בקשה להקפאת הליכי מכר נכס מקרקעין - שנערכו במסגרת הליכי מימוש משכנתא הרשומה על המקרקעין לטובת הבנק - עד למיצוי זכות המבקש לפדיון הנכס.
למעשה, צד שלישי הוא המעוניין בנכס ואין כל בסיס לאפשר את פדיון המשכנתא על נכס עסקי, בשווי ההצעה הזוכה בהתמחרות, כאשר מדובר בעיסקה עם צד שלישי זר המהוה "מכר פרטי". אותו צד שלישי הישתתף בהתמחרות שנערכה עם הזוכה ולא זכה והענות לבקשה כעת, משמעה מתן היזדמנות לצד שלישי לערוך מקצה שיפורים ומסלול עוקף להתמחרות.
טענות אלו מצביעות על הקשיים בהליך פדיון בסכום נטו, התומכים באי מתן אישור לפדיון שכזה על ידי בית המשפט, כפי שנפסק בעיניין בן בסט: "ראשית, לבית-המשפט אין הכלים להעריך את התמורה נטו שאמורה להגיע לידי הנושים לאחר השלמתה של עיסקת מכר לקונה פוטנציאלי, הואיל והדבר כרוך בתחשיבי מס מורכבים ובתשלומים שהם פונקציה של הצדדים לעיסקה, לנסיבותיה ולסוגה. שנית, אפשר שתהליך בירור סכום התמורה נטו יארך זמן רב, וגורם זה, בייחוד בנכסים מתכלים, עלול לפגוע גם בקופת הנושים וגם ביכולתו של פושט הרגל לעשות שימוש באותם נכסים כדי לקדם את פרעון חובותיו".
ממילא, גם לוּ היה מדובר בהצעה לפדיון העדיפה מבחינה כלכלית על זו של הזוכה, עדיין לא היה הכונס מחויב להעדיפה, מאחר שכפי שציינתי בהחלטות בעיניין שרה קחטן ואלן קחטן - לא חלה על הכונס החובה לבחור בהצעה העדיפה לנושה מבחינה כלכלית.
...
בנסיבות אלה נראה לי בכל הכבוד, כי קיימת חשיבות לשמירה על עקרון ההסתמכות, ציפיית הזוכה וסופיות המכר, עקרונות ותכליות שאינם נופלים בחשיבותם מהרצון המובן להשאת התמורה.
תמצית טענות המבקש (מאיר)
יש לקבל את הבקשה ולאפשר לו לפדות את המקרקעין מהנימוקים הבאים:
טרם אושר הסכם המכר וטרם הגיעה "נקודת האל חזור": זכות הפדיון עומדת לחייב כל עוד לא אושר הסכם המכר.
בעניין זה פועלת לרעת מאיר החזקה הידועה – אותה ביקש הוא להחיל על הכונס (סעיף 30 לתשובת מאיר) – כי מקום בו צד נמנע מהבאת ראיה המצויה בידו, המסקנה היא כי לוּ הוא היה מציג את אותה ראיה, זו היתה פועלת לחובתו.
לכן אני סבור כי בענייננו, לא הוכח כי הסכם ההלוואה הינו הסכם הלוואה לגיטימי והרושם שנוצר, מאחר ולא הוכח אחרת הוא, שמדובר בניסיון לעקוף את הליכי ההתמחרות ולאפשר את רכישת הנכס על ידי מי שהפסיד באותה התמחרות, לאחר שנסתיים ההליך והוכרז הזוכה.
סוף דבר
לאור כלל האמור לעיל, נדחית הבקשה.
