נוהל בקשות לוועדות לעניינים הומניטריים

לטענתה, היא נמנית עם אותם מצבים בהם בהתאם לנהלי המבקשת, יש להעביר את התיק לבחינת הועדה הבין משרדית לעניינים הומנטאריים, כאשר לשיטתה היא עומדת בכלל הקריטריונים הנדרשים, לרבות כנות הקשר בין בני הזוג, קיומו של קשר נישואין וקיומה של זיקה ממשית וחזקה למדינת ישראל יותר מאשר זיקתה למדינה זרה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, לדחות את הערעור ולהשאיר על כנו את הצו שניתן בבית הדין לעררים עד להכרעה בערר שהגישה המשיבה לבית הדין, שמצופה שיישמע ויוכרע בהקדם.

באשר לסיכויי הערר, אני סבור כי לא ניתן לשללם לחלוטין, בפרט נוכח טענת המשיבה והתשתית הראייתית הלכאורית אותה הניחה, שלא נסתרה על ידי המבקשת, כי היא מנהלת כיום קשר זוגי כזה או אחר עם מר איוון, וכן טענותיה לגבי עמידתה בקריטריונים הנדרשים על פי נהלי המשיבה לקבלת אישורי השהייה, מן הראוי כי טענות אלה תיבחנה לגופן במסגרת הדיון בערר בלא שיישלל מהמשיבה הרשיון הארעי א/5.

כך גם העניין אם מדובר בצו עשה או לא תלוי "בזווית המתבונן" ובנסיבות, ובמקרה זה לא ניתן להתעלם מכך שבמשך כשש שנים היה לעותרת רישיון א/5 שנלקח ממנה רק לפני חודשיים וגם רישיון זה הושב לה בהחלטת בית הדין לעררים מיום 1.1.19 כך שהמצב הקיים לפי החלטה זו של בית הדין הינה שיש ליתן לה את הרישיון א/5 והמדינה היא זו המבקשת כיום לשנות מצב זה. לאור כל האמור, כאשר לא ניתן בשלב זה לשלול את סיכויי הערר ומשמאזן הנוחות מהווה את אבן הבוחן המרכזית לעניין סעד זמני ונוכח נסיבותיו הייחודיות של העניין אני דוחה את הערעור.

הועדה הבינמשרדית לעניינים הומנטאריים היא ועדה מייעצת למנכ"ל רשות האוכלוסין, בבואו לבחון בקשות למתן מעמד בישראל, שהוגשו על-ידי מבקשים אשר אינם עומדים בקריטריונים הקבועים בנהלים השונים לקבלת מעמד; והיא פועלת בהתאם לנוהל הועדה הבינמשרדית שאוזכר לעיל (נוהל מס' 5.2.0022, "נוהל הסדרת עבודתה של הועדה הבינמשרדית המייעצת לקביעה ומתן מעמד בישראל מטעמים הומנטריים").

...

טענות נוספות שהעלה המערער, בדבר פגמים בהליך שהתקיים לפני מנהלת לשכת מינהל האוכלוסין, אינן אמורות לשנות את המסקנה בדבר דחיית הערר.

ב, קרי – "בקשת סרק שאינה מעלה עילה של ממש". מכל מקום, גם אם נפל פגם בהחלטתה של מנהלת הלשכה, ומבלי לקבוע שנפל פגם בהחלטה, הרי שבכל מקרה בסופו של יום נדונה הבקשה על-ידי ראשת הדסק, שהיא הגורם המוסמך לבחון את הבקשה, וזו החליטה לדחות אותה בהחלטה מנומקת, שכאמור אין עילה להתערב בה. התוצאה על-יסוד האמור לעיל, הערעור נדחה.

המערער ישלם למשיב הוצאות בסך 8,000 ש"ח. הפיקדון שהפקיד המערער יועבר למשיב, על-חשבון פסיקת ההוצאות.

ביום 30.9.2014 השיב המשיב לבא-כוח העותרת והבהיר כי על העותרת להגיש בקשה בהתאם לנוהל עבודת הועדה הבין-משרדית לעניינים הומנטאריים ולצרף מסמכים כנדרש.

...

טענת השיהוי בהגשת העתירה לנוכח המסקנה האמורה, דומה כי אין עוד צורך להידרש אל שאלת השיהוי.

