בתשובה למכתבו השיבה הגב' זילברברג ממשרד החינוך, כי לא שובצו גננות חדשות, וכי בירכא התפנתה משרה לחופשת לידה של גננת, אליה שובצה גננת ממלאת מקום תושבת המקום, וזאת בהתאם לנהלים, וכי על התובעת להגיש בקשה להשלמת משרה לשנת הלימודים תשע"א.
בחומר הראיות המצוי בתיק בית הדין, אין ראיה לכך שהתובעת הגישה בקשה מסודרת בטופס המיועד לכך להשלמת משרה לשנת הלימודים תשע"א, תשע"ב או תשע"ג, ואף לא ניתן לראות באילו מקומות ביקשה התובעת השלמת משרה, ומהם הנתונים הנוספים המפורטים בבקשה כזו.
לחילופין, טענה התובעת, כי גם אם יקבע שהסכמתה ניתנה מרצונה החופשי, המדובר בדרישה שלא כדין של משרד החינוך, וזאת לאחר שמשרד החינוך נהג כלפיה באפליה, כאשר גננות פחות ותיקות ממנה לא נפגעו בהקף משרתן.
טענות הנתבעת בתמצית הנן כדלקמן:
מעדות הגב' מונירה דאהר, המשמשת כמפקחת גני ילדים במיגזר הדרוזי והצ'רקסי במשרד החינוך - מחוז הצפון, עולה כי לא ניתן ליתן השלמת משרה לעובד הוראה קבוע בשעות זמניות, אולם ניתן לו שעות זמניות לשנה אחת, כאשר מובהר לו, כי אלה אינן מהוות השלמת משרה באופן קבוע (עיין עמ' 18 סיפא ועמ' 19 רישא לפרוטוקול).
...
בסופו של דבר הוחלט על פיטורי התובעת (עיין נספחי ד'1 - ה'1 לתצהיר כרמלה זילברברג).
לא מצאנו ממש בטענות התובעת באשר ל"אינוס וכפיה", בכל הקשור בחתימתה על הסכמה להפחתת היקף משרתה, הגם שברור, שהתובעת היתה מעדיפה להמשיך ולהיות מועסקת במשרה מלאה.
כמו כן, לא הוכח לבית הדין, כי ניתן היה לשבץ את התובעת בדיוק באותן שעות ובאותן גנים בהן שובצו עובדות הוראה בלתי קבועות, וכי אין המדובר בשעות החופפות לשעות הקבועות שקיבלה התובעת במסגרת היקף משרה של 13 ש"ש, או בגנים במרחק שלא יאפשר לתובעת להגיע אליהם בין שעת הסיום של שעות אותן עבדה בפועל לבין השעה בה היתה אמורה להתחיל לעבוד בגן אחר, מה גם, שאותן גננות אחרות לא צורפו כמשיבות, ואין המדובר בבקשה שהוגשה במועד בו ניתן היה ליתן החלטה המשנה את השיבוץ לשנת הלימודים תשע"א.
התובעת אף לא הוכיחה, כמה שעות זמניות במדויק ניתן היה להוסיף לה.
אשר על כן, גם התביעה הכספית - שעניינה ההפרש בין השכר שקיבלה התובעת בפועל עבור 13 ש"ש, לבין השכר שהיתה משתכרת, לו היתה עובדת בהיקף של משרה מלאה - דינה להידחות.
