נותן מתנה במקרקעין נפטר ומקבל המתנה רוצה לבטלה

כאשר מדובר בעסקת מתנה, המבחן האובייקטיבי-חצוני לבחינת התקיימותה של גמירת-דעת אינו מאבד מתוקפו, אולם יש להביא בחשבון כי ההגנה על אינטרס ההסתמכות של מקבל המתנה פוחתת בעומדה אל מול הצורך לתת ביטוי לרצונו של נותן המתנה (מרדכי ראבילו "על מתנה ועושק" מחקרי משפט י' 183, 186 (1993); ע"א 3601/96 עמית בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נב(2) 582 (1998); ע"א 6439/99 "טפחות" בנק משכנתות לישראל בע"מ נ' חיים פרח, נח(2) 106 (2003)).

כך נקבע ב-ע"א 7051/93 האפוטרופוס הכללי נ' איתן גולדברג (20.7.1995): "אכן, בהיות המתנה חוזה חד צדדי, ובפרט כאשר המדובר במתנה במקרקעין חייבת להיות הבדיקה לגבי גמירת דעתו של הנותן קפדנית במיוחד... טיבן של מתנות שהן ניתנות בשעה שקיימת קרבה וחיבה בין המעניק למקבל... הקירבה האמורה יוצרת חזקה – כאשר המדובר ביחסי מישפחה – ולפיה, העברה ללא תמורה נעשית מתוך כוונה להעניק למקבל את הנכס במתנה ((ע"א 3829/91 אבינועם וואלס נ' נחמה גת (טרם פורסם)). חזקת הכוונה, המונחת ביסודה של המתנה, מבוססת על ניסיון החיים ומשתנה בהתאם לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה. פועלה של החזקה בכך שהיא משיתה את הנטל לסתירתה ממקבל המתנה לטוען לבטלותה. נטל זה, אין להרימו בהטלת דופי גרידא, אלא יש להראות כי בנסיבותיו של העניין, הקניית המתנה משוללת כל הגיון". בעניינינו המנוחה אף חלתה במחלה פסיכיאטרית – סכיזופרניה בלתי מאורגנת.

המדובר בנטל כבד אפילו יותר מן הנטל הנידרש להוכחת טענות אחרות בדין האזרחי, ובפרט לאחר שנותנת המתנה כבר הלכה לעולמה (ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו, נד (2) 559, 570 (2000)).

...

חשוב לציין כי לא כל השפעה תביא לבטלות העסקה – על ההשפעה לכלול רכיב של "אי הוגנות". כך נקבע למשל ב-ע"א 1569/93 יוסי מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ ואח', פ"ד מח(5) 705 (1994) נקבע כי: "בהיותנו כולנו נתונים בלחצים ובכפיות כלכליות מכל עבר, מסקנה נדרשת מאליה היא, כי לא כל לחץ ולא כל כפייה מן התחום הכלכלי יניבו זכויות לביטולו של חוזה. עניננו הוא אך בכפייה או בלחץ, שיש בהם פסול מוסרי-חברתי-כלכלי, ואשר חיי עסקים ומסחר תקינים והוגנים לא יוכלו לשאתם". הנה כי כן, לא כל השפעה היא בגדר השפעה בלתי הוגנת המביאה לידי ביטול הפעולה המשפטית שנעשתה בעקבותיה.

בהמשך עדותו העיד עורך דין ברכה כי המנוחה רצתה "שבסופו של דבר יהיה גורם אחד שידאג לכולם" ובחרה שזה יהיה דווקא הנתבע 1 "כי היא סמכה יותר על ח. מאשר על כולם, כנראה גם יותר מבן זוגה... ח. למעשה גם פרנס את כולם, גם עזר לכולם... ח. הוא זה שעזר לבת ת. כשהיה לה תיקי הוצאה לפועל, כשהיא נכנסה לחובות..." (פרוטוקול הדיון מיום 6.7.2021, עמ' 68, ש' 29 – עמ' 69, ש' 2 ; ובעמ' 70, ש' 6-4).

סוף דבר התביעה נדחית ועסקת המתנה בעינה עומדת.

סעיף 6 לחוק המתנה מוסיף וקובע כי "בעלות בדבר-המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו, או במסירת מיסמך לידו המזכה אותו לקבלו, ואם היה הדבר ברשות המקבל - בהודעת הנותן למקבל על המתנה; והכל כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנידון" [ההדגשה הוספה - ב.א.] בעניינינו, כאמור, מדובר בהקנייתה של זכות במקרקעין, ועל כן חלות, במקביל, גם הוראותיו של חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן - "חוק המקרקעין").

