מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

נזק לנפגע תאונת דרכים שנפטר לאחר הגשת התביעה

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 8010-07-20 א. ר. ס ז"ל ואח' נ' קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים ואח' ת"א 55088-05-21 א.א. ע ז"ל ואח' נ' קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים בפני כב' השופט יורם ברוזה, סגן הנשיא תובעים (ת.א. 8010-07-20) 1.עיזבון המנוח ס. א. ר. ז"ל 2.מ. א. ר. 3.ז. א. ר. 4.ל. א. ע"י ב"כ עו"ד ארז ביטון תובעים (ת.א. 55088-05-21) 1. עיזבון המנוח א.א.ע ז"ל. 2. א.א.ח. 3. א.א.י. (קטין) 4. א.א.ב. 5. א.א.ע. ע"י ב"כ עו"ד זיאד אלסנע נתבעים 1.קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים ע"י ב"כ עו"ד עמליה ליאור 2.ס. א. ר. ע"" ב"כ עו"ד נימר אלטורי צדדים שלישיים 1. ס.א.ר. ע"י ב"כ עו"ד נימר אלטורי 2. מ.ג. (נמחקה) ע"י ב"כ עו"ד מחמוד אלסנע פסק דין
ת.א. 55088-05-21 לאחר שתיק 8010-07-20 כבר היה קבוע להוכחות בשאלת החבות (שכן הוגשו הסכמי פשרה לגבי גובה הנזק), הגישו יוריש המנוח א.א.ע. תביעה זו שבה תבעו מקרנית כי תשלם להם את הפצוי המגיע בעקבות מותו בתאונה.
...
הנני מקבל את ההודעה לצד ג' כנגד הנתבע במלואה, על הנתבע לשפות את קרנית במלוא הסכומים שתשלם לתובעים בפועל.
כמו כן ישלם הנתבע לקרנית מלוא החזר הוצאות ושכר טרחת עו"ד שבהם נשאה.
הנני מקבל את ההודעה לצד שלישי וקובע כי על הנתבע יהיה לשלם לקרנית את מלוא הסכומים שתשלם לתובעים.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

פסק הדין ניתן עוד לפני הילכת "השנים האבודות" ולכן חלקו אינו רלבאנטי עוד, אולם ההלכה לגבי נזק לא ממוני לא השתנתה ולגבי זכויות העיזבון נקבע שם, כי לגבי התאונה הראשונה, היה זכאי הנפגע, עוד בחייו, לפצוי בגין נזק לא ממוני, לפי תקנה 2 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976 (ולא לפי תקנה 4, אשר חלה על התאונה השנייה, בגינה הוא נפטר).
לא אסיים בטרם אזכיר את סעיף 25 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 אשר קובע כי אדם שניפגע על-ידי לשון הרע ומת תוך ששה חדשים לאחר פירסומה, בלי להגיש תובענה/קובלנה, רשאים יורשיו להגיש תובענה/קובלנה תוך 6 חודשים לאחר מותו.
...
זו השאלה בה יש לדון בערעור זה. לאחר שנתתי דעתי לכל אשר בפניי וקיימתי דיון בנוכחות הצדדים, מצאתי כי יש לקבל את הערעור ולהחזיר את התיק לבית משפט קמא לצורך דיון במועדי ההנגשה הקבועים בתקנות וכן בגובה הפיצוי.
אין בידי לקבל טענה זו; סעיף 19(ב) לפקודת הנזיקין אינו מסייג את ההוראה הכללית אשר בסעיף 19(א) לפקודה, אלא מתייחס לשאלה אחרת - היא שאלת הניכויים מסכום הנזק (או התוספות לו) היינו – מה דינם של הפסד או רווח שנגרמו לעיזבון כתוצאה ממותו של הניזוק-התובע, והאם יש לכלול אותם בחישוב הפיצויים: "...יהיו הפיצויים שניתן להיפרע לטובת העזבון מחושבים בלי שים לב להפסד או לריווח שנגרם לעזבון עקב המוות, אבל ניתן לכלול בהם סכום להוצאות קבורה." אבל לעניין זה, בניגוד לסעיף 19(א), יש נפקות אם מותו של התובע נגרם כתוצאה מהעוולה (בגינה הוגשה התביעה) אם לאו, וכלשון הסעיף: "...היתה עילת תובענה מוסיפה לעמוד כאמור לטובת עזבונו של נפטר, והמעשה או המחדל היוצר את העילה גרם למותו...". היות שבמקרה זה אין חולק על כך שאין קשר בין העוולה למות המנוח, אין אנו נדרשים להיכנס לגדרי סעיף 19(ב) מלכתחילה, ואין בו בכדי להוריד או להוסיף לערעור.
לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את הערעור וקובעת כי המערערת, מכוח היותה יורשת של המנוח, נכנסת בנעליו, מכוח סעיף 19(א) לפקודת הנזיקין וזכאית לפיצוי שהיה מגיע למנוח בגין אי הנגשת הנכסים הנ"ל, בהתאם לחלקה בעזבון.
המשיבה תשלם למערער את אגרת הערעור, בשיערוך כדין וכן שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום הרצליה נפסק כדקלמן:

