נזק בעלייה מתעלה רחבה לרוחב הכביש

תהליך העמסת הטנדר מתבצע כך שהטנדר חונה על הכביש שמעל הנגריה והתובע עם עובד נוסף מעמיסים את חלקי הנגרות אל תוך הטנדר ועל העגלה כשעליהם להרים את חלקי הנגרות למרחק של בין 20 ל 30 מטר מתוך הנגריה אל תוך הטנדר ועל העגלה.

ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הנה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי בגב תחתון, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו: האם בעקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע בגב תחתון עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

פיענוח מקומי של בדיקת 19.2.17 לא צורפה, אך בקיום בדיקת MRI עדכנית יותר 26.3.19 ואשר על פי גם נקבע הצורך בניתוח, שוללת הממצאים המתאורים בשאלה – 26.3.19 פיענוח MRI עמ"ש מותני, בי"ח מישפחה קדושה – גובה L5S1 תעלה ברוחב תקין.

...

טענות הצדדים טענות התובע לטענת ב"כ התובע בסיכומיו, יש לקבל את התביעה ולהורות על העברת עניינו של התובע לדיון בפני הועדה הרפואית, אשר תקבע את מצבו הרפואי של התובע, האם מדובר בפגם מולד או באירוע מיקרוטראומה, ולקבוע את אחוז ההחמרה כתוצאה מתנאי עבודתו בהתאם לקביעת המומחה.

טענות הנתבע בסיכומיו טוען ב"כ הנתבע, כי יש לדחות את התביעה או לחילופין להורות על מינוי מומחה נוסף.

בחוות דעתו הראשונה של דר' עידו ציון מיום 14.3.21 הוא הגיע למסקנה לפיה אין סבירות מעל 50% לקשר בין תנאי עבודתו של התובע לליקוי כלשהו בגבו רק משום ש "לא ניתן כלל להעריך מהעובדות מה תדירות לשעה או מספר הפריטים שהינם במשקל חריג לטלטול ידני...". משום כך נועדו שאלות ההבהרה שהופנו למומחה בית הדין בכדי לחדד לו, כי בנסיבות אלו בהן לא ניתן בדיעבד לשחזר באופן מדוייק יותר את התשתית העובדתית האם עדיין במצב הראייתי הנתון ניתן לבסס קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הליקוי בגבו לרבות על דרך ההחמרה.

וביום 6.10.21 הבהיר המומחה חד משמעית, כי "העומס החריג אשר פעל על גובה L5-S1 החמיר באופן משמעותי (מעל 20%) את הליקוי עד כדי צורך בניתוח". משכך, התביעה מתקבלת באופן שהליקוי בגבו של התובע של ליזיס וליסטזיס דו צדדי בגובה L5-S-1 מוכר כפגיעה בעבודה.

הנתבע ישלם לתובע, תוך 30 יום, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

עוד טענה כי לא די בעובדת בעלותה על המקרקעין כדי להטיל עליה אחריות, כאשר היא אינה מחזיקה בהם, שכן בהיותה של המדינה הבעלים של הרוב המוחלט של המקרקעין תמיד ניתן יהא להטיל עליה אחריות, דבר שיגרום לנטל כלכלי כבד על קופת הציבור.

בע"א (מחוזי חי') 2661-06-12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור (פורסם בנבו, 30.01.2013), היתייחס בית המשפט לשאלת הנטלים וכך קבע: "אני סבור, שהיה על המשיבה בהיותה הרשות המקומית, שבתחום השטח הצבורי שלה היה נטוע עץ האורן נשוא הדיון, לצפות אפשרות שהעץ עלול ליפול, לקרוס, ולגרום נזק הן לגוף והן לרכוש, מה גם שמדובר בעץ הנטוע בסמוך לכביש שהולכים בו עוברי אורח, ונוסעים בו כלי רכב. אין ספק שחובת ההוכחה לקיומה של רשלנות מוטלת מתחילת ההליך ועד סופו על התובע, אך נטל ההוכחה יכול ויעבור, בהתאם לנסיבות, מצד לצד. המערערת עמדה בנטל ההוכחה הראשוני במובן זה שלא היתה מחלוקת על כך שבשטח הצבורי של המשיבה, קרס ונפל עץ האורן. הוכח, שהעץ גרם נזק למכוניתו של המבוטח, ובגין נזק זה קיבל המבוטח פיצוי לפי תנאי הפוליסה מן המערערת.

מר מישל הסביר כי בכביש הנידון רוחב זכות הדרך היה התעלה, מעקה הבטיחות והמדרכה עצמה.

...

איני מקבל את קביעת השמאי כי ייתכן ובעת התיקון יתגלו נזקים נוספים שכן מדובר באמירה ספקולטיבית למדיי וכוללנית מדי.

לסיכום: אני מחייב את הנתבעות 2 ו - 4 בתשלום 35,683 ₪ (נזק + ירידת ערך + שכ"ט שמאי) בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ובתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 6,000 ש"ח. החיובים הם לחוד (כל אחת מהן תשלם מחצית).

התביעה כנגד הנתבעת 3 (המדינה) נדחית.

