימה וראיתי אותו מצד ימין שלי. ( מפרוטוקול הדיון, ההדגשה לא במקור).
וכמצוות תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961:
"לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך."
בנסיבות העניין, אני מקבל את התביעה חלקית, כך שהאחריות לקרות התאונה תחולק באופן שווה בין שני הנהגים המעורבים בה.
הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, תשלמנה לתובעת את הסכומים הבאים:
סך של 4,682 ₪ שהינו 50% מסכום התביעה (בניכוי ימי עמידה), בתוספת אגרת בית המשפט, שכר טרחת עורך דין בסך של 2,200 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
