בהתאם להכרעת הדין, במהלך השנים 2006-2008, במועדים שונים, ביצעו ארבעה ראשי צוותים בחברת סולו דיווחים כוזבים כלפי חברת סלקום, אשר לה סיפקה חברת סולו שירותי תיקון מכשירים סלולריים, בכל הנוגע לכמות המכשירים הסלולריים שתוקנו על-ידי עובדי חברת סולו, לסוג התיקון ולאיכותו.
טענות הצדדים לעונש
ב"כ המאשימה הדגישה את חומרת העבירות, משך הזמן בו בוצעו, מעמדו הרם של הנאשם בחברת סולו, והנזק שניגרם כתוצאה מבצוע העבירות, לרבות הנזק התדמיתי שניגרם לחברת סלקום ולחברת סולו, כמו גם העובדה שהופסקה העסקתם של עובדי חברת סולו עקב סגירתה.
באשר להקף המירמה, יש לזכור כי זה לא הוכח, אם כי משך הזמן בו בוצעו פעולות הדיווח הכוזב והעובדה שאלה בוצעו על-ידי ארבעה ראשי צוותים גוררים אחריהם מסקנה כי עסקינן בהקף מירמה בלתי מבוטל.
שנית – עתירתה של התובעת לקביעת עונש מתאים של מאסר בדרך של עבודות שירות היא, כפי שיפורט בהמשך, הולמת ונותנת ביטוי למכלול הנתונים, ודומה כי ניתן היה להגיע אל תוצאה דומה גם אם היה נקבע מיתחם חמור יותר, שהרף התחתון שלו עומד על מאסר לתקופה שניתן לרצותה בדרך של עבודות שירות.
...
אם החלטתי בכל זאת לאמץ את מתחם הענישה שהציעו הצדדים, הרי שעשיתי כן משני טעמים: ראשית – השיהוי בהגשת כתב האישום, שאינו נעוץ בהתנהלות הנאשם, משפיע, להשקפתי, גם על קביעת מתחם העונש ההולם ולא רק על קביעת העונש המתאים (אשר להשפעתו של שיהוי ניכר שאינו נעוץ בנאשם על מתחם העונש ההולם, מצאתי להפנות לגזרי דין אחרים שנתנו על-ידי בת"פ 10037-07-11 מדינת ישראל נגד מריו פטלביץ' (נבו, 12.9.13); ובת"פ 40087-01-13 מדינת ישראל נגד משה נאור (1.5.14)).
מקבץ הטעמים הנ"ל הביאני למסקנה כי העונש הראוי הוא מאסר בדרך של עבודות שירות, כאשר משכו יושפע, מטבע הדברים, ממתחם העונש שהציעו הצדדים, אשר אומץ על-ידי בסופו של דבר, ותוך התחשבות בנסיבות שפורטו לעיל.
לאור כל האמור, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:
4 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות בהתאם לחוות דעת הממונה מיום 2.7.14.
