נהיגה תחת השפעת אלכוהול שהתגלתה לאחר תאונה

עוד ציין שירות המבחן, כי המערער נעדר עבר פלילי קודם, למעט עבירות תעבורה, וכי הוא מצליח לגלות אמפתיה לאמה ול-מ.ק. אשר לגורמי הסיכון ציין שירות המבחן את עברו התעבורתי של המערער, הכולל הרשעות קודמות, ובכללן הרשעה בנהיגה תחת השפעת אלכוהול, את חוסר הבהירות באשר לדפוסי צריכת האלכוהול של המערער ועומקם, ואת היתרשמות שירות המבחן כי על רקע קשייו של המערער לשאת את רגשות האשמה, הוא עושה שימוש במנגנוני הגנה של השלכת האחריות לבצוע התאונה על גורמים חצוניים.

כך, למשל, בהתייחסו למעשים שעשה המערער לאחר התאונה, החל בעזיבת המקום ועזיבת בת זוגו ובתה במקום האֵרוע אחרי האסון שהתרחש, המשך בכניסתו לחנות הנוחות בתחנת הדלק על מנת לאכול, לשתות ולנסות לבדוק את רמת האלכוהול אצלו באמצעות מכשיר לבדיקת אלכוהול, וכלה בהעברת דלתות הרכב למצב "נעילת ילדים", כאשר בגין המעשים האחרונים הוא אף הורשע בנִיסיון שבוש חקירה.

...

נוכח כל האמור, אנו סבורים כי צדק בית משפט קמא גם במיקומו של המערער בתוך מתחם העונש ההולם.

סיכום סוף דבר, לא מצאנו כי נפלה כל טעות בגזר דינו של בית משפט קמא, ובהתחשב בכלל הנסיבות, מדובר בגזר דין מאוזן שאינו מצדיק התערבות ערכאת ערעור.

משכך, הערעור נדחה.

לאחר התאונה הורשע הנאשם בתיק שמספרו 7911-08-16, ביום 11.2.18, בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, מיום 13.8.16, ונדון, בהתאם להסדר, לפסילה בת 10 חודשים, בנכוי חודש פסילה מנהלית, פסילה על תנאי, בת 4 חודשים, למשך 3 שנים, וקנס בסך 1,200 ₪.

עם זאת, הנאשם, צעיר, בתחילת חייו, שנעדר עבר פלילי והודה בעבירות המיוחסות לו. זאת ועוד, שירות המבחן התרשם שביכולתו של הנאשם להכיר בפסול שבמעשיו ושמדובר במי שמגלה מוטיבציה לנהל אורח חיים תקין, מגלה אחריות בפרנסת משפחתו ומתפקד באופן מסתגל במסגרות השונות.

...

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: הנאשם יבצע 200 שעות של"צ, על פי תכנית שיכין עבורו שירות המבחן.

אני דנה את הנאשם ל-3 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,500 ש"ח .

הנתבעת שילמה תחילה לתובע את תגמולי הביטוח, אולם, משהוברר לה בהמשך כי מר אבו כף, נהג במשאית תחת השפעת משקאות משכרים, היא ניצלה היזדמנות שנקרתה על דרכה, עת המבוטח תבע אותה בגין מקרה ביטוח אחר שאינו קשור כלל ועיקר לתאונה מושא תיק זה, או אז קזזה בחזרה את תגמולי הביטוח אשר שילמה בשעתו לתובע, כאמור, וזאת בהתבססה על הטענה כי מר אבו כף נהג במשאית תחת השפעת משקאות משכרים, תוך שהיא אף מפנה לכתב האישום בהליך הפלילי, כאמור, וכן הוראות הפוליסה בגדרה המשאית בוטחה, בה קיים, עפ''י הנטען, חריג לתחולת הפוליסה מקום שמדובר בנהיגה בשיכרות.

בחלוף מס' שעות הוא פנה לקיוסק סמוך ורכש סיגריות ומשקה אלכוהולי על מנת להקל על המצוקה בה היה נתון וכלשונו "להרגע". בבוקר יום ה- 02.07.13 שב מר אבו כף לנהוג במשאית, ובשעה 08:45 או סמוך לכך, נעצר ע"י שוטרים והוגש נגדו כתב אישום בגין נהיגה בשיכרות ו/או תחת השפעת משקאות משכרים, וכן נהיגה בקלות ראש, שכן בדמו נמצאה כמות 900 מ"ג אלכוהול.

כך לדוגמא, התובע מפנה אל פרק ד' של התנאים הכלליים של הפוליסה, שעניינו בהגנה משפטית במקרים בהם מוגש כתב אישום, שם לדוגמא בסעיף 1 ה'1 הנוסח ברור וחד משמעי, דבר המלמד על כך שהנתבעת היטיבה לנסח ולגלות את רצונה בדבר החרגת הכסוי בגין הגנה משפטית של נהגים שנהגו תחת השפעת אלכוהול, זאת בנגוד גמור לעמימות התיבה "נתון במודע" בה עשתה שימוש בגדרי החריג עליו מבקשת כיום להתבסס בדחותה הכסוי הבטוחי, כאמור.

...

ואכן, בע"א ע"א 5795/90 ד"ר אנדור סקלי נ' דורען בע"מ, פ"ד מו (5) 811 (פורסם בנבו, 14.12.1992) נפסק: "מסקנה נדרשת מאליה היא שאין קיזוז בהיעדרה של הודעת קיזוז, והוא דברו של סעיף 53(א) לחוק החוזים. כך קבע בית המשפט מפורשות בע"א 377/82 [12], וגם לו סברתי אחרת לא מצאתי הצדק לסטות מהלכה זו שנקבעה (ראה דברי השופט בך, בעמ' 731, ודברי השופט ברק, בעמ' 735-736). מטעם זה לא אוכל להסכים לקביעתו של בית המשפט קמא, כי אין צורך בהודעת קיזוז וכי סכומי החובות "מתקזזים זה מזה מיד עם היווצר החיובים" אף בלא הודעת קיזוז.

הנתבעת תשלם איפוא לתובע, לאחר ניכוי בגין אשם תורם, כאמור לעיל, סך של 26,529 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאז מועד הקיזוז ועד התשלום בפועל וכן סך נוסף של 3,000 ש''ח (ללא רכיב של הצמדה וריבית).

כמו כן, הנתבעת תשלם לתובע בגין שכ"ט עו"ד סך של 5,000 ₪ (כולל מע"מ), וכן ההוצאות השונות שנפסקו בגין העדים.

בקר שללה בעדותה קיומו של גורם אחר לסטייה, כגון נהיגה תחת השפעת אלכוהול או דיבור בטלפון, וחזרה והדגישה כי כניסת שיירת האופנועים אל תוך נתיב נסיעתה הייתה הגורם הבלעדי לסטייה (עמ' 10, ש' 13-17).

יתר על כן, הגרסה המאוחרת שמסר התובע אודות אי מעורבות אופנועים בהתרחשות התאונה, אינה הגיונית, שכן מדוע ראה התובע לנכון לציין בהודעותיו במישטרה ולמבטחת שלו שניתנו בסמוך לאחר התאונה, כי אופנועים עקפו את רכבו, אילמלא היה לכך קשר ישיר לסטיית רכב הנתבעות לתוך נתיב נסיעת רכבו של התובע וההתנגשות בו. בסיכומיו ניסה התובע להיתנער מן הרשום בהודעתו במישטרה ובהודעה על מקרה הביטוח, בתואנה כי אינו יודע היטב עברית.

יתרה מכך, נתגלו סתירות בין עדותו של התובע לבין עדות העד מטעמו.

...

