לשיטת התובע על אף ביצוע העבודה ועל אף דרישת התשלום ששלח בעיניינה (והבטחות ריקות להסדרת החוב) בחרה הנתבעת שלא להסדיר את החוב כלפיו ועל כן הגיש את תביעתו ובקש לחייב את הנתבעת בסך כולל של 70,800 ₪ (הכוללים בנוסף סך של 5,000 ₪ פיצוי בגין נזק לא ממוני בשל הפרת החוזה).
...
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ובחנתי את ראיותיהם מצאתי כי דין התביעה העיקרית להתקבל בחלקה, ודין התביעה הנגדית להידחות, ולהלן טעמיי –
אין חולק כי מערכת היחסים שבין הצדדים החלה כבר בחודש מאי 2017, וכי זו נחלקה בין פרויקט הקיבוצים לבין פרויקטים אחרים.
יחד עם זאת לא מצאתי כי הנתבעת הזמינה מאת התובע מדידות כאמור, ולא שוכנעתי כי מדובר בידע שאמור להימצא בידי התובע בלבד ואינו אמור להיות מצוי אף בידיה של הנתבעת (באופן שיכולה היתה להזמינן מאת התובע ולמנוע על ידי כך את הנזק הנטען).
מכל אלו אני קובעת כי הנתבעת לא הוכיחה זכאותה לביצוע קיזוז נוסף משכרו של התובע בקשר עם ביצוע מדידות בקשר עם מפעל בסט קרטון.
לאור הסימטריה שבדבר איני עושה צו נפרד להוצאות בעניין זה אך אבהיר כי ראיות שלא צורפו לתצהירי הצדדים לא נלקחו בחשבון במסגרת פסה"ד.
לסיכום –
לאחר שמצאתי לקבל באופן חלקי את תביעת התובע ולדחות את תביעתה הנגדית של הנתבעת, ובשים לב להתרשמותי, כמפורט מעלה, בנוגע לעילותיה של התביעה הנגדית אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 33,660 ש"ח ומע"מ כדין (ובסה"כ –39,382 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 7.7.20, ועד ליום התשלום בפועל.
