נזק לכבל טלפון עקב חפירות

עוד טוענת הנתבעת כי הנזק נגרם כי הנתבעת לא וידאה עם התובעת אם נמצאים באיזור העבודה צנרת או כבלי טלפון ובצעה עבודה לא זהירה, לא העסיקה עובדים מיומנים ולא תדרכה את עובדיה.

הנתבעת העידה שוב ושוב כי קיבלה היתר בניה, כי החפירה בוצעה לצורך בניית חומה ולא לחפירת בורות וזה מחזק את טענתה בדבר עומק החפירה כי לא היה צורך בהיתר חפירה כטענת התובעת וכי אף אם היה צורך בהיתר כאמור הרי שהנזק לא היה נימנע מקום שהכבל היה טמון שלא במקומו על המפה וללא סרט סימון מעליו ואם אכן היה מוצב כבל בשטח שהנו פרטי הרי שלפחות היו אנשי בזק מעירים על כך במסגרת היתר הבניה שניתן.

...

לעניין זה שוכנעתי מגרסת הנתבעת כי היא אינה נדרשת לקבל היתר בענייננו מקום שעומק החפירה שביצעה אינו עולה על הגובה הנדרש וכן מקום שהתובעת לא הביאה כל ראיה לסתור בעניין עומק החפירהה שבוצעה וכן את מרחקה מהדרך ובכך אין כל הוכחה שהסעיף חל במקרה דנן במיוחד מקום שהתובעת היא זו שהניחה את הכבל הנפגע במקום האירוע ומשכך ברור הוא שבידיה מסמכים כלשהם המעידים על המיקום והעומק בו הונח הכבל אך לא צירפה אותן ועניין זה פועל לרעתה.

בנקודה זו אעיר עוד כי יש להניח שאילו אנשי בזק היו משוכנעים כי מוטמן כבל במקרקעין פרטיים שלא בסמוך לדרך, בהיות מצב זה היוצא מן הכלל, הם היו מעירים על העניין במסגרת קבלת ההיתר שניתן לאור כל האמור מצאתי שיש לדחות את התביעה.

סוף דבר לאור כל האמור דין התביעה להידחות.

טענות הנתבעת הנתבעת טענה בכתב ההגנה, בעקרי הדברים, שדין התביעה להמחק או להדחות על הסף בשל העדר יריבות; אין קשר בין הנזקים להם טוענת התובעת בכתב התביעה לבין הנתבעת; אין עילת תביעה בעיניינה של הנתבעת; לפי הבנת הנתבעת המדובר בנזק שבוצע בתא- כבלים המשמש חברות שיש להן נגיעה לתשתיות הכבלים והטלפונים הממוקם בדרך ציבורית ולנתבעת לא הייתה גישה אליו, ובודאי שלא לנזק כלשהוא; דין התביעה להדחות בשל היתיישנות; התביעה הוגשה בשיהוי ניכר של שלוש שנים; התובעת פנתה לנתבעת לראשונה ביום 26.1.2017 כשנה וחצי לאחר קרות הנזק לכאורה; סמנכ"ל הנתבעת בדק את טענותיה של התובעת ולא מצא קשר כלשהוא לנתבעת או למי מטעמה; לנתבעת אין מושג או קשר לגבי קרות הנזק הנטען, ואין להחיל בעניינינו את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין, משום שלנתבעת אין שליטה וגישה לתא הכבלים.

בדו"ח הנזק (שכאמור נרשם כחודש לאחר הארוע) צוין "קבלן שניקה גוב פגע בכבלים אופטיים בגוב. הגוב מלא פסולת בנין (בטון) כתוצאה בבנית הבנין". מעיון בכתב התביעה ובדו"ח הנזק ניתן להבין שהחברה הקבלנית, או מי מטעמה, ביצעו במקום חפירות, שפכו פסולת בנייה לגוב התיקשורת, ובמהלך פינוי הפסולת וניקוי הגוב ארעה פגיעה בכבלי התיקשורת, בעוד שהתמונה המתקבלת מחקירתם של עדי התובעת הנה כי פסולת הבניין שהושלכה לגוב גרמה לתקלה בכבלים, פינוי הפסולת מהגוב נעשה על ידי קבלן מטעמה של התובעת (ולא על ידי החברה הקבלנית), והתקלה לא נגרמה במהלך נקוי הגוב (ע' 2, ש' 6-7; ע' 4, ש' 14-19, 21,25; ע' 5, ש' 24-25; ע' 7, ש' 7).

...

טענות הנתבעת הנתבעת טענה בכתב ההגנה, בעיקרי הדברים, שדין התביעה להימחק או להידחות על הסף בשל היעדר יריבות; אין קשר בין הנזקים להם טוענת התובעת בכתב התביעה לבין הנתבעת; אין עילת תביעה בעניינה של הנתבעת; לפי הבנת הנתבעת המדובר בנזק שבוצע בתא- כבלים המשמש חברות שיש להן נגיעה לתשתיות הכבלים והטלפונים הממוקם בדרך ציבורית ולנתבעת לא הייתה גישה אליו, ובוודאי שלא לנזק כלשהו; דין התביעה להידחות בשל התיישנות; התביעה הוגשה בשיהוי ניכר של שלוש שנים; התובעת פנתה לנתבעת לראשונה ביום 26.1.2017 כשנה וחצי לאחר קרות הנזק לכאורה; סמנכ"ל הנתבעת בדק את טענותיה של התובעת ולא מצא קשר כלשהו לנתבעת או למי מטעמה; לנתבעת אין מושג או קשר לגבי קרות הנזק הנטען, ואין להחיל בענייננו את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין, משום שלנתבעת אין שליטה וגישה לתא הכבלים.

התובעת לא הציגה תמונות לצורך הוכחת טענותיה, לגבי מיקומו המדויק של גוב התקשורת, ובכלל זה הימצאותו באתר בנייה מגודר, השלט שלפי הטענה נשא את שמה של הנתבעת (ומיקומו ביחס לגוב התקשורת), ומצבו של גוב התקשורת במועד האיתור והטיפול בתקלה, או לאחר מכן, על מנת שניתן יהיה להתרשם ממיקומו המדויק של הגוב, ובהתחשב בנטל ההוכחה הרובץ עליה, ובזמינות הטכנולוגית והקלות שבה ניתן לערוך תיעוד מצולם בשנים האחרונות, סבורני שיש לזקוף זאת לכף חובתה.

רן ידעי הצהיר והעיד שערך בדיקה עם קבלן השלד שפעל באתר הבנייה, ואצל עובדי הנתבעת, אלא שבדיקותיו לא העלו דבר, ובשים לב לפרק הזמן הניכר שחלף ממועד האירוע ועד לפנייה הראשונה שנעשתה לנתבעת סבורני שהשיהוי בעניין זה עולה לכדי היזק ראייתי של ממש.

התוצאה התוצאה הינה שהתביעה נדחית.

בהיתר האמור הובהרו בין השאר תנאי ההיתר וניתנו הדגשים שלהלן: "4. לתשומת ליבכם, במפה לא שורטטו הקוים העיליים / המעברים התת קרקעיים המקשרים עמוד טלפון בהצטלבותם עם רשת החשמל וכן כניסות וחיבור בניינים לרשת הטלפונים..." "5. סימון הכבלים במפה / תוכנית הנו לצורך תיכנון בלבד ואינו מהוה היתר לעבודות חפירה כלשהן..." כמו כן, הודגש בתחתית המכתב כי "קיים קו בזק, יש לקבל סימון מדוייק ממודד בזק ולחזור למתכננת בזק לצורך קבלת אישור לבצוע כלונס" וכי "אין מכתב זה מהוה אישור חפירה..." אילו הייתה הנתבעת פועלת בהתאם לתנאי ההיתר, היה הנזק נימנע.

ביום 1.4.10, כאשר החלה מבצעת חפירה לצורך הכלונסאות, פגעה הנתבעת בכבל של בזק (להלן: ארוע הנזק).

...

"מי שתוך ביצוע עבודה על ידי ציוד הנדסי פגע במיתקן בזק של בעל רשיון או של מי שפועל מכוח היתר כללי, באופן העלול להפריע או לסכן מתן שירות בזק, חייב לשלם לבעל הרשיון או למי שפועל מכוח ההיתר הכללי את ההוצאות שהוציא לתיקון הנזקים שנגרמו למיתקן הבזק וכן את הפסד ההכנסות שנגרם לבעל הרשיון או למי שפועל מכוח ההיתר הכללי כתוצאה מהפגיעה". הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה, שכן התובעת פלשה למקרקעיה שלא כדין וללא ידיעתה הטמינה שם תשתיות תקשורת, ואינה יכולה להלין על כך שהנתבעת פגעה בהן במהלך הבנייה.

