עוד נציין כי לאחר שעיינו בדוחות הנוכחות שהומצאו לנו בסמוך להגשת סיכומי הנתבעת ומצאנו כי הצדק בחלקו עם התובע ובחלקו עם הנתבעת.
בסע' 2 להודעה צויין – "שכר עבודה יומי בגובה שכר מינימום בשכר 186 ₪. בהתאם לנהלי העבודה בשירות החברה של עבודה כולל ימי שישי." (ההדגשה אינה במקור י.א)
לאחר שעיינו בדו"ח של שירות התעסוקה שהגיש התובע ובדו"חות הנוכחות שהגישה הנתבעת, מהן עולה כי הדיווחים לשירות התעסוקה (סה"כ 282 ימים) תואמים את ימי העבודה הרשומים בדו"חות הנוכחות שהגישה הנתבעת ומהן עולה כי התובע עבד לפעמים גם בימי שישי.
...
לאחר שעיינו במסמכים שצורפו לכתבי הטענות, מצאנו כי יש לקבל את טענת הנתבעת הנתמכת בדו"ח שירות התעסוקה כמשקף את ימי עבודתו של התובע, לפיה עבד התובע 22 חודשים עפ"י התקופות שבהן הונפק אישור הכניסה לארץ.
טענת הקיזוז של הנתבע נדחית למעט חלף הודעה מוקדמת בסך של 2,418 ₪.
תביעות התובע לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, הפרשי שכר מינימום, הפרשי פנסיה, הפרשי חופשה שנתית, אי מתן הודעה לעובד, דמי כלכלה, מענק שנתי וקרן השתלמות - נדחות.
משהעמיד התובע את תביעתו קרוב ל - 36,000 ₪ ולאור התוצאה שאליה הגענו לפיה, מחד, חלק מרכיבי התביעה התקבלו, ומנגד, חלק מרכיבי התביעה נדחו, מצאנו כי מן הראוי שהנתבעת תישא בהוצאות חלקיות של התובע בסך של 2500 ₪ אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