שלישית, בנסיבות העניין חלים כל שלושת יסודותיו של השיהוי: הסובייקטיבי, האובייקטיבי ומאחר שדחיית העתירה לא תפגע בשלטון החוק, אף היסוד השלישי אינו מתקיים ולכן אין לאפשר את הגשתה חרף השיהוי (לעניין יסודותיו של השיהוי ראו בין השאר את עע"מ 7142/01 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חיפה נ' החברה להגנת הטבע, פ"ד נו(3) 673 (2002)‏‏, כבוד השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש, פסקה 4).

סיכום ותוצאה תוצאת הדברים היא אפוא, כי העתירה נדחית, הן על הסף, מחמת השיהוי הרב בהגשתה, הן לגופה.

לאחר מכן, על-פי נהלי המשיבה, הועברה הבקשה לועדה הבינמשרדית לעניינים הומנטריים (להלן: הועדה הבינמשרדית), לצורך בחינתה.

...

בנסיבות אלה, ובהינתן שהמבקשת לא פעלה להסדיר את מעמדה קרוב לשנה וחצי, יש לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למתן רשות ערעור, וכמוה גם הבקשה למתן צו ביניים – להידחות.

עוד אוסיף, כי המבקשת כמעט שלא התייחסה בבקשותיה השונות, לכך שהערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי, לא נדחה אלא מחמת אי-תשלום אגרה וערבון – עניין שממילא תחום לדל"ת אמותיה של הערכאה הדיונית – כאשר גם מטעם זה אין מקום להעתר לבקשתה.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית בזאת, ועמה, נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים.

מהבקשה שהגישו המערערים ביום 14.7.22 עולה כי פגישה עם עו"ס אינה מהוה חלק מהנוהל הנוגע להליך הגשת בקשה לועדה לעניינים הומנטריים (נוהל הסדרת עבודתה של הוועדה הבינמשרדית המייעצת לקביעה ומתן מעמד בישראל מטעמים הומנטריים", נוהל 5.2.0022).

...

טרם סיום אבהיר נקודה אחרונה - הרשות טוענת כי פגישות ילדים עם עובדת סוציאלית במקרים שנסיבותיהם כבמקרה שלפניי, נערכות במסגרת פיילוט שנערך בהנחיית מנכ"ל הרשות, המקביל את מתכונת עריכת פגישות אלה לפגישות שנערכות במתקן המסורבים בנתב"ג לפי סעיף ו.1.8 לנוהל הרשות מספר 10.3.0001 "נוהל הוצאת צווי הרחקה ומשמורת לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952". אכן, מטרת הנוהל היא להסדיר הרחקה של מי ששוהים בישראל שלא כדין, לרבות ילדים כמתואר בו, והוא כשלעצמו ממילא אינו עומד לבחינה בהחלטה זו. אני סבורה כי הסתמכות על נוהל זה אינה מתאימה לבירור מצבם וטובתם של ילדים המתגוררים בישראל, וודאי שלא את טובתם של מי שנולדו, גדלו והתחנכו כאן כל חייהם, אף שאינם אזרחי המדינה, דוגמת הילדים בעניין שלפניי, שכן מיצוי זכויות הילדים והוריהם במקרים אלה שאינם מוחזקים במתקן המסורבים אינו קצר מועד, אלא הוא כרוך בהליכים משפטיים מתמשכים שבמהלכם הילדים ממשיכים לגור ולהתחנך בישראל, והמדינה כפופה להתחייבויותיה כלפיהם בהתאם לאמנה, כל עוד הם שוהים בתחומה.

אני סבורה כי טובתם של הילדים, במובן של דרך הפעלת הכלים לבירור הנוגעים לילדים של מבקשי מעמד ומערבים גורמי טיפול שונים כמו עובדים סוציאליים, מחייבת כי פגישות כאלה יתקיימו בתנאים שעליהם המליצו המומחים מטעם המערערים.

סוף דבר טובת הילדים מחייבת, לפיכך, כי הריאיון עמם יתקיים על ידי עובדת סוציאלית לחוק נוער המוכשרת לטפל בילדים; תיערך בסביבתם הטבעית, בנוכחות אמם או מלווה אחר לבחירתם, בנפרד מפגישות עם האם לצרכים אחרים; תארך זמן סביר לצורך יצירת אמון לאור החרדה שתוארה בחוות הדעת מטעם המערערים; ויימסר לגביה מידע מוקדם לגבי מטרתה, מיקומה, משכה, המשתתפים בה וכל פרט אחר שיכול להפחית את החרדה ולאפשר לשמור על טובת הילדים במסגרת הליך הבירור עצמו.