נהיגה תחת השפעת סם - טיעונים לעונש

בנהיגה בשיכרות, סרוב ותחת השפעת סמים טענה המאשימה למיתחם ענישה שנע בין מאסר על תנאי ועד 12 חודשי מאסר בפועל ופסילה שנעה בין 24 חודשים ועד 4 שנים.

...

אני סבורה כי הנאשמת הבינה את חומרת מעשיה, שכן היא הודתה בהן נטלה עליהם אחריות מלאה ואף הביעה בפני שירות המבחן תחושת חרטה על ביצוען.

כיון שלא הורשעה במהלך עשר השנים שקדמו למועד ביצוע העבירות דנן, אין להחיל עליה את פסילת המינימום למשך 10 שנים הקבוע בפקודה .גם אם היה מקום להטיל עונש זה אני סבורה כי בהעדר עבר תעבורתי קודם, מכוח עקרון ההדרגתיות בענישה ובהתחשב בנסיבותיה האישיות אין למצות את הדין עם הנאשמת ולהטיל עליה תקופת פסילה כה ארוכה.

לפיכך, אני דנה את הנאשמת לעונשים הבאים: אני מצווה על מאסרה של הנאשמת בפועל למשך 5 חודשים בניכוי ימי מעצרה.

במסגרת הסדר הטיעון הופנה הנאשם לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן, אך לא גובשו כל הבנות עונשיות, וכל אחד מהצדדים טען לעונש על פי ראות עיניו.

הנאשם נעדר עבר פלילי, אך מהרישום התעבורתי עולה כי הוציא רישיון נהיגה בשנת 2018 ולחובתו 7 הרשעות קודמות בגין עבירות הכוללות, בין היתר, נהיגה ברכב לא תקין שנאסר השמוש בו, נהג חדש שהסיע יותר אנשים מהמותר ללא מלווה, נהיגה תחת השפעת סמים או אלכוהול, היתנהגות הגורמת נזק, נהיגה כשברמזור אור אדום ונהיגה בקלות ראש.

בשים לב לכל האמור לעיל, בדבר הערכים החברתיים שנפגעו, הקף הפגיעה בהם ומכלול הנסיבות הקשורות בבצוע העבירות, לרבות עצמת הסיכון, טיב המעשים בהם נקט הנאשם, הנהיגה בעוד רישיונו פסול, משך המרדף ומיקומו, והנזק המצומצם שניגרם בפועל, ולאור מדיניות הענישה הנוהגת, אני סבור כי לצד מעשיו של הנאשם יש לקבוע מיתחם ענישה הנע בין 27 ל-54 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית בדמות מאסר על תנאי, קנס ופסילת רישיון הנהיגה לפרק זמן משמעותי.

...

בשים לב לכל האמור לעיל, בדבר הערכים החברתיים שנפגעו, היקף הפגיעה בהם ומכלול הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, לרבות עצמת הסיכון, טיב המעשים בהם נקט הנאשם, הנהיגה בעוד רישיונו פסול, משך המרדף ומיקומו, והנזק המצומצם שנגרם בפועל, ולאור מדיניות הענישה הנוהגת, אני סבור כי לצד מעשיו של הנאשם יש לקבוע מתחם ענישה הנע בין 27 ל-54 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית בדמות מאסר על תנאי, קנס ופסילת רישיון הנהיגה לפרק זמן משמעותי.

מסקנה זו מקבלת משנה תוקף לנוכח ממצאי התסקיר.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 33 חודשים, בניכוי ימי המעצר - מיום 9.8.20 ועד יום 23.9.20.

בכתב האישום יוחס למערער ביצוע עבירת נהיגה תחת השפעת סמים – עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה (נ"ח) תשכ"א-1961 וגם עבירה של נהיגה ברכב ללא ביטוח – עבירה לפי סעיף 2 א לפקודת ביטוח רכב מנועי (נ"ח), תש"ל-1970.

בהמשך הצדדים טענו לעונש וניתן גז"ד שבגדרו ביהמ"ש קמא הטיל על המערער מאסר על תנאי לשלושה חודשים למשך שלוש שנים, והתנאי שהמערער לא יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף או נהיגה בשיכרות; כן פסילה מלנהוג למשך 24 חודשים, ועונשים נלווים נוספים.

...

אני סבור, כי במקרה זה, לאור הודעת המשיבה כי בדעתה לעתור לעונש של מאסר בפועל, לא מונה סניגור למרות החובה הקבועה בדין והרשעת המערער בהיעדרו בעבירה חמורה כשהוא צפוי גם לעונש של מאסר, דבר שהתממש בסופו של דבר, נגרם למערער עיוות דין.

לאור כל האמור, הערעור מתקבל וכפועל יוצא מכך מורה על ביטול הכרעת הדין וגז"ד. ביהמ"ש יקבע לפניו דיון אליו יוזמן המערער באמצעות הסניגור.

ראיות וטענות המאשימה לעונש במסגרת הטיעונים לעונש הגישה המאשימה כראייה את רשומו הפלילי של הנאשם בתחום התעבורה (תע/2), הכולל כאמור הרשעה רלוואנטית אחת בגין עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה.

