סכום התביעה מורכב מהנזקים והסכומים כדלקמן:
1) אובדן ימי עבודה ונסיעות הלוך חזור מחיפה לבאר שבע – 2,000 ₪
2) הטרדות, השפלות, איומים וקללות כלפי התובעת 1 - 4,000 ₪
3) הטרדות השפלות איומים וקללות כלפי התובעת 2 - 4,000 ₪
4) דמי שכירות בסך 2,400 ₪ ל-8 חדשים – 19,200 ₪
5) יתרת חוב ארנונה וחשמל - 1,599 ₪
6) הנזקים לדירה לפי חוות הדעת - 9,430 ₪
טענות הנתבעות:
ההסכם נחתם במשרדו של ב"כ התובעות כאשר הנתבעות אינן מיוצגות.
הנזילה בשירותים התגלתה סמוך לתחילת השכירות והתובעות ביקשו מהנתבעת 1 לתקן את התקלה באמצעות איש מיקצוע זול, כאשר נכחו בעת ביקורו ולא דרשו מהנתבעת 1 שתראה להם את הקבלה בגין התיקון.
עובדה שהנתבעת 2 עצמה אמרה לנתבעת (עמ' 62 למוצגים) "הוא (הוועד - .ל.א.) הבטיח לה לעשות ורותי חשבה באמת שהוא עשה את התיקון. הוא אמר שהוא עשה את זה... והתחיל (לא ברור מי התחיל – הועד או החתן, אך זה לא חשוב - ל.א.) לצבוע כל הבית. פיתאום צץ עוד פעם נזילה. נו, איזה מרגיז?" האמנתי לנתבעת שאמרה כי נציג הוועד היה בדירתה עם נכדתו ששחקה עם בתה (פרו' 22/7) ואמר לה שאי אפשר לתקן את הזפת עד תום עונת הגשמים.
...
שנית אני קובעת כי הנזקים בדירה נושא חוות דעת השמאי היו כולם כרובם באחריות התובעות, בעלת הדירה ומיופת כוחה.
עולה מהעדויות כי מי שהיה ממונה על זיפות הגג הוא ועד הבית אשר גם התובעת לא היתה מרוצה מתפקודו והורתה לנתבעת לא לשלם את מיסי הועד עד שיוסדר הזיפות (הסברה כי התכוונה לכך שהדבר יבוצע עוד באותו יום אינה מקובלת עלי כי לא כך אמרה אלא אמרה, בעמ' 109 לתמלולים - "אני אמרתי לך שלא תתני לו פרוטה אחת, עד שהוא לא יסדר לך את הזפת") .
לאור האמור לעיל אני דוחה את התביעה, קובעת כי הנתבעות לא נותרו חייבות לתובעות דבר בדין תקופת השכירות ומחייבת את התובעות לשלם לנתבעות, באמצעות בא כוחן, שכ"ט עו"ד בסך 5,456 ₪ כולל מע"מ - תוך 30 יום מהיום.