בבע"מ 3948/14 פלוני נ' פלוני ז"ל (16.7.2014) מציין כב' השופט ע' פוגלמן כי על פי ההלכה הנוהגת כיום: "ככלל, במקרים המתאימים, ניתן לראות בייפוי כוח בלתי חוזר שעליו חתם נותן מתנה (או המתחייב לתיתה), במטרה להביא להשלמת עסקת המתנה, משום ויתור בכתב על זכות החזרה. אלא שבדומה לכל חוזה, על ייפוי כוח בלתי חוזר מהסוג האמור חלים, לבד מדיני המתנה, גם דיני החוזים הכלליים והוא כפוף לכללים הידועים בדבר פגמים בכריתה וברצון (סעיפים 18-14 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973..." [ההדגשה הוספה - ב.א.] באופן דומה מדגישים המלומדים **** פרידמן ונילי כהן בספרם חוזים כרך ב (1992), בעמ' 772 כי: "אם נשללה זכות החזרה מכוח הדין הכללי הנוהג לגבי התחייבות למתנה (מחמת ויתור בכתב של המתחייב על אפשרות החזרה, מחמת שינוי מצבו של המקבל על סמך ההיתחייבות או מחמת פטירתו של המתחייב), עדיין ניתנת ההיתחייבות לביטול מחמת פגם ברצון". בהתאמה, על מנת לקבוע אם צודקת הנתבעת בטענתה כי עם חתימתה של התובעת על ייפוי הכוח הבלתי חוזר היא ויתרה על זכותה לחזור בה מהתחייבותה, עלינו להמשיך ולבדוק אם חתימתה של התובעת על ייפוי הכוח נעשתה כדין.

...

בהינתן האמור הנני קובע כי התובעת הוכיחה כי לא הייתה לה גמירת דעת להתקשר בהסכם המתנה ולפיכך, דינו להתבטל.

בבחינת למעלה מן הצורך אציין, כי אני סבור כי בעניינינו מתקיימות בנוסף מספר עילות מפרק ב' לחוק החוזים, תשל"ג-1973 (להלן - "חוק החוזים"), שעניינו בביטול חוזה בשל פגם בכריתתו ואשר גם מכוחן רשאית התובעת לבטל את הן את הסכם המתנה והן את ייפוי הכוח עליו חתמה.

סוף דבר: הנני מקבל את התובענה וקובע כי הסכם המתנה עליו חתמה התובעת ביום 4.5.2015 וייפוי הכוח הבלתי חוזר שנחתם על ידיה באותו מועד – מבוטלים.

הניצע – מקבל המתנה – אשר זוכה ככלל למעמד בכורה, מפנה את מקומו במידה מסוימת לשם מתן משקל מוגבר לרצונו של נותן המתנה: 'בחוזה מתנה, כאשר שוקל בית המשפט אם ראויה עמדתו של מקבל המתנה להגנה, יביא בחשבון את מהותו של חוזה המתנה כחוזה חד צדדי, אשר המקבל הוא הנהנה העקרי (אם לא היחיד) ממנו'.

עניין זה תומך במסקנה, כי לא היתקיימה גמירות דעת מלאה במנוחה, שכן לאור היותה של עו"ד ה', עו"ד המיתמחה בתחום המקרעין ובדיני מישפחה מטבע הדברים, ככל והיה ידוע לה על צוואתה האחרונה של המנוחה, היתה מסבירה למנוחה את המשמעות המשפטית של ביטול סעיפים משמעותיים בצוואתה המתייחסים להורשת הדירות ומשלא עשתה כן, פוגם הדבר ברמת גמירות הדעת הנדרשת לצורך ביצוע עיסקאות המתנה.

לדברי הנתבע, המנוחה חתמה על צוואה זו כי כך ביקש ממנה התובע 4 והיא לא רצתה להכעיס אותו וכפי שציין הנתבע בסעיף 58 לתצהירו "וכי בשל חששה מפני עימות עם ס', ומפני כעסו, היא נאלצה לחתום עליה". בנוסף, מעדותו של הנתבע עצמו, ניתן ללמוד, כי היה ניתן להפעיל לחץ על המנוחה והנתבע עצמו אף חשש שיתר אחיו יפעילו לחץ על המנוחה אם יגלו את דבר העברת הדירות במתנה ולכן העדיף לשמור עניין זה בסוד עד לאחר פטירת המנוחה.

...

סוף דבר: 147 .

אשר על כן, מכל האמור לעיל – אני מורה כדלקמן: התביעה בתמ"ש 35666-09-13 מתקבלת באופן שבו, אני מורה על ביטול עסקאות המתנה שנעשו בין המנוחה לבין הנתבע, בדירה ברח' --- ובדירה ברח' .

. התביעה הכספית בתמ"ש 11273-05-14 – נדחית, מנימוקי כאמור לעיל.

כפי שנקבע בע"א 7051/93 האפוטרופוס הכללי נ' איתן גולדברג (20.7.1995): "אכן בהיות המתנה חוזה חד צדדי, ובפרט כאשר המדובר במתנה במקרקעין חייבת להיות הבדיקה לגבי גמירת דעתו של הנותן קפדנית במיוחד". בעמ"ש 12174-10-11 פלונית נ' עזבון המנוחה ד.ל. (26.1.2014) נפסק כי: "אין זו דרכו של אדם קשיש ודל אמצעים להקנות בערוב ימיו את כל רכושו במתנה, ואם ברצונו להיטיב עם אחד מילדיו ולהעדיפו על פני ילדיו האחרים, הדרך לעשות כן היא באמצעות צוואה, קרי, לצוות מה ייעשה ברכושו לאחר מותו. חזקה על אדם כזה שלא ייפרד בנקל מרכושו בעדו בחייו, על מנת שבמידת הצורך הוא יוכל לממש אותו לצרכיו שלו. זאת ועוד, אין לאדם כזה כל סיבה לשלול מעצמו מראש את האפשרות לחזור בו מן המתנה. שלילת הזכות משרתת באופן בלעדי את האנטרס של מקבל המתנה. על כן, שומה על בית המשפט לבחון בקפדנות יתירה מקרים כגון אלה, בהם מוחתם אדם קשיש על שטר מתנה לפיו הוא מקנה לאחר את הבעלות בדירת מגוריו ואף שולל מעצמו את אפשרות החרטה. הדברים יפים במיוחד כאשר ניכרת לעין מעורבות גלויה ופעילה של מקבל המתנה, בכל הנוגע להחתמה על מיסמכי המתנה, כמו בעניינינו. במקרה כזה, החשש מפני השפעה בלתי הוגנת מצידו של מקבל המתנה על רצונו האמתי של הקשיש, כמו גם החשש מפני העידר גמירת דעת מצידו של נותן המתנה, מקבל משנה תוקף". האמור לעיל מתייחס להענקת מתנה לילד והדברים קל וחומר שעה שמדובר בהענקה לאדם זר. סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 שעוסק בעילת העושק קובע כי: "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה". שלושה תנאים מצטברים מקימים את עילת העושק: מצבו של העשוק, היתנהגות העושק שמודע למצבו של הנעשק ומנצלה ותנאי חוזה בלתי סבירים מהמקובל.

...

סיכומו של דבר: התביעה מתקבלת.

לפיכך, אני מורה על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובת הנתבעת על הדירה ומצהיר על בטלות עסקת המתנה.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪.

בכל הנוגע לבית העיד הנתבע כי הוא קיבל מהתובע את הבית וכל כפר **** יודעים כי הבית הוא שלו וכי לאחר מותו של התובע, הקומה [הקרקע] תהיה גם של הנתבע [ש' 14-16 בעמ' 43].

אין צורך במסירת מיסמך פורמאלי שבו נותן המתנה מודיע למקבל המתנה על חזרתו מן ההיתחייבות ליתן מתנה, ודי, למשל, בהודעה בעל פה או בהגשת תביעת ביטול.

כגון חתימה על ייפוי כוח בלתי חוזרים, רישום הערת אזהרה לטובת הנתבעים גם אם היה מדובר בהערת אזהרה המעידה על התחייבות התובע להמנע מעשיית עסקה במקרקעין נוכח הזכויות העתידיות של הנתבע, תצהירי מתנה, תצהירי מקבלי מתנה או כל מיסמך אחר בכתב שיכול ללמד על רצונו של נותן המתנה להעביר את הדירה ועל קיומה של התחייבות בעל פה נטענת שתכליתה הענקת זכויות קנייניות לנתבעים.

...

כמו כן, נוכח דחיית הרכיבים שפורטו לעיל, אינני מוצא לנכון לפסוק בגין רכיב זה. על יסוד האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה הנזיקית ומחייב את התובע לשלם לנתבעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ .

הסעד לפצות את הנתבעים – אינני סבור כי מוצדק להיעתר לסעד המבוקש.

תמ"ש 44356-03-21 : התביעה לחיוב הנתבעים בתשלום פיצויים – נדחית.