עוד הציגו בעלי הדין אסופה של מסמכים שסומנו כמוצגים כדלקמן: הודעה על מקרה ביטוח שמסר התובע למבטחת שלו – נ/1 ; הודעות שנגבו במשטרה מהתובע ומהעד ויקטור – נ/2 ו- נ/3 בהתאמה ; שרטוטים של זירת האירוע – ת/3 ו- ת/4 ; דיון ומסקנות לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושקלתי את טענות הצדדים ועדויותיהם, אל נוכח נטלי הראייה - מצאתי שיש לקבלת חלקית את התביעה, ולהלן יפורטו טעמיי: כפי שעולה מגרסאות הצדדים שנסקרו לעיל, לא שנוי במחלוקת בין הצדדים, כי התאונה התרחשה כאשר רכב הנתבעות, שנסע בנתיב הנגדי, סטה ממסלול נסיעתו והתנגש תחילה במעקה הבטיחות שבצד הדרך ולאחר מכן נהדף אל עבר רכב התובע ופגע בו. המחלוקת שבין הצדדים ביחס לאופן התרחשות התאונה נעוצה בשאלת סיבת הסטייה, היינו האם סטיית רכב הנתבעות ארעה אגב התפרצות שיירה של אופנועים אלמונים לתוך נתיב נסיעתו באופן שגרם לרכב הנתבעות לסטות ימינה על מנת למנוע תאונה.

בנסיבות אלו, אין מנוס מלאמץ חוות דעת זו. אשר להפסד הנטען בגין השבתת רכב, רכיב זה נטען בעלמא ולא גובה בראיות, ולכן אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה. על כן, הנזקים המוכחים של התובע מסתכמים בסך של 21,886 ₪ (נזק ישיר לפי חוות דעת + שכ"ט שמאי).

סוף דבר משום כל הנימוקים שמניתי לעיל, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 6,566 ₪ (30% X 21,886 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה ועד מועד התשלום בפועל.

תביעה זו הוגשה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, בגדרה טענו התובעים כי מותו של המנוח היה עקב תאונת הדרכים וכי הסטייה מנתיב הנסיעה נגרמה עקב נהיגה תחת השפעת אלכוהול (ולא על רקע של אוטם לבבי).

בתביעה נטען כי עד ארוע התאונה, התגלו אצל התובעת ערכי סוכר גבוהים אולם היא לא נזקקה לטפול תרופתי כלשהוא, אם כי כתוצאה מהתאונה והטראומה שעברה, חלה אצלה עליה ניכרת ברמות הסוכר, עד כדי הופעת תסמיני סכרת וצורך בטיפול תרופתי יום יומי.

התובעת טענה, גם בתצהיר הנסיבות שהוגש מטעמה, כי הגיעה למקום התאונה מספר דקות לאחר שהודע לה עליה, ראתה את הרכב ההרוס ושמעה כי אביה במצב קשה ונלקח בניידת טפול נמרץ אל ביה"ח. היא גם שהתה בחרדה בביה"ח מספר שעות בזמן שאביה היה בניתוח.

...

הנתבעת הוסיפה כי התובעת סבלה מסכרת TYPE1 (סכרת נעורים) המאופיינת בהרס של תאי הבטא בלבלב מה שמוביל בסופו של דבר לחוסר מוחלט באינסולין ותלות מלאה במתן אינסולין חיצוני בעזרת זריקות או משאבה.

לאחר שבחנתי את התיעוד הרפואי שהוצג ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, מצאתי להיעתר לבקשה ולהורות על מינוי מומחה כמבוקש; בשכרו של המומחה, תשא בשלב זה התובעת.

לאור כל האמור ולאחר שסברתי כי יש למנות אחד המומחים המקצועיים והידועים בתחום, אשר שמו מופיע במאגר המומחים העומד לרשות ביהמ"ש וללא קשר לרשימה שפורטה ע"י ב"כ התובעת, אני מורה על מינויו של פרופ' קרסיק אברהם כמומחה מטעם ביהמ"ש. בטרם יינתן צו מינוי, תפקיד התובעת את מלוא שכרו של המומחה, בסכום של 4,600 ₪, בתוספת מע"מ, בקופת ביהמ"ש וזאת עד ליום 31.10.18.