נהיגת רכב על ידי נהג פסול

לעניין נסיבות ביצוע העבירה, ר' דברי בית המשפט המחוזי בתל אביב בב"ש 90192/07 רדלייך נ' מדינת ישראל בגדריו נקבעה חזקת מסוכנות בכל הנוגע לנהג שיכור המצדיקה פסילה עד תום ההליכים, ונפסק שם:"לטעמי, עילת נהיגה בשיכרות חייבת להיות עילה עצמאית בפסילה עד תום הליכים בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשיכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת – מיידית" (ההדגשות שלי ג.ק).

על עבירת הנהיגה בשיכרות נאמר כבר כי: "הסיכונים הגלומים בנהיגה ברכב על-ידי נהג שיכור הנם ברורים מאליהם. אדם כזה, עלול להקל ראש במצבי הסכנה הכרוכים בנסיעה בכביש; להיתעלם מכללי הבטיחות בדרכים; לנהוג ברכב שלא בהתאם לתנאי הכביש, ולמהירות הנסיעה המותרת; ובכך לסכן חיי אחרים ואת חייו שלו. צריכת אלכוהול גורמת גם לאבוד המיומנויות המוטוריות ולהפרעות בראייה ובמהירות התגובה..." (רע"פ 5166/14 קרופצקי נ' מדינת ישראל).

...

במכלול הנסיבות, ובהתחשב בפגיעה שתהא לפסילה ארוכה על המשיב ומשפחתו, ובפרט לפגיעה הכלכלית שתיגרם לו (זאת גם בהתחשב בתקופה בה אנו מצויים - מגפת הקורונה), והעובדה שאין למבקש הרשעה בעבירה דומה, אני סבור שנכון לקצוב את תקופת הפסילה, באופן שיתקיים איזון בין האינטרס הציבורי, ויתר הנסיבות כמפורט לעיל.

אשר להצעת המשיב להימנע מפסילה, ולהסתפק בחתימה על התחייבות כספית, אני סבור שאין בה כדי לענות אל האינטרס הציבורי אשר מחייב את הרחקתו של המשיב מהכביש.

בהתאם, אני מורה על פסילתו של המשיב מלנהוג או מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך ארבעה (4) חודשים מיום הגשת הבקשה (6.1.22).

ר' בהקשר זה ב"ש 90192/07 רדלייך נ' מדינת ישראל שם נקבע כי :"... עילת נהיגה בשיכרות חייבת להיות עילה עצמאית בפסילה עד תום הליכים בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשיכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת – מיידית" (ההדגשות שלי ג.ק).בית המשפט העליון קבע באותו עניין, כי: "בית המשפט המחוזי צדק בכך שקצב את התקופה, אך נראה לי שראוי להעמיד את תקופת הפסילה על 6 חודשים מיום החלטתו של בית המשפט לתעבורה". ר' גם רע"פ 5166/14 קרופצקי נ' מדינת ישראל: "הסיכונים הגלומים בנהיגה ברכב על-ידי נהג שיכור הנם ברורים מאליהם. אדם כזה, עלול להקל ראש במצבי הסכנה הכרוכים בנסיעה בכביש; להיתעלם מכללי הבטיחות בדרכים; לנהוג ברכב שלא בהתאם לתנאי הכביש, ולמהירות הנסיעה המותרת; ובכך לסכן חיי אחרים ואת חייו שלו. צריכת אלכוהול גורמת גם לאבוד המיומנויות המוטוריות ולהפרעות בראייה ובמהירות התגובה...". המשיב נוהג משנת 1979 ולחובתו 27 הרשעות קודמות.

...

בהתאם אני סבור, שיש להרחיק את המשיב מהכביש לתקופה משמעותית על מנת להגן על ציבור המשתמשים בדרך.

עם זאת, נוכח הכרסום הראייתי המסוים, ומצבו הרפואי של המשיב אני סבור, שיש לקצוב את תקופת הפסילה.

בהתאם, אני מורה על פסילתו של המשיב מלנהוג או מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 5 חודשים מיום הגשת הבקשה ( 18.01.22 ).

הערכים המוגנים אשר נפגע ומידת הפגיעה בהם הערכים המוגנים אשר נפגעו בשל ביצוען של עבירות של נהיגה ברכב על ידי נהג בלתי מורשה לנהיגה ונהיגה ללא ביטוח תקף הם הגנה על שלום הציבור וביטחונו, כיבוד שילטון החוק והעברת הנטל הכלכלי הכרוך בטיפול בנפגעי תאונות דרכים אל כלל ציבור הנהגים באמצעות תשלומי ביטוח.

לאור כל האמור, הגעתי למסקנה כי מיתחם הענישה ביחס לעבירות שבפני – נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף - בנסיבות של נהג בלתי מורשה לנהיגה, וללא ביטוח תקף, הנו כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי (באר-שבע) בעפ"ת 22585-11-12 אליעזר אשורוב נגד מדינת ישראל: "לטעמי, וגם על פי פסיקה מקבילה בה עיינתי, מיתחם העונש ההולם בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, אינו מתחיל ממאסר בפועל, אלא הוא נע בין מאסר מותנה ובין מאסר בפועל למשך מספר חודשים ואף שנה, בהתאם לנסיבות העבירה". לעניין רכיב הפסילה – המיתחם נע בין 6 חודשי פסילה ועד 3 שנות פסילה בפועל.

...

לאור כל האמור, מצאתי למקם את עונשו של הנאשם בכל הנוגע לרכיב המאסר ברף האמצעי של מתחם העונש ההולם.

לאור כל האמור, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: מאסר בפועל מאסר בפועל בן 6 חודשים.

מאסר על תנאי: הנני גוזרת על הנאשם 6 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יעבור עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף (בלתי מורשה) או נהיגה בזמן פסילה וזאת תוך 3 שנים מהיום.

הערך החברתי אשר נפגע ומידת הפגיעה בו הערך המוגן שניפגע כתוצאה מבצוע עבירה של נהיגה ברכב על ידי נהג בלתי מורשה לנהיגה הוא הגנה על שלום הציבור וביטחונו.

עוד לקחתי בחשבון את חלקו המוחלט של הנאשם בבצוע העבירות; הנאשם יכול היה להימנע מבצוע העבירות; אף שלא נגרם נזק, הנזק שהיה צפוי להיגרם הנו רב. לאור כל האמור, הגעתי למסקנה כי מיתחם הענישה ביחס לעבירות שבפני – נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף - בנסיבות של נהג בלתי מורשה לנהיגה אשר לא ציית לאות שוטר ונמלט בנסיעה וכן רגלית, וכן נהיגה ללא ביטוח תקף, הנו כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי (באר-שבע) בעפ"ת 22585-11-12 אליעזר אשורוב נגד מדינת ישראל: "לטעמי, וגם על פי פסיקה מקבילה בה עיינתי, מיתחם העונש ההולם בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, אינו מתחיל ממאסר בפועל, אלא הוא נע בין מאסר מותנה ובין מאסר בפועל למשך מספר חודשים ואף שנה, בהתאם לנסיבות העבירה". לעניין רכיב הפסילה – המיתחם נע בין 6 חודשי פסילה ועד 2 שנות פסילה בפועל, כל זאת לצד עונשים נלווים נוספים.

...

הואיל וקבעתי כי המתחם מתחיל ממאסר מותנה איני נדרשת לשאלה אם יש מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם – ואולם, כאמור, לא מצאתי כי הנאשם השתקם ואף לא הונח הבסיס למסקנה כי יש סיכוי של ממש שישתקם.

סוף דבר, במקרה זה, איני סבורה שיש ליתן לפן השיקומי, שטרם התגבש, משקל רב משיקולי ענישה אחרים כמו הגמול וההרתעה.