התובע צירף לתביעתו ולתצהירו תמונות שצולמו במקום הארוע זמן קצר לאחר התאונה, ומהן ניכר שככל הנראה נחפרה תעלה צרה לרוחב הכביש, כנראה לשם הנחת כבל תיקשורת.

חוות הדעת הרפואיות התובע ביקש לסמוך תביעתו על חוות דעתו של ד"ר יצחקי ז"ל מיום 15.2.15, לפיה הוא סובל מאי יציבות קדמית-אחורית, דילדול שרירי השוק, ונזק סחוסי נרחב.

אחריות העיריה חובת הזהירות של עיריות כלפי העוברים ושבים לתקינות המדרכות והכבישים היא מן המפורסמות, ולמעשה, הנתבעת אינה חולקת עליה.

...

כיוון שאין ספק שהפרגמנט החופשי כמו גם הניתוח הם חלק ממחלת התובע, אשר בגינה נקבעה הנכות, ונקבע כי קיים קשר חלקי בינה לבין התאונה, אני סבורה שיש מקום להכיר גם בחלק מהוצאותיו של התובע בתקופה זו, ובחלק מהעזרה שקיבל מבני משפחתו, ובעיקר אביו.

לסיכום התובע נפגע בברכו כשרכב על אופניו במורד רחוב ברזני בשעת ערב, ואופניו נתקלו בתעלה שנחפרה לרוחב הכביש וכוסתה באופן בלתי מספק.

כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

לשיטת התובעים, העבודות שבוצעו על ידי הנתבעת לאחר שנים רבות של הזנחה היו עבודות תחזוקת כבישים וככאלה היו אמורות להיות מתוקצבות מתקציב הנתבעת ועל כן לא ייגרם לנתבעת כל נזק אמיתי אם תיתקבל התביעה.

הרחבת כבישים נכנסת להגדרת סלילת רחובות בסעיף 1 לחוק העזר משנת תשמ"ז, אולם אין בו היתייחסות להקף ההרחבה הנידרש, זאת בשונה מההגדרה הקיימת בחוק העזר החדש, לפיה הרחבת כביש תיחשב כסלילה אם היה מדובר ב "הרחבה של רחוב ב- 20% ומעלה ולא פחות ממטר אחד מרוחבו ערב מועד התחלת הסלילה". את חוק העזר יש לפרש על פי נוסחו, הגיונו הפנימי ותכליתו, על רקע ההבחנה בין עבודות המהוות סלילה, ומבססות הטלת היטל סלילה לבין עבודות תיחזוקה שבעלותן נושאת המועצה.

פרשנות זו נלמדת גם מיתר החלופות הנזכרות בחוק העזר משנת תשמ"ז וכלולות בהגדרת סלילת רחובות, כגון עבודות חפירה, מילוי ופילוס, הסטת עמודי חשמל ועמודים אחרים, עקירת עצים שבכביש ונטיעת עצים מחוץ לתוואי הכביש, הריסת מבנים ישנים וסילוקם התקנה מחדש של ביבים, תעלות צנורות מים, בורות שופכין, כבלים למיניהם ובילבד שעבודות אלה נעשו עקב הסלילה ולצורך הסלילה (סעיף (2) להגדרה).

...

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים המפורטים בסעיף 72 לכתב התביעה (תשלומי קרן) בצירוף ריבית והצמדה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות מיום התשלום של כל דרישת תשלום.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעים את שכר טרחת מומחה התובעים ואת חלקם של התובעים בשכר טרחת מומחה בית המשפט, בצירוף ריבית והצמדה כדין ממועד התשלום לכל מומחה.

אין מחלוקת כי במועד התאונה ביצעה הנתבעת באמצעות צד ג' עבודות במקום התאונה שמהותן חפירת בור לרוחב הכביש לצורך הנחת צנרת.

הנהגת תארה בהודעה שמסרה זמן רב לפני הגשת התביעה כי עברה מעל תעלה שניפתחה בכביש וכך נגרם הנזק ברכבה, והציגה תמונה של הכביש אותה צילמה לאחר ביצוע העבודות בה ניתן לראות כסוי המתאים לתאור העבודות על ידה.

אל מול עדותה הסדורה של נהגת רכב התובעת התואמת היטב את הראיות בתיק, מתיישבת עם עדויות העדים מטעם צד ג', והעומדת ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, לא טירחה הנתבעת לזמן עדים מטעמה שיעידו בדבר חלקה בבצוע המוטל עליה לצורך שמירה על ביטחון הציבור ועל רכושו במהלך ביצוע עבודות בשטח המצוי בתחום אחריותה.

...

מטעם זה לא ניתן לקבל את טענות הנתבעת כי דין התביעה נגדה להידחות שעה שאין לתובעים כל טענה כלפיה.

משלא פעל צד ג', מבצע העבודות בפועל, כנדרש, אני קובעת כי עליו לשאת ב-70% מסכום התביעה אותו על הנתבעת לשלם לתובעים.

סוף דבר – התביעה מתקבלת ברובה.

בהתאם לאמור תשלם הנתבעת לתובעים סך של 10,134 ₪, בצירוף אגרה כפי ששולמה, שכר עדה כפי שנפסק, ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪.