נוהל המצאה ואישור מסירה של כתבי בי דין לעיריות

בית משפט לתביעות קטנות בנצרת ת"ק 38771-04-20 שחברי נ' עריית תל-אביב-יפו ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט העמית יובל שדמי תובע עבד אלרחמן שחברי נתבעת 1. עריית תל-אביב-יפו פסק דין

התובע טוען עוד, כי הנתבעת הייתה צריכה לעכב את הליכי הגבייה עד המצאת החלטת התובע העירוני לגבי בקשת התובע לבטל את הדו"ח הראשון ועד המצאת החלטת ביהמ"ש לעניינים מקומיים בנוגע לדו"ח השני.

הנתבעת טוענת להגנתה, כי הדוחות נערכו לרכב מספר 46-630-20 מתוצרת מיצובישי בבעלות התובע נכון למועד ביצוע העבירות, ועל כן נושא התובע באחריות בנוגע לדו"חות אשר נרשמו לרכב זה. הנתבעת טוענת עוד, כי הדרישה לתשלום הקנס המקורי נשלחה לתובע בדואר רשום, בחודש מאי 2007, למענו המעודכן במשרד הרשוי, ובהתאם לחוק די במשלוח שכזה על מנת שההודעה תחשב ככזו שנמסרה לנמען, גם ללא חתימה על אישור המסירה.

בדיון לפניי חזרו הצדדים פחות או יותר על טיעוניהם בכתבי הטענות, כאשר הנתבעת הגישה לאחר הדיון מסמכים נוספים.

הנתבעת טוענת כי פעלה בהתאם לחוק ובהתאם לדין הקיים, באופן מקצועי, ללא דופי ותוך הקפדה ועמידה בנהלים.

...

אני קובע שהתובע לא עמד בנטל זה. מעדותו התרשמתי שהינו "עד מעוניין" שלא ניתן לסמוך על דבריו, והוא לא הביא ראיות חיצוניות בעלות משקל שאמורות להיות בידיו, שיחזקו את משקל עדותו כנגד גרסת הנתבעת.

אשר על כל אלה אני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 2000 ₪ בתוך 30 יום.

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"א 28792-09-19 עירית ירושלים ואח' נ' ע"ר ואח' מספר בקשה:31 18.11.2020 לפני כבוד הרשמת, השופטת תמר בר-אשר התובעת עירית ירושלים הנתבעים 1. משכן שרה ע"ר 2. אהרן זאב חשין 3. חברת העובדים השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ 4. הבונה בע"מ 5. קרן ספרא – פנמה ישראל בע"מ 6. שרון בברלי רוזנברג לזנגה 7. מנחם זאב טסלר 8. אברהם מרדכי ארליך המשיבה בבקשה זו עדינה אליך באת-כוח התובעת: עו"ד אהרון רשף, עו"ד הילה איצקוביץ המשיבה – בעצמה החלטה

על-פי הודעותיה של התובעת (מיום 12.2.2020 ומיום 21.5.2020), כתב התביעה הומצא אל הנתבעת 6 ביום 2.2.2020 באמצעות בתה, עדינה, תושבת ירושלים (אישתו של הנתבע 8, אברהם מרדכי ארליך), אשר אישרה את קבלתו בחתימתה על אישור המסירה.

בעיניין המסמכים שהגישה התובעת הוסיפה, כי אמנם בעבר שימשה מיופת כוח של אמה, הנתבעת 6, לצורך עניין מסוים, אך זה שנים רבות שאינה עוד מיופת כוח של אמה בעיניין כלשהוא, אין ברשותה כל ייפוי כוח מאמה והיא אף אינה מוסמכת לקבל כתבי בי דין עבורה.

דומה איפוא, כי כוונת התובעת הייתה להישען על הוראת תקנה 477 בתקנות, שעניינה 'המצאה היא לנמען גופו או למורשהו', שכך מורה: "ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי-דין לשם המצאה לפי תקנות אלה – דיה ההמצאה למורשה...". 'מורשה לקבלת כתבי בי-דין' הוגדר בתקנה 478 בתקנות, לאמור: (א) כל הגר בתחומה של המדינה יכול שיתמנה מורשה לקבלת כתבי בי-דין.

בכל המסמכים שהגישה התובעת לתמיכה בטענתה שעדינה היא מורשית של הנתבעת 6, נאמר באופן ברור ומפורש כי נועדו לעניין מכירת דירה מסוימת ולעניין הליך מסוים שנוהל בלישכת ההוצאה לפועל בקשר לאותה דירה.

...

דיון והחלטה לאחר בחינת טענותיהן של התובעת ושל עדינה הגעתי לכלל מסקנה, כי מהטעמים שיובאו להלן, אין מקום לראות בעדינה כמי שמורשית לקבל את כתב התביעה בשם אמה, הנתבעת 6 ולפיכך אף לא ניתן להיעתר לבקשה למתן פסק-דין נגד הנתבעת 6 בהיעדר הגנה מטעמה.

מסמכים אלו אינם יכולים לבסס טענה שלפיה עדינה מורשית לקבל כתבי טענות בקשר לעניין שאינו נוגע לאותה דירה או להליכים הקשורים בה. לנוכח האמור, אין מנוס מהמסקנה כי התובעת לא הראתה שעדינה הייתה מוסמכת לקבל כתבי טענות עבור הנתבעת 6.

לנוכח המסקנה האמורה, אם עד יום 20.12.2020 לא יוגש אישור מסירה על המצאה כדין אל הנתבעת 6, ייחשב הדבר להסכמת התובעת למחיקת התביעה נגדה מחמת חוסר מעש.

ביום 4.2.2021 חזרה האזהרה מהדואר בלא שנמסרה, מהטעם כי "ה[נ]מען לא ידוע במען שצוין לעיל". ביום 4.3.2021 הגישה המבקשת בקשה לעדכן מסירה של האזהרה, לאור מסירה שבוצעה על ידי מוסר מטעמה.

ביום 29.4.2021 הגישה המבקשת בקשה מתוקנת, וזו נדחתה על ידי מזכירות ההוצאה לפועל מן הטעם הבא: "במקרה בו בוצע ניסיון מסירה קודם שבוצע על ידי דואר ישראל סטטוס המסירה צוין 'העתיק כתובת' ובמקרה של הדבקה, על המוסר במסירה אישית למלא תצהיר מוסר ובסעיף 3 לציין כיצד אימת את מקום מגוריו של החייב בכתובת האמורה. במקרים בהם לא צוין כיצד אימת את כתובת המגורים, לא ניתן לקבל הדבקה בכתובת שבה הדואר החזיר חיווי 'העתיק כתובת' כמסירה תקינה". בהחלטה זו התבססה המזכירות על "נוהל אישורי מסירה – מסירת אזהרה לחייב" ("הנוהל").

(א) ההמצאה תהיה במסירת המסמך לידי הנמען שיידרש לאשר את קבלתו בכתב והיא תיעשה באמצעות עורך דין או אדם שבית המשפט או מנהל בתי המשפט הסמיכו לכך; יראו את המועד שצוין בהודעת אימות המסירה כמועד ההמצאה; (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), יראו מיסמך כמסמך שהומצא כדין, אם הוא הונח במקום נראה לעין בסמוך לדלת ביתו או עסקו של הנמען בהתקיים אחד מאלה: (1) הנמען סרב לקבל את המסמך או סרב לאשר את קבלתו בכתב; (2) לא נמצא שום אדם שניתן להמציא לו את המסמך לפי תקנות אלה על אף שהשולח פעל בשקידה ראויה וסבירה כדי למסרו".

רשומו של הבית ככתובת הנמען במירשם האוכלוסין הוא איפוא בעל משמעות ראייתית בלבד, הנובעת מהחזקה הקבועה בסעיף 3 לחוק מירשם האוכלוסין (למעמד המירשם בהסדרי המצאה אחרים ראו למשל, רע"א 5255/11 עריית הרצליה נ' כרם (11.6.2013)).

הינה כי כן, כאשר טוען בעל דין כי ביצע המצאה במסירה אישית על ידי כך שהדביק כתב בי דין (או אזהרה) על דלת ביתו של הנמען, ועולה השאלה האם הכתובת בה בוצעה המסירה היא ביתו של הנמען, העובדה שמדובר בכתובת הרשומה במירשם האוכלוסין היא ראיה לכאורה לכך שמדובר בבית הנמען.

...

ואכן, דומה כי זו המסקנה העולה מתקנה 161(3) לתקנות סדר הדין האזרחי.

מקובלת עליי עמדת רשות האכיפה והגבייה כי החלטות רשמי ההוצאה לפועל אינן כפופות לנוהל, אלא להוראות הדין.

לאור כל האמור, הבקשה לרשות ערעור נדחית.

כעולה מכתבי הטענות, התובעת מכרה לנתבעים את הזכויות בנכס, בהתאם להסכמי מכר פרטניים שנעשו בין התובעת לבין כל אחד ואחד מהצדדים, ביחס ליחידות השונות, ביום 23.8.10.

חוב התובעת לבנק מזרחי טפחות בגין פיגורים בתשלום ההלוואה עמד על כ-14 מיליון ₪ ובעת העסקה ננקטו הליכי הוצאה לפועל כנגד התובעת ומנהלי העמותה הערבים.

