המשפחה ספגה עלבונות ונטען כלפיה כי היא העלילה על הנתבע עלילות שוא, חל משבר גדול בנשואי הוריו של התובע והם נאלצו לעבור טפול זוגי.
טענה שמדובר באדם הסובל מהפרעת אישיות ללא קשר לפגיעה תהיה מופרכת מיסודה, לאור גילו הצעיר של התובע בעת הפגיעות, האופי החוזר של הפגיעות, התסמינים מהם סבל כל חייו, התסמינים הטיפוסיים של PTSD מהם התובע סובל עד היום, וכן האבחנות החוזרות מאנשי המיקצוע שטיפלו בו בגיל הנעורים, יחסית קרוב לאירועים הטראומטיים.
התובע מיתעלם מנסיבות חייו המטלטלות והקשיים שחוה עקב בחירת הוריו לחזור בתשובה, ולהתגורר ביישוב החרדי עמנואל בו היה ניסיון לדחוק את בעלי התשובה.
אמו של התובע הצהירה בתצהירה כי מתן טפול נפשי בקהילת עמנואל מלווה בסטיגמה שלילית והייתה עלולה להוות "אות קין" לתובע ולפגוע בעתידו, במיוחד כשמדובר היה בארוע לפני למעלה מ- 15 שנים, אז בחברה החרדית לא הייתה כל מודעות לפדופיליה (סעיף 8 לתצהירה, עמ' 71 לראיות התובע).
...
סוף דבר
לאור התוצאה אליה הגעתי, התביעה נגד הנתבע 1 מתקבלת.
התביעה נגד הנתבע 2 נדחית.
אציין כי אינני מקבלת את דרישת הנתבע לחייב את התובע בהוצאות שנגרמו לנתבע בהליך זה בשל כך שההליך החל בבית המשפט המחוזי והועבר בהסכמה לבית משפט זה, ובשל כך שהמומחה דחה את מסקנות חוות דעתו של מומחה התובע, ובשים לב לסירובו ה"עיקש" של התובע, כטענת הנתבע, לסיים ההליך בפשרה נדיבה שהציע ביהמ"ש. ממסקנות פסק הדין עולה כי אין מקום לטענות הנתבע, וכי צדק התובע בדרישתו לנהל את ההליך.