סבורני, כי יש קושי ללמוד מהאמור לענייננו כאשר עסקינן בכבל תקשורת העובר בקרקע (להבדיל ממנהרה).

נוכח האמור, הטענה לירידת ערך נדחית אף היא.

לסיכום – על יסוד כל האמור לעיל מתקבלת התביעה בחלקה, כך שעל הנתבעת לשלם לתובעת סך של 122,701.59 ₪ - עלות התיקון שבוצע.

כחלק מן ההיתר סומנו קוי מתח גבוה, טלפון ומים המונחים מתחת לקרקע.

בעניינינו "אלמוג" ייפתה את כוחו של אבי גיל לבצע בשמה את עבודת החפירה לצורך הקמת הגדר כחלק מקיום ההסכם עם "האחים חסיד". זה ייפוי כוח של שלוח (אבי גיל) לעשות בשם השולח ("אלמוג") פעולה משפטית (קיום החוזה או חלק ממנו) כלפי צד שלישי ("האחים חסיד").

לאור כל האמור ולאור העובדה שאין מחלוקת ש"אלמוג" לא ערכה בדיקה כלשהיא בטרם ביצעה את עבודת החפירה וקדחה בקרקע מבלי לוודא שהחפירה לא מסכנת תשתיות תת קרקעיות, אני קובעת ש"אלמוג" התרשלה כלפי חברת החשמל והתרשלותה היא שגרמה לנזק שכן אילמלא התרשלה כן ואילו הייתה מוודאת קודם לכן קיומן של תשתיות תת קרקעיות הייתה לבטח מגלה מבעוד מועד שבמקום המיועד לחפירה מונחות תשתיות חשמל תת קרקעיות שהחפירה מסכנת אותן ועלולה לגרום להן נזק, או לחילופין, הייתה "אלמוג" נוקטת אמצעי זהירות כדי שלא לסכן את כבלי החשמל.

...

מכאן שאני מקבלת את גירסת חברת החשמל בדבר הנזק והיקפו.

סוף דבר : התביעה נגד "אלמוג" מתקבלת כפי שיפורט להלן.

התביעה נגד אבי גיל נדחית, אך בנסיבות העניין כל צד ישא בהוצאותיו.

בתביעה זו עותרת בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (להלן: "התובעת") לחייב את חב' שלמה אזולאי ובניו בע"מ (להלן: "הנתבעת") בגין סך של 29,500 ₪ המשקף לטענת התובעת את סכום הנזקים שגרמה הנתבעת לתשתיות שבבעלותה, וזאת בעת שהנתבעת ביצעה עבודות חפירה במקרקעין המצויים בפינת הרחובות "דרך הרים" ו"עין נטפים" שבתחומי העיר אילת.

בעקבות קבלת דיווח על הנזק שניגרם לתשתיות, שלחה התובעת למקרקעין עובד מטעמה, אשר נוכח לגלות כי נגרם נזק לתשתית אופטית שבבעלות התובעת - שני כבלים 144 סיב, כבל צבאי 36 סיב וכבל צבאי 72 סיב.

בסעיף 2 לכתב ההיתחייבות (נספח ב' לכתב התביעה), נאמר כך: "אני מתחייב בזאת, בהתחייבות בלתי חוזרת, לשפות אתכם בגין כל נזק שניגרם לכם, בעקיפין או במישרין, כתוצאה מהפגיעה האמורה, לרבות בשל : עלות תיקון הנזק הישירה, עלות כ"א המטפל בנזק והפסד הכנסות לבזק מניתוק קוי טלפון, שניגרם בעקבות הפגיעה האמורה (כל אלה להן : "דמי – הנזק")"

...

אינני מקבל טענה זו מן הטעם שעניין זה לא הוכח על ידי הנתבעת.

יחד עם זאת, אני דוחה את הטענה, בעיקר לנוכח העובדה שלאור האמור בסעיף 36 לחוק הבזק, אין לעניין זה חשיבות, שכן אין חולק כי החפירה בוצעה על גבול המגרש ובסמוך לדרך העירונית העוברת במקום.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה והנתבעת תשלם לתובעת סך של 29,500 ₪ אשר יישאו ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.