נזק לדירה שכורה לאחר עזיבה

תביעת משכיר נגד שוכרת שעיקרה נזקים שהותירה כביכול השוכרת בדירה לאחר עזיבתה; ותביעה שכנגד של השוכרת שעיקרה פיצויים בגין מצבה הירוד של הדירה שגרמה כביכול להפסקת הסכם השכירות.

...

מהמקובץ עולה כי נקודת המוצא לבחינת אחריות הנתבעת לנזקים, הינה לכל היותר אותם נזקים שהוכח בחשבוניות תשלום תיקונם על ידי התובע.

גם טענות ביחס לנזקים נוספים שהעלה התובע דינן להידחות.

סוף דבר הן התביעה והן התביעה שכנגד נדחות בזאת, פרט לכך שעל התובע להשיב לנתבעת את השיק שהוא אוחז בידו כביטחון עבור תשלום לנזקים.

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת בסך של 28,734 ₪ בגין תשלומים שלטענתו חייבת הנתבעת לשלם עבור תקופת השכירות והנזקים שהותירה בדירה לאחר עזיבתה.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובתכתובות שבין הצדדים ושמעתי את טענות הצדדים שהופיעו לפניי, מצאתי כי יש מקום לקבל את שתי התביעות באופן חלקי , וכי התשלומים המגיעים לכל צד מהצד שכנגד, מתקזזים זה כנגד זה, כך שבפועל אף צד אינו זכאי לתשלום מהצד שכנגד.

ביום 21/11/17 כתב התובע לנתבעת כך- "עוד דבר אחד שמבקש ממך להחליט הוא מתי את עוזבת, מאחר והחוזה מסתיים בסוף אפריל. מה שתחליטי אני מקבל בהבנה". והנתבעת משיבה- "היי ניר, אני אוזבת דירה בראשון לדצמבר משאירה הכל בדירה אנחנו צריכים להיפגש לתת את קסף ללכת לעיריה ואתה צריך להחזיר לי צ'ק ביטחון" (שגיאות במקור).

דרישת התובע לעניין דמי השכירות ושאר ההוצאות למשך תקופת השכירות, נדחית כאמור, כמו גם דרישות הנתבעת לגבי שאר הציוד אותו היא טוענת שרכשה וכן לעניין טענותיה בדבר מצב הדירה, בה התגוררה במשך 11 שנים.

התובעת עותרת לקבלת פיצוי כדלקמן: עבור נזקים בדירה: (1) רכישה והתקנת שלוש דלתות פנים במקום הדלתות והמשקופים שנהרסו – 3,300 ₪ ; (2) רכישה והתקנה של שתי דלתות נוספות ליצירת מראה אחיד בדירה – 2,200 ₪ ; (3) החלפת צילינדר בדלת הכניסה לאחר שהנתבעים סרבו להחזיר את המפתחות לדירה – 450 ₪ ; (4) צביעת הדירה וסתימת חורים בקירות – 2,000 ₪; (5) רכישה והתקנת דוד מים חשמלי – 1,800 ₪; (6) רכישת מושב אסלה עם מערכת שטיפה – 200 ₪; (7) החלפת זגוגית סדוקה בחלון הויטרינה בסלון – 750 ₪; (8) רכישת שני מזגנים חדשים למזגן – 100 ₪.

אין היתייחסות בכתב ההגנה לטענות התובעת ביחס לרכיב זה. על פי סעיף 13 (ב) להסכם השכירות – "במקרה והשוכר לא ימלא אחר כל התחייבויותיו הנ"ל, יהא עליו לשלם למשכיר סך השווה ל- 350 ₪ בגין כל יום של איחור בפנוי המושכר וזאת כפיצויים מוערכים ומוסכמים מראש, מבלי שיהיה צורך בהוכחת נזק כלשהוא ומבלי לפגוע בכל יתר זכויות המשכיר לפי הסכם זהו/או על פי כל דין". ת/1 הנו מכתב ששלחה התובעת לנתבעים לפיו עד ליום 06.10.21 עליהם לפנות את הדירה, כאשר המכתב לא הגיע ליעדו אלא חזר לשולחת.

