סעיף 1: "בשנים שקדמו ליום 9.3.2020 התגורר הנאשם יחד עם הוריו ואחותו בדירה המצויה בבניין משותף ברחוב הרב דרוק בשכונת רמת שלמה, ירושלים (להלן – הבניין) מול דירתם של מישפחת ק' (להלן – המתלוננים). במהלך שנים אלו פרץ סיכסוך בין מישפחת המתלוננים לנאשם שעניינו בין היתר סוגיות של רעש והטרדה".
תשובת הנאשם: "אין מחלוקת בעיניין האמור בסעיף 1. לגבי המשפט האחרון, הנאשם טוען שלו עצמו לא היה סיכסוך כלשהוא עם המתלוננים. היו טענות אבל לא סיכסוך".
סעיף 2: "בחג הפורים, יום 9.3.2020 בשעה 10:30 לערך, עת היו המתלוננים בביתם, הצטייד הנאשם בחבילה המכילה כ-10 נפצים. במועד האמור, הלך הנאשם אל סמוך למדרגות הכניסה לבניין, הדליק את הנפצים, או חומר לקיח אחר, שטיבו אינו ידוע במדויק למאשימה, והשליכם לעבר חצר בית המתלוננים (להלן – הבית)".
תשובת הנאשם: "הנאשם לא יודע אם במועד הנקוב שם, המתלוננים היו בבית. הנאשם כופר בכך שהוא הצטייד בנפצים, וכופר בשאר התיאורים בסעיף 2. באותו מועד, בסביבות 10:30 לערך, הנאשם זרק ברחוב שומים (זה משהו שקטן שזורקים בבית כנסת בקריאת המגילה כאשר הקורא אומר 'המן'). מדובר בדברים קטנים שאינם נפצים, הם לא יכולים להצית משהו, ובטח שלא מדובר בנפצים שמתוארים בכתב האישום. הנפצים שהנאשם זרק הם היו על הכביש, לא סמוך לשום דירה. אין לנאשם ידיעה אם מישהו אחר זרק משהו, מדובר בפורים והיו אנשים נוספים".
סעיף 3: "כתוצאה מהמתואר לעיל, אש אחזה במׅצְלָלָה (פרגולה), במזרנים ומוצרי טקסטיל שונים שאוכסנו בחצר. האם התפשטה במהירות לעבר פנים הבית דרך חלון שפניו לחצר. לאחר שהנאשם הבחין בשריפה מתפשטת ביקש הנאשם ממר דניאל א' (להלן – דניאל), עובר אורח שחלף במקום, להיתקשר לכיבוי האש. דניאל ציין בפניו כי אין באפשרותו לעשות כי הוא אינו מחזיק בטלפון – אולם חרף האמור נימנע הנאשם מלהתקשר לכוחות הכבוי. חלף זאת, ניכנס הנאשם לביתו והתריע בפני אמו על התפרצות האש. עוד ביקש הנאשם מאמו: 'אל תדברי יותר מדי, הרי זה לא אנחנו'".
תשובת הנאשם: "אין מחלוקת שהייתה שם שריפה, אבל לגבי אופן היתרחשות השריפה, אנחנו כופרים מחוסר ידיעה. כן הייתה שריפה. הנאשם אכן ביקש מאדם מסוים להיתקשר לכיבוי אש, מאחר שלא היה ברשותו טלפון, והנאשם גם ניסה לכבות את האש ולעזור לאנשים. הנאשם כופר בכך שהוא נימנע מלהתקשר לכוחות הכבוי, הנאשם אכן ניכנס לבית אמו והתריע שיש שריפה. הוא צעק בקולו 'אש'. הנאשם כופר בכך שאמר לאימו את המשפט שמצוטט בסוף סעיף 3".
סעיף 4: "כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרמו נזקים כבדים לביתם של המתלוננים ולתכולתו: המצללה בחצר נשרפה כליל וקרסה לתוך החצר, חדר הבנות בבית נשרף, שני זוגות אופניים חשמליים שנמצאו בחצר הבית נשרפו. כמו כן נגרמו נזקים קשים של פיח ועשן לכלל הדירה וכן ניזקי פיח ועשן לדירה מספר 7 בבניין המצויה מעל דירת המתלוננים".
תשובת הנאשם: "הנאשם כופר בנזקים המתוארים בסעיף זה מחוסר ידיעה, והוא גם כופר בכך שהוא גרם להצתה".
סעיף 5: "מישפחת המתלוננים ודיירים נוספים, בהם גם פעוטות, אשר שהו בבניין, הבחינו בעשן ובאש, נתקפו בבהלה והתפנו במהירות מבתיהם בטרם הגיעו הלהבות והעשן לפנים הבתים".
תשובת הנאשם: "כופר מחוסר ידיעה".
סעיף 6: הנאשם במעשיו הנ"ל, שילח אש במזיד בדבר לא לו וכן עשה דבר בכוונה להכשיל הליך שפוטי, לרבות חקירה פלילית, או להביא לידי עוות דין"
תשובת הנאשם: "מדובר בסעיף הכללי של העבירה שהנאשם כופר בו.
...
מאחר שבא-כוח הנאשם לא הודיע לבית המשפט או למאשימה על הגשת הערעור, טענה המאשימה כי אין להיעתר לבקשת בא-כוח הנאשם להשהיית ההליך הנדון עד הכרעה בערעור (סעיף 147(א) בחוק סדר הדין הפלילי).
אף נטען בפתח הסיכומים, בשורות הראשונות, כי חוות דעת המומחה "מוכנה וחתומה".
כפי שכבר נקבע, לא נמצאה הצדקה להיעתר לבקשתה הקודמת של ההגנה בעניין זה, ועל אחת כמה וכמה שלא נמצאה הצדקה לכך עתה.
בדומה לדברים שנאמרו לעניין ראיות נסיבתיות, "הכלל הוא כי אם האפשרות להסיק ממכלול הראיות קיומן של עובדות שאין בהן אשמה של הנאשם היא אפשרות דמיונית, ואילו המסקנה ההגיונית היחידה המתבקשת ממכלול הראיות, בהתחשב במשקלן, היא קיומן של עובדות שיש בהן אשמת הנאשם, הרי שיש להרשיע את הנאשם. שכן, במצב כזה לא נותר כל ספק סביר באשמתו" (עניין מנצור, פסקה 8.
הנאשם מורשע אפוא, בעבירת הצתה, לפי סעיף 448(א) רישה בחוק העונשין וכן בעבירת שיבוש מהלכי משפט, על-פי סעיף 244 בחוק זה.
ניתנה היום, א' במרחשוון התשפ"ב, 7 באוקטובר 2021, במעמד הצדדים, כמפורט בפרוטוקול הדיון מהיום.
