נהיגה תחת השפעת סם מסוכן סעיפים 62 (3) ו 64ב לפקודת התעבורה

נטען על ידי המשיבה כי המבקש נהג תחת השפעת סם מסוכן, בנגוד לסעיף 62(3) ו-64ב(א)(4) לפקודת התעבורה, נוסח חדש, תשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה").

על פי סעיף 64 ד' (א) לפקודת התעבורה, אם סרב נוהג ברכב לתת דגימה לפי דרישת שוטר כאמור לעיל, יראו את הנהג כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה, היא עבירה של נהיגה בשיכרות.

...

לטענתו, דין הטענות שהעלה ב"כ המבקש להתברר במסגרת התיק העיקרי.

אם חשוב היה למבקש רישיון הנהיגה שלו, לצורך פרנסתו, כפי שטען, כל אשר היה עליו לעשות הוא להיעתר לבקשת השוטרים ולבצע את בדיקת השתן ואם לא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

נוכח עובדות נטענות אלה, הואשם המבקש בנהיגה תחת השפעת סמים מסוכנים, עבירה לפי סעיפים 62(3), 64ב(א) ו-39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה).

...

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת נ' אהד) מתאריך 26.05.2013 ב-עפ"ת 8822-10-12, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופטת ר' רז) מתאריך 09.09.2012 ב-תת"ע 1255-10-10.

לפיכך ומבלי לקבוע דבר בנוגע לשאלת קיומה של הגנת "הפח היקוש", או ביחס לשאלה האם יש בכוחה כדי להצדיק הפחתה מתחת לעונש הפסילה המינימאלי הקבוע בפקודת התעבורה – אין בידי לקבל את טענות המבקש כאן.

לסיום ומבלי לגרוע מכל האמור לעיל מוצא אני לנכון להסתייג, בשולי הדברים, מאמירותיו של בית המשפט המחוזי הנכבד, אשר הגביל את האפשרות להתערב בעונשו של המבקש בנסיבות שכאלה – רק למצבים שבהם הוגש כנגד מי מהשוטרים כתב אישום.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל – בקשת רשות הערעור נדחית.

המערער הובא לדין בגין עבירה של נהיגה תחת השפעת סם מסוכן – לפי סעיפים 62 (3) ו- 64ב(א)(4) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א- 1961 ועבירה של נהיגה ללא ביטוח –לפי סעיף 2 (א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל – 1970.

...

לאחר שעיינתי בגזר הדין, בהודעת הערעור, בהרשעות הקודמות ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.

אשר על כן, אני דוחה את הערעור על העונש.

הואיל והממונה קבע כי ריצוי העונש יחל ביום 06/10/13, מועד שכבר חלף, על כן, אני קובע כי המערער יחל לרצות את עונש המאסר במסגרת עבודות שירות ביום 01/01/14, או בכל מועד אחר שיקבע הממונה על עבודות שירות ועליו יודיע לבית המשפט ולצדדים ובעיקר למערער.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי בהכרעת דין מנומקת ומקיפה, המבוססת ברובה על קביעת מימצאי מהימנות ועובדה, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות של הריגה, גרם חבלה של ממש, חציית צומת ברמזור אדום, סטייה מנתיב נסיעה, מהירות (בלתי) סבירה לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה, נהיגה תחת השפעת אלכוהול לפי סעיפים 62(3) ו-64ב(א) לפקודת התעבורה חלופה (4) להגדרת "שיכור", ונהיגה כאשר בגופו מצויים תוצרי חילוף של סם מסוכן לפי סעיפים 62(3) ו-64ב(א) לפקודת התעבורה, חלופה (2) להגדרת "שיכור". לעומת זאת, זיכה בית המשפט את המערער מן העבירה של נהיגה תחת השפעת סמים, לפי סעיפים 62(3) ו-64ב(א)לפקודת התעבורה, חלופה (4) להגדרת "שיכור". להלן נסקור את העיקרים שבנימוקיו.

...

יפים לעניינו דברים שנאמרו בע"פ 1641/04 לוין נ' מדינת ישראל, פס' 15 לפסק דינו של השופט א' א' לוי (לא פורסם, 15.12.2004): "נדמה כי אין צורך לחזור ולהזכיר את הקטל הנמשך בדרכים לו תורמים גם נהגים שיכורים. ואף שעובדה זו ידועה ונהירה לכל, עדיין מתהלכים בתוכנו לא מעטים, וביניהם בני-נוער, המוכנים ליטול את הסיכון של נהיגה במצב של שכרות, תוך שהם מסכנים את חייהם-שלהם וחייהם של אחרים שלרוע מזלם נקלעו בדרכם. במצב זה שוב אין מנוס מגזירתו של מאסר בפועל, ואולי דרך ענישה זו תגרום לאותם נהגים הרהור נוסף אשר עשוי לחסוך חיי אדם". באשר לתכליתה של הענישה בעבירות אלו אמרה השופטת א' פרוקציה בע"פ 5167/05 מג'דוב נ' מדינת ישראל, פס' 8 (לא פורסם, 10.10.2005): "תופעת הפגיעות בנפש ובגוף עקב תאונות דרכים המשתוללות בכבישי הארץ מחייבת את מערכת המשפט לגייס את כוחותיה למלחמה יעילה, בכלים הקיימים, כדי לסייע במיגור מכת התאונות וקטילת חיי אדם תמימים עקב התנהגות עבריינית על הכביש. בין האמצעים הנתונים בידי מערכת המשפט, מצוי כלי הענישה. ראוי להשתמש בו באופן שישיג את תכליתו, ויביא, בין שאר האמצעים הננקטים, להחדרת המודעות לכללי המותר והאסור בנהיגה בכביש, ולסכנות האורבות מהפרתם". אכן, בחינת רף הענישה המקובל בעבירות אלו מעלה כי העונש שהושת על המערער אינו סוטה במידה ניכרת לקולה או לחומרה.

אולם, נוכח חומרת המעשים, תוצאתם הקטלנית והיקפה של התופעה החברתית הפסולה של נהיגה בשכרות, אני סבור כי ראוי שרף הענישה בעבירות של נהיגה בשכרות, אשר הביאו לתוצאות קטלניות, יוחמר, וישקף את ההוקעה הנדרשת להתנהגות זו. אדגיש, כי לצד שיקולים אלו אני אף מביא בחשבון את עקרון אחידות הענישה, הנגזר מעקרון שוויון הנאשמים בפני החוק (ראו: ע"פ 9792/06 חמוד נ' מדינת ישראל, פס' 15 (לא פורסם, 1.4.2007).

סוף דבר מן הטעמים שבוארו לעיל, הייתי מציע לחבריי לדחות את הערעור על הכרעת הדין, ואת הערעור על חומרת גזר הדין, ולקבל את ערעור המדינה על קולתו, כמפורט לעיל.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה תחת השפעת סם מסוכן, לפי סעיפים 62(3), 64ב ו-39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה).

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובת המשיבה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

השאלה אותה מעלה המבקש אינה מצדיקה מתן רשות ערעור, וזאת משלא שוכנעתי כי היא מעלה טענה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטי כנדרש לצורך הענקת ערעור בגלגול שני (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)).

לנוכח האמור, הבקשה נדחית.