בנסיבות אלה, דרישתה של התובעת לחייב את הנתבעים לשאת בתשלום סך של 350 ₪ בגין כל יום איחור בעזיבת הדירה, כאשר דמי התשלום החודשי הוסדרו מכבר, למעט בגין 13 ימים כמפורט לעיל, היא דרישה שלא בתום לב. בנסיבות אלה, בהן הנתבעים נשאו בדמי השכירות החודשים למעט יתרת תשלום עבור 13 ימים, ומנגד התובעת לא בחרה לפעול לסילוק הנתבעים מהמושכר, אין מקום לעתירת התובעת לפצותה בגין הפעלת סעיף איחור במסירת המושכר בהתאם להסכם ולכן דין התביעה ברכיב זה להדחות.

...

מכל המפורט לא עלה בידי התובעת שכנגד להוכיח את הנטען ולכן דין התביעה להידחות ברכיב זה. עוגמת נפש התובעים שכנגד עתרו לקבל פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה להם כתוצאה מליקויי רטיבות בהם סירבה הנתבעת שכנגד לטפל.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, דין התביעה והתביעה שכנגד להתקבל בחלקן.

הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 7,688 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 700 ₪.

מה שכן ניתן לומר מהתמונות שצרף המשכיר (צורפו לכתב התביעה שכנגד וגם הוגשו בצבע בדיון), הוא שרואים שיש נזקים שנגרמו לדירה עקב כלבים, כך למשל רואים רגלי רהיט מכורסמות.

לאור הכשלים בראיות שהגיש המשכיר, כפי שפורט לעיל, הסעד היחיד שניתן להגיש לו הנו קזוז אותו סך של 2,700 ₪ שגבה ביתר, בגין הצורך לבצע תיקונים כאלו ואחרים במושכר, לאחר עזיבת השוכרת, שאינם נכנסים תחת הגדרת "בלאי סביר". לסיכום לאור כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה ואת התביעה שכנגד.

...

על אף האמור הוריתי על קבלת המסמכים לתיק (ראו החלטתי בסיום הדיון).

לאור הכשלים בראיות שהגיש המשכיר, כפי שפורט לעיל, הסעד היחיד שניתן להגיש לו הינו קיזוז אותו סך של 2,700 ₪ שגבה ביתר, בגין הצורך לבצע תיקונים כאלו ואחרים במושכר, לאחר עזיבת השוכרת, שאינם נכנסים תחת הגדרת "בלאי סביר". לסיכום לאור כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה ואת התביעה שכנגד.

כן אני קובעת שכל צד יישא בהוצאותיו.

ההפרות הנטענות של הסכם השכירות וראשי הנזק נשוא התביעה פיצוי עבור עיכוב בפנוי הדירה התובע טוען, כי השוכרים לא השיבו לו את החזקה בדירה בתום תקופת השכירות ואף לאחר שעזבו את הדירה.

...

לאחר עיון בראיות התובע ושמיעת העדויות שוכנעתי, כי התובע הרים את הנטל, במידה מספקת בדין האזרחי, להראות כי הנזקים הנטענים בדירה נגרמו על ידי השוכרים או מי מטעמם.

המסקנה מכל האמור לעיל היא, כי ראש נזק זה לא הוכח ואין מקום לחייב את הנתבעים בגינו.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה בחלקה, ומחייבת את הנתבעים 1-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובע, את הסכומים הבאים: פיצוי מוסכם בגין עיכוב בפינוי הדירה - סך של 47,932.5 ש"ח. החזר תשלום בגין תיקון הנזקים הכלליים בדירה בסך של 25,740 ש"ח. החזר תשלום עבור תיקון הנזקים בארונות במטבח ובדירה בסך של 10,000 ש"ח. החזר תשלום עבור תיקון הנזקים במזנון וינטג' בסך של 5,000 ש"ח. החזר תשלום עבור פינוי ריהוט וחפצים מהדירה על ידי התובע בסך של 5,000 ש"ח. החזר תשלום עבור חוב לתאגיד המים בת ים בסך של 765 ש"ח. החזר הוצאות משפטיות ושכ"ט עו"ד בגין פתיחת תיק ההוצל"פ בסך של 9,486 ש"ח. פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 3,000 ש"ח. סכומים אלה יישאו הפרשי ריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.