5 חודשי מאסר על תנאי אותם ירצה הנאשם בפועל אם בתוך 3 שנים מיום שיחרורו מהכלא הוא יבצע עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים מסוכנים או נהיגה בשיכרות.

...

לנוכח כל האמור אני קובע כי מתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם שלפניי עומד על 18 עד 36 חודשי מאסר בפועל.

לנוכח כל האמור ימוקם עונשו של הנאשם בחלק התחתון של השליש האמצעי של מתחם העונש ההולם.

אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים שלהלן: 26 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו של הנאשם.

ב"כ המאשימה טענה לענישה בחלקו הבינוני של כל מיתחם בנפרד ועתרה כי ארבעת העונשים יצטברו אחד לשני, ולכל עונש אחר אותו מרצה הנאשם כיום.

"נהיגה בשיכרות הנה אחת מן הסיבות המרכזיות לגרימתן של תאונות דרכים, דבר המסכן את שלום הציבור ופוגע בבטחונו. אשר על כן, מדיניות הענישה בעבירות אלה, מחייבת את בית-המשפט לנהוג ביד קשה בנהגים שיכורים - תהא רמת האלכוהול בדמם, אשר תהא". להלן מספר דוגמאות למדיניות הענישה הנוהגת בעבירות של נהיגה תחת השפעת סמים או משקאות משכרים, ללא רישיון נהיגה, ועבירות נילוות: רע"פ 2925/21 מונדר נסראללה נ' מדינת ישראל (נבו 09.05.2021) נדון עניינו של נאשם אשר נהג ללא רישיון רכב (לא הוציא מעולם), ללא ביטוח תקף, ועבר בנוסף עבירה של אי ציות לשוטר שהורה לו לעצור בצד הדרך.

...

משכך, לא מצאתי כי יש להקיש מעונשו של השותף לעונש הנאשם במסגרת כתב אישום זה. בהתאם לאמור לעיל, סבורני כי מידת הפגיעה בערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירה הינה בינונית, ומצאתי לקבוע כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות, לבין 12 חודשי מאסר בפועל (ודוק – מתחם זה נמוך ביחס לפסיקה שהובאה לעיל אשר ניתנה בצידם של מעשים ונסיבות מעט חמורים יותר מאלו המיוחסים לנאשם- יב"ד).

בשקלול מכלול הנסיבות, תוך מתן משקל להודאת הנאשם על היבטיה החיוביים, סבורני כי יש להשית על הנאשם עונש ברף התחתון בת"פ 54673-05-17 וביתר התיקים בהם הורשע, באמצע המתחמים שנקבעו.

בטרם יוכרע העונש הסופי של הנאשם, יש להדגיש כי אין המדובר בחישוב אריתמטי, ודוק, יפים לעניין זה דברי בית-המשפט העליון בע"פ 5768/10 פלוני נ' מדינת ישראל (נבו 08.06.2015): "עיקרון ההלימה נבדק הרי גם באופן יחסי. דהיינו – חומרת המעשה לעומת מעשים אחרים. בהמשך לקו זה, ניתן גם להרהר אחר העונש הראוי, לו פרמטר אחד היה משתנה כלפי מעלה או מטה. למשל, בתיק שבו יש שני קורבנות, מה היה קורה לו היה קורבן אחד או שלושה. מה הייתה עמדת בית המשפט לו המקרים היו מתבצעים לא במשך חמש שנים, אלא שמונה שנים או שנתיים. כמובן, בית משפט אינו צריך לערוך טבלה, ואינו חייב לקבוע איזה עונש היה גוזר לו היה מדובר בשינוי זה או אחר. יחד עם זאת, תורת הענישה היחסית עשויה לשמש כלי הבהרה, ולו פנימי. הנה כי כן, יש לשמור על מדרג. עונש הולם הוא עונש שמתאים לנסיבותיו. ודוק, בנסיבות התיק הנדון, ולא תיקים אחרים. כשם שיש מקום לגזור עונש חמור ביותר במקרה החמור ויוצא הדופן, כך אין לגזור עונש שכזה במקרה שאינו נמצא ברף העליון, על אף חומרתו. ככל שמדובר בתוצאה עונשית חמורה יותר, על בית המשפט לבחון את עצמו היטב. כלי ההבהרה שהוצגו לעיל יכולים לתרום לשמירה על מדרג ראוי, אך אין הם בגדר סוף פסוק. התמונה הכוללת חשובה עד מאוד. אין עסקינן בשיטת ניקוד, או באריתמטיקה. ענישה היא מלאכת מחשבת – ולא מלאכת מחשב." דברים אלה מוצאים ביטוי גם במסגרת סעיף 40יג(ב) לחוק העונשין, אשר משאיר שיקול דעת לבית-המשפט בין אם "להרכיב" את העונש הכולל לכלל האירועים הנדונים, בנפרד מכל מתחם, תוך ציון מידת חפיפה והצטברות, או שמא לגזור עונש אחיד לכל האירועים, מבלי לבצע פעולה אריתמטית אחרונה זו. סבורני כי הדרך השנייה היא הדרך המתאימה יותר לגזר דין זה. סוף דבר נוכח האמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: 21 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו על פי רישומי שב"ס בהליכים בהם נדון במסגרת גזר דין זה, אשר ירוצו במצטבר לכל מאסר אחר אותו מרצה הנאשם (ככל שמרצה).