לפיכך ועל יסוד דברים אלה, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות אני דנה את הנאשם לעונש מאסר בפועל לתקופה של 2.5 חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות, במתנ"ס רמת אליהו, ברחוב סילבר 2 בראשון לציון.

ר' ב"ש (מח' ת"א) 90192/07 רדלייך נ' מ"י, נקבע , כב' השופטת אהד, כי: "לטעמי, עילת נהיגה בשיכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשיכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת – מידית". עוד ביחס לעבירה של נהיגה בשיכרות נקבע בפסיקה – רע"פ 5166/14 קרופצקי נ' מדינת ישראל: "הסיכונים הגלומים בנהיגה ברכב על-ידי נהג שיכור הנם ברורים מאליהם. אדם כזה, עלול להקל ראש במצבי הסכנה הכרוכים בנסיעה בכביש; להיתעלם מכללי הבטיחות בדרכים; לנהוג ברכב שלא בהתאם לתנאי הכביש, ולמהירות הנסיעה המותרת; ובכך לסכן חיי אחרים ואת חייו שלו. צריכת אלכוהול גורמת גם לאבוד המיומנויות המוטוריות ולהפרעות בראייה ובמהירות התגובה...". בש"פ 10865/06, ישעיהו נגד מדינת ישראל, על ידי כבוד הש' לוי: "לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם היתנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נידרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך". בע"ח 17389-05-14 פירו נ' מדינת ישראל, על ידי כב' השופט מודריק: כי "נהג הנוטל הגה לידיו, לאחר ששתה אלכוהול בכמות העולה על המידה המינימאלית המותרת, מסכן בזדון ובעיניים פקוחות את הבריות. כאשר מתברר שיש ראיות לכאורה כנגד נהג כזה, אין זה ראוי להניח בידו לשוב ולנהוג, כל עוד משפטו מיתקיים". הן כמות האלכוהול שנמדדה, 830 מ"ג , הן היתנהלותו של המשיב ונסיבות קרות הארוע מעידים על המסוכנות הנשקפת מהמשיב.

...

מבלי להתעלם מטענות ב"כ המשיב , אני סבורה כי קיימת ראיות לכאורה, אשר מספקות לשלב זה של ההליך.

ר' ב"ש (מח' ת"א) 90192/07 רדלייך נ' מ"י, נקבע , כב' השופטת אהד, כי: "לטעמי, עילת נהיגה בשכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת – מידית". עוד ביחס לעבירה של נהיגה בשכרות נקבע בפסיקה – רע"פ 5166/14 קרופצקי נ' מדינת ישראל: "הסיכונים הגלומים בנהיגה ברכב על-ידי נהג שיכור הינם ברורים מאליהם. אדם כזה, עלול להקל ראש במצבי הסכנה הכרוכים בנסיעה בכביש; להתעלם מכללי הבטיחות בדרכים; לנהוג ברכב שלא בהתאם לתנאי הכביש, ולמהירות הנסיעה המותרת; ובכך לסכן חיי אחרים ואת חייו שלו. צריכת אלכוהול גורמת גם לאיבוד המיומנויות המוטוריות ולהפרעות בראייה ובמהירות התגובה...". בש"פ 10865/06, ישעיהו נגד מדינת ישראל, על ידי כבוד הש' לוי: "לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך". בע"ח 17389-05-14 פירו נ' מדינת ישראל, על ידי כב' השופט מודריק: כי "נהג הנוטל הגה לידיו, לאחר ששתה אלכוהול בכמות העולה על המידה המינימלית המותרת, מסכן בזדון ובעיניים פקוחות את הבריות. כאשר מתברר שיש ראיות לכאורה כנגד נהג כזה, אין זה ראוי להניח בידו לשוב ולנהוג, כל עוד משפטו מתקיים". הן כמות האלכוהול שנמדדה, 830 מ"ג , הן התנהלותו של המשיב ונסיבות קרות האירוע מעידים על המסוכנות הנשקפת מהמשיב.