לטענתו, מר אייזן והרב שמעון לא גילו כל עניין בפרטי העסקה, בפרטי התשלומים ובמהותם, אלא שמו לנגד עיניהם את המטרה היחידה לפטור אותם ואת העמותה מחובות, והוא מצידו עמד במשימה זו. מר עסור אישר שהנתבעים עמדו במלוא ההתחייבויות שנטלו על עצמם במסגרת הסכמי המכר; כי הוא אישר זאת בכתב מכוח ההסכמה בינו לבין העמותה כאמור; כי הוא דאג להקטין את חובות העמותה וניהל משא ומתן למול הבנק הממשכן והרשויות ובמיוחד למול עירית ירושלים, שלולא כן, לא היתה המכירה מכסה את כלל החובות.

על פי עדותו, בהתאם להסכמים בין התובעת לחברות הסלולאר פלאפון וסלקום, הוצבו אנטנות על גג הבניין, באופן שגרם לירידה ניכרת של ערך הדירות, ולפיכך הנתבעים עמדו על הסרתן, כשעל פי סעיף 13 להסכם, סך של 400,000 ₪ מהתמורה אמור היה להיות משולם בכפוף לקיום שני תנאים מצטברים - המצאת אישור תוך 180 יום מיום חתימת ההסכם מטעם חברות הסלולאר לפיו הן מתחייבות להסיר את האנטנות עד ליום 31.12.11, והסרת האנטנות בפועל עד ליום 31.12.11.

העובדה שהחזקה נימסרה במועד, מבלי שעלתה כל טענה מצד התובעת לחוב בעיניין יתרת התמורה; העובדה שהתובעת באמצעות העדים חתמה עוד ביום 22.11.11 על בקשה להעברת זכויות בפני ב"כ הנתבעים ולא העלתה כל טענה לעניין חוב קיים; והעובדה שהזכויות נרשמו על שם הקונים זמן רב קודם לפניה בעיניין כספי הנאמנות במהלך שנת 2013, מדברות בעד עצמן ומחזקות את המסקנה כי בעת מסירת החזקה הושלמו חובות הקונים, כפי שאישר מר עסור בכתב, במסמך בזמן אמת וגם בדיעבד.

...

סוף דבר מכל הנימוקים שלעיל, אני קובעת כי התובעת לא הוכיחה כי נותר חוב של הנתבעים כלפיה בגין הסכמי מכירת הזכויות בנכס.

ממילא, נדחית הטענה הנוגעת לדמי שכירות בגין אי תשלום יתרת התמורה.

אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה.

עוד מיפרט כתב האישום, כי בחודש יולי 2017 או בסמוך לכך, ובמסגרת ההליך האזרחי, זייף המבקש אישורי מסירה של כתבי בי-דין למחמוד, אחמד, סובחיה חמזה ומוסטפא חמזה (להלן יחד: הנתבעים בהליך האזרחי), כאילו נחתמו על-ידם; וכן מיסמך הנחזה להיות תצהיר בחתימתו של חמוד, לפיו האחרון מצהיר לכאורה על מסירת כתבי בי-דין לידי הנתבעים בהליך האזרחי.

בהסתמך על המסמכים המזויפים ועל-פי כתב התביעה המתוקן, ביום 17.04.2018, קיבל המבקש במירמה פסק דין לפיו על רשם המקרקעין, לרשום את הזכויות בנכס על שם סלימאן, בכפוף להמצאת האישורים הנדרשים לפי כל חוק ודין, לרבות נוהל הזיהוי המקובל אצל רשם המקרקעין (להלן: פסק הדין).

כידוע, בקשה למתן רשות ערעור ב"גילגול שלישי" שמורה למקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או בנסיבות המקימות חשש לעיוות דין, או אי-צדק חמור שניגרם למבקש (רע"פ 1737/23 עוה"ד פיטר מלינק נ' עריית חולון, פסקה 12 (09.05.2023)).

...

בתסקיר הראשון פורט כי המבקש הביע נכונות לשתף פעולה עם הליך טיפולי – ובהמשך לכך, שירות המבחן ביקש דחייה שמטרתה לבחון את רצינות הצהרתו של המבקש אשר לכך, ובית המשפט נעתר לה. התסקיר השני, הוגש בחלוף מספר חודשים, במהלכם נפגש המבקש עם שירות המבחן לצורך עריכת אבחנה מעמיקה יותר.

זאת ועוד, נטען כי בית משפט קמא לא נתן משקל הולם למצבו הרפואי והמשפחתי שלו, וכן כי מעשיו "נעשו בכדי לקדם מטרה שחפצו בה הצדדים להליכים חרף העובדה שחתימותיהם זויפו על המסמכים". דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית[][].