נזק במיניסקוס בקלות מעניק 10% נכות

בחודש מרץ 2013 קבעה ועדה מדרג ראשון כי נכותה הזמנית של המערערת מיום 22/8/11 ועד 31/8/13 הנה בשיעור 57% בגין פגיעה ACL ומיניסקוס ברך שמאל (40% לפי סעיף 48(2)(ב)(3)); השמנת יתר (20%) וכאבי ראש (10%) (להלן: "הוועדה הזמנית ").

טענות הצדדים טענות המערערת בתמצית הנן, כדלקמן: שגתה הוועדה משלא העניקה נכות בגין קרע במנסקוס, מנימוקים בלתי עינייניים ותוך סתירה והתעלמות ממסמכיה ומממצאים רפואיים של המערערת, כמפורט להלן: הוועדה קבעה כי לא קיימת נכות בגין קרע במנסקוס "היות ואין כל תלונה או ממצא בבדיקה פיזיקאלית הקשור לבעיה זו". הנחת המוצא של הוועדה שגויה, שכן עמדו בפני הוועדה מסמכים רפואיים רבים המתארים נזק חד משמעי למיניסקוס וכן תלונות חוזרות ונישנות של המערערת, הקשורות לפגיעה במנסקוס.

ניתן בקלות להיתחקות אחר הלך מחשבתה.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין וכן בטענות הצדדים כפי שנטענו בדיון ביום 10/6/14, מצאתי כי דין הערעור להדחות.

מסקנה זו מתיישבת גם עם פסק דינו של בית הדין הארצי בבר"ע 12391-07-13 יעקב חזק נגד המוסד לביטוח לאומי(5/3/14, פורסם בנבו), אשר קבע כי אין לקבוע נכות בגין נזק במיניסקוס כאשר אין הפרעה תפקודית.

סוף דבר – הערעור נדחה.

הגיעה העת לשנות הילכות שניתנו לפני שנים רבות בנושא זה. הועדה לא התמודדה עם קביעת הועדה מדרג ראשון אשר היתה מודעת לתקינות הבדיקה הקלינית ולכך שהנכות אשר ניתנה היתה בגין הנזק למיניסקוס ותו לא. בבדיקת הועדה מדרג ראשון עלו ממצאים תפקודים - פער בהקף הירכיים וכאבים בלחץ על פרק הברך הפנימי ומכאן ש ערר המשיב אשר התבסס על כך שלא היו ממצאים תיפקודיים בבדיקת הועדה מדרג ראשון, מלכתחילה היה שגוי.

בעיניין יציבות הברך, סעיף אחר בתקנות עוסק בפרק זה, כאשר הועדה מדרג ראשון קבעה את הנכות בשיעור 10% בגין נזק מנסקוס, שקיומו אינו במחלוקת.

מתהלך ללא צליעה, עולה לספת הבדיקה בכוחות עצמו, פושט מכנסיו בקלות, יישור ברכיים 0 מעלות דו צדדים, כפיפה 140 מעלות דו צדדי, מבחן קדמי ואחורי שלילי, מבחני יציבות צידית תקינים.

...

לסיכום - לנוכח האמור לעיל והואיל ולא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה או במסקנותיה, הריני מורה על דחיית הערעור.

הוצאות משפט לאחר התלבטות החלטתי שלא להשית על המערער הוצאות, זאת, על אף שהערעור הוגש תחילה בטענה כי היה על הוועדה להותיר את הנכות אשר נקבעה למערער בוועדה מדרג הראשון על בסיס הטענה השגויה משפטית כי ניתן להקנות נכות לפי סעיף 48(2)(ז)(I), בגין נזק למיניסקוס או לרצועה בלבד ללא צורך במגבלה תפקודית.

אולם מצאתי לנכון להתחשב בכך כי הוועדה שללה למערער נכות שכבר נקבעה לו על ידי הוועדה דרג ראשון, גם אם הגעתי למסקנה כי היא היתה רשאית לעשות כן. בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, ניתן להגיש, לבית הדין הארצי לעבודה ירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

לתביעה המתוקנת צרף התובע חוות דעת של מומחה אחר לפיה נכותו עומדת על שיעור של 43.3% נכות: 10% בגין הגבלה בתנועות והפרעות בעמוד שדרה צוארי, 30% בגין הגבלה בעמוד שדרה מותני עם גירוי עיצבי לאורך רגל שמאל ו- 10% בגין נזק במנסקוס הפנימי של הברך.

אחר כל האמור לעיל ובשים לב להלכה הפסוקה לפיה לא בנקל יסטה בית המשפט ממסקנות הכלולות בחוות דעתו של המומחה הרפואי אותו מינה, והגם שבית המשפט הוא הפוסק האחרון והוא אינו נידרש לפסוק על פי חוות הדעת, הרי שהמקרים בהם יעשה כן, הם בדרך כלל כאלו בהם ניתנה למומחה האפשרות להיתמודד באופן שלם עם הטענות שמעלה אחד הצדדים, דבר שלא נעשה במקרה דנן שעה שהתובע נימנע מלעמת את המומחה באופן ישיר עם טענותיו אם במסגרת שאלות הבהרה ואם במסגרת חקירה נגדית.

...

לטענת התובע, תפקידו של המומחה להעמיד לרשות בית המשפט את הידע, הנתונים והעובדות בתחום מומחיותו ואולם המסקנה הסופית היא של בית המשפט.

אשר לחומרתם של הממצאים הקודמים ומשמעותם, הנתבעת הפנתה למקורות ברשת האינטרנט, כמובן שלא ניתן לסמוך על מקורות אלו, לבית המשפט אין אלא את דעתם של המומחה ודעת של המומחה מטעם בית המשפט, שקבע לאחר עיון בחומר הרפואי שאכן יש מקום להפחית בשל מצב קודם ומסקנה זו לא התערערה גם לאחר התשובות לשאלות ההבהרה.

אחר כל האמור לעיל ובשים לב להלכה הפסוקה לפיה לא בנקל יסטה בית המשפט ממסקנות הכלולות בחוות דעתו של המומחה הרפואי אותו מינה, והגם שבית המשפט הוא הפוסק האחרון והוא אינו נדרש לפסוק על פי חוות הדעת, הרי שהמקרים בהם יעשה כן, הם בדרך כלל כאלו בהם ניתנה למומחה האפשרות להתמודד באופן שלם עם הטענות שמעלה אחד הצדדים, דבר שלא נעשה במקרה דנן שעה שהתובע נמנע מלעמת את המומחה באופן ישיר עם טענותיו אם במסגרת שאלות הבהרה ואם במסגרת חקירה נגדית.

סוף דבר התביעה מתקבלת במובן זה שהנתבעת תשלם לתובע את יתרת תגמולי הביטוח לפי נכות של 7.5% אחוזי נכות.

יתרה מכך, המערער גם לא טען בפני הועדה כי הוענקה לו בעבר נכות בגין ברך שמאל, ומפרוטוקול הועדה עולה כי פרוטוקול הועדה הרפואית (נפגעי עבודה) מיום 1.3.2004 (אשר צורף לנימוקי העירעור לבית הדין), במסגרתו נקבעה נכות בשיעור 10% בגין הברך, כלל לא עמד בפני הועדה בעניינינו.

כמו כן, מקובלת עלי טענת המשיב כי בהתאם להלכה הפסוקה, על מנת שתוענק למערער נכות בשל נזק במנסקוס נידרשת הגבלה תפקודית (בר"ע (ארצי) 12391-07-13 יעקב חזק – המוסד לביטוח לאומי (5.3.2014); בר"ע (ארצי) 39657-12-19 עופר רם – המוסד לביטוח לאומי (3.2.2020)).

בנסיבות בהן הועדה מצאה כי תנועות הבירכיים מלאות, לא מצאתי כל טעות משפטית בכך שהועדה לא פירטה את טווחי התנועה, וניתן בנקל להיתחקות אחר הלך מחשבתה (בר"ע (ארצי) 15836-12-21 צביקה הנלדר – המוסד לביטוח לאומי (8.12.2021); בר"ע (ארצי) 35776-06-20 יעקב קובי סיטרוק – המוסד לביטוח לאומי (16.6.2020).

...

כמו כן, מקובלת עלי טענת המשיב כי בהתאם להלכה הפסוקה, על מנת שתוענק למערער נכות בשל נזק במניסקוס נדרשת הגבלה תפקודית (בר"ע (ארצי) 12391-07-13 יעקב חזק – המוסד לביטוח לאומי (5.3.2014); בר"ע (ארצי) 39657-12-19 עופר רם – המוסד לביטוח לאומי (3.2.2020)).

המערער לא הצביע על מסמכים ספציפיים מהותיים כלשהם שעמדו בפני הוועדה ושהיה עליה להתייחס אליהם והיא לא עשתה כן. לפיכך, יש לדחות את טענותיו גם בעניין זה. סיכומו של דבר, לא מצאתי כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה מושא הערעור או במסקנותיה, ומכאן דין הערעור להידחות.

לאור האמור, החלטתי כי יש מקום בנסיבות העניין לחייב את המערער בהוצאות ולו בסכום נמוך.

ועדה רפואית דרג ראשון קבעה למערער 24% נכות לפי הפרוט הבא: 10% בגין נזק במנסקוס לפי סעיף ליקוי 48(2)(ז)(I); 20% בגין אי יציבות של הברך לפי סעיף 48(2)(ב); 5% בגין צלקות לפי סעיף 75(1)(א).

טענות הצדדים – המערער טוען, כך – - הוועדה טעתה עת החליטה לשלול ממנו את הנכויות שלא בצדק, ועת קבעה כי אין קשר סיבתי בין הנכויות לבין הפגיעה הנוכחית; - הוועדה נערכה ללא נוכחותו ומבלי שהוא נבדק על ידה; - עובר לתאונה לא היו לו הגבלות בברך ימין, מלבד הפגיעה שהיתה בשנת 2019, והתאונה נשוא הדיון היא זאת שגרמה לנכויות שנקבעו לו על ידי הדרג הראשון; - החלטת הוועדה אינה מנומקת, והיא מקפחת, שרירותית ופוגעת בו. מנגד, המשיב טוען, כך – - דין העירעור להדחות ומשעה שלא נפלה כל טעות משפטית בפעולת הוועדה, והיות שהחלטתה מפורטת ומנומקת וניתן בקלות להיתחקות אחר הלך מחשבתה.

...

טענות הצדדים – המערער טוען, כך – - הועדה טעתה עת החליטה לשלול ממנו את הנכויות שלא בצדק, ועת קבעה כי אין קשר סיבתי בין הנכויות לבין הפגיעה הנוכחית; - הועדה נערכה ללא נוכחותו ומבלי שהוא נבדק על ידה; - עובר לתאונה לא היו לו הגבלות בברך ימין, מלבד הפגיעה שהיתה בשנת 2019, והתאונה נשוא הדיון היא זאת שגרמה לנכויות שנקבעו לו על ידי הדרג הראשון; - החלטת הועדה אינה מנומקת, והיא מקפחת, שרירותית ופוגעת בו. מנגד, המשיב טוען, כך – - דין הערעור להידחות ומשעה שלא נפלה כל טעות משפטית בפעולת הועדה, והיות שהחלטתה מפורטת ומנומקת וניתן בקלות להתחקות אחר הלך מחשבתה.

דיון והכרעה – לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

בסיכומו של דבר, מדובר בקביעה רפואית מובהקת של הועדה אשר מבוססת על ממצאי בדיקתה הקלינית והתיעוד הרפואי.

סוף דבר – לאור כל האמור, הערעור נדחה.