לפניי תביעת עזבון, אשר הוגשה לפי סעיף 12(א)(1) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות-דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), לפצוי בגין ניזקי גוף, אשר כנטען בכתב-התביעה, נגרמו למנוחה ז"ל (להלן: "המנוחה") ביום 13.6.18, כתוצאה מתאונת-דרכים בה הייתה מעורבת (להלן: "התאונה").
התביעה הוגשה בתחילה על-ידי המנוחה בעצמה ומונה בעיניינה מומחה מטעם בית-המשפט בתחום האורתופדיה, אולם לאחר הגשת התביעה ובטרם היא נבדקה על-ידי המומחה וממילא בטרם פעלה להגשת תצהיר עדות ראשית ונחקרה בחקירה נגדית, נפטרה המנוחה ללא קשר לתאונה.
...
מכאן ובהינתן תקופת האשפוז והשיקום בסמוך לאחר התאונה; מצבה הרפואי של המנוחה כתוצאה מהתאונה, הכולל, בין היתר, שברים באגן, בכנף הסקרום מימין, ברמוס פוביס תחתון ועליון מימין, בברך ימין, בפיבולה ובפטלה ורגל שקובעה בגבס גבוה מעל הברך; ההנחה הסבירה שהן בתקופת האשפוז והן בתקופה מאז שחרורה לביתה ועד לפטירתה, נדרשה המנוחה במצבה כאמור לעזרה מוגברת של בני-משפחה ובפרט בשים לב לגילה המתקדם במועדים הרלוונטיים; בשים לב לתקופה שחלפה ממועד התאונה ועד למועד פטירתה, אני סבורה כי בנסיבות העניין יהא זה נכון וראוי לפסוק בראש נזק זה פיצוי על דרך האומדנה בסך של 10,000 ₪.
בשים לב לכך שהפיצוי שמצאתי לפסוק בראש נזק של עזרת הזולת אינו אלא בגין עזרה מוגברת של בני-המשפחה, להבדיל מעזרת מטפלת סיעודית, אני סבורה, כי אין מקום לניכוי ההפרש בין תמיכת הסיעוד בגין מטפלת סיעודית בתקופה עובר לתאונה לתמיכת הסיעוד בגין מטפלת סיעודית בתקופה לאחר התאונה וכך אני מורה.
סוף דבר מכאן שנזקי המנוחה כתוצאה מהתאונה עומדים על סך כולל של 41,810 ₪ כמפורט לעיל ולהלן: הוצאות בגין אביזרי שיקום - 5,000 ₪ עזרת הזולת - 10,000 ₪ כאב וסבל - 26,810 ₪ ______________ 41,810 ₪ הנתבעת תשלם לתובע, על-פי צו קיום צוואה או צו ירושה כדין, פיצוי בסך כולל של 41,810 ₪, כמפורט לעיל, בתוספת שכ"ט עו"ד, אגרה ויתרת האגרה השנייה וכן תישא בהוצאות שנגרמו לתובע בפועל בסכום הנאמד על ידי ביהמ"ש בסך של 500 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

לפני תביעה לניזקי גוף שארעו לתובע, על פי הנטען, בשל תאונת "פגע וברח". במוקד ההיתדיינות שאלת החבות האם אכן התובע נפגע מרכב חולף או שמא הוא נפגע בנסיבות שאינן מהוות תאונת דרכים? רקע וטענות הצדדים התובע יליד 30/3/1996 טוען כי נפגע בתאונת דרכים ביום 28/3/2013.
נטען כי הרכב פגע באופניו של התובע מאחור, והעיף אותו מאופניו, כך שהתנגש בגופו בעמוד אבן המוצב על המדרכה והמשמש "חוצץ למדרכה". התובע הדגיש כי עד למועד הגשת התביעה טרם אותר הרכב הפוגע.
קרנית הכחישה בכתב הגנתה את הטענה כי התובע נפגע בנסיבות המוות תאונת דרכים.
אולם טענה זו אינה במקומה נוכח העובדה כי התובע מסר למישטרה כי נפגע, עת רכב על האופניים, רק ביום 12/5/2013 (ראו ת/1) והבוחן העיד כי פניה למחלקת תאונות הייתה רק ביום 29/4/2013, קרי רק לאחר כחודש ממועד התאונה .
...
הכרעה ודיון לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.
בענייננו, ולאחר שהזהרתי את עצמי כאמור, חוששני כי לא אוכל לנמק מדוע אני מקבל את התביעה על סמך עדות זו, כאשר מכלול הנימוקים נוטים לעבר האפשרות שלא הייתה מעורבות של רכב, כפי שהתובע טוען.
לסיכום אינני נותן אמון בעדות התובע.
אני קובע עוד שאין לתת אמון בעד התביעה מר שיבל לאלא בכל הקשור למיקום בו שכב התובע לאחר התאונה.
התוצאה לאור האמור לעיל אני מורה על דחיית התביעה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

עניינה של התביעה בתאונת דרכים מיום 28.4.2013, עת נהג התובע ברכב פרטי ותוך כדי נסיעתו סטה לנתיב הנגדי ופגע ברוכב קטנוע שנהרג בתאונה.
התובע הגיש את התביעה דנן ביום 7.7.2022, כתביעה לניזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975, נגד מבטחת הרכב שבו נהג.
כך למשל בפגישה עם פסיכולוגית מיום 11.6.2013 (כחודשיים לאחר התאונה), נרשם: "מגיע בעקבות תאונת דרכים בה היה מעורב לפי כמה שבועות, בה נהרג אדם... מתלונן על חוסר סבלנות, קשיי שינה וסיוטים, בהם חוזרים הפחדים שחוה במצב ערות: שמשפחת המנוח רודפת אחריו כדי לנקום בו. מסביר שמדובר באנשים עבריינים...". כך גם בתעוד מקופת חולים מיום 27.1.2019 נרשם כי "לפני 6 שנים היה מעורב בתאונת דרכים.. מאז סובל מחרדות בעיות היסתגלות סגור בבית..." (הדגש אינו במקור).
...
לטענת התובע יש לדחות את הבקשה.
סוף דבר